המתיבתא בהגליל באושא
רב
וביותר שיש לנו במשנתנו שלשה תנאים החולקים וכמו שכתב שם גם הר"ש ״תלת תנאי איכא הכא״ דהיינו שת"ק חולק על ר׳ יוסי גם על חכמים שעמו(ז).
ומבואר מעצמו שתקנות אושא לא הי׳ בדור ר׳ יוסי, על ידי ר' יוסי וחביריו, כי אם שנתקנו כבר לפניהם בדור הקודם.
ועל ידי פיזור החכמים והמהומות הגדולות שבאו מיד אחר זה, בא מחלוקת בין תלמידי הדור הקודם, איך היתה התקנה ביסודה.
ומבואר כי ״תקנות אושא״ נתקנו אחרי מות רבן גמליאל, ומדור שלפני ימי ביתר, דהיינו מר׳ עקיבא וחביריו בימי היות אז המתיבתא באושא.
והן גם דברי הגמ' בבבא בתרא ד׳ כ"ח ״מאן הולכי אושא ר׳ ישמעאל״.
ורבינו הגדול רש״י ז"ל כתב שם ״ר' ישמעאל לא פירשו לי מהיכן אלא הכי גמירי שהוא הי׳ באותו זמן״.
אבל הדברים פשוטים ומוכיחים על עצמן לפי שבימים ההם עוד בימי טראיאנוס בתוך ימי הרדיפות בלוד אחרי מות רבן גמליאל, ברחו כולם והתישבו בהגליל.
ועי׳ בתוספתא כלים בבא בתרא פרק ב׳:
״אמר ר׳ יוסי מעשה בארבעה זקנים שהיו יושבים אצל ר׳ אלעזר בן עזריה חרש בצפורי ר׳ חוצפית המתורגמן ר׳ ישבב ר׳ חלפתא ור׳ יוחנן בן נורי הביאו לפניהם ראש וכו׳ (ועי׳ דברינו בימי יבנה פרק מ׳).
וכן יבואר בפרק הבא ששם בהגליל ישב אז בקביעות גם ר׳ עקיבא ויהי שם המופלא שבסנהדרין.
ויבואר לפנינו ששם הי׳ גם מקום ר׳ חנניה בן תרדיון, ור׳ אלעזר בן פרטא, ושם הי׳ גם ר׳ יוסי הגלילי אשר גם הי׳ משם.
ויתר זקני הדור רבן גמליאל ור׳ אליעזר ור׳ טרפון כבר נפטרו אז, וגם ר׳ יהושע הי׳ חי רק בראשית ימי אדריאנוס.
יעל כן הנה מכל ראשי המדברים בהמתיבתא אשר נקבעו דבריהם, ואשר נשארו שמועותיהם בפי הבאים אחריהם, מכל ראשי זקני הדור בימים ההם הי׳ רק ר׳ ישמעאל לבדו אשר לא עזב את מקומו על הספר (יבואר לפנינו) בארץ יהודה.
והי׳ בא מארץ יהודה לימי הוועד בהגליל באושא.
כי על כן אמרו עליו סתם ״הולכי אושא״ ור׳ יוחנן אמר זה סתם כן בהיות הדבר ידוע לכל, ובגמ׳ אחר זה פירשו הדבר רק מפני שהיו צריכים להקשות על זה מר׳ ישמעאל.
ועי' במס׳ שמחות פרק ח׳ שבא שם:
״וכשהי׳ ר' שמעון בנו של ר׳ עקיבא חולה לא ביטל בית מדרשו אלא פקדו ביד שלוחו בא הראשון ואמר לו נטען אמר להם שאלו עד שבא השני וכו׳ בא הרביעי ואמר להם השלים עמד וחלץ תפילין וקרע את
הערה (ז): והר״ש ז״ל כתב שם, כי בגמ׳ במס׳ שבת אין גירסת המשנה כן, אבל לפנינו הגירסא בגמ׳ כמו במשנה שבמשניות.
