עיקר תוי"ט על מקואות ד
משנה מקואות, פרק ד':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
.אין פירוש למשנה זו
(א) (על הברטנורא) והב"י בשם הרוקח כתב דאפילו משלש רוחות פסולה:
(ב) (על המשנה) אינה כו'. וכגון דבלאו הטבלא היו המים נמשכים למקוה. דאם לא כן, נפסלים. משום דהויה על ידי טהרה בעינן, כמו בפרק ה' משנה ה'. הרא"ש:
(ג) (על המשנה) צרורות. המתגלגלים במים, כדי שלא ירדו עם המים. הר"מ:
(ד) (על המשנה) שלא כו'. ואמנם היה הכוונה שיצאו המים מן המקום הצר בחחק. הר"מ:
(ה) (על הברטנורא) לאו דוקא, אלא אפילו משהו יותר מעשרים סגי:
(ו) (על הברטנורא) ונתערבו דרישא לאו דוקא, ולא אתא אלא לאפוקי בלא המשכה. תוס'. ועתוי"ט:
(ז) (על הברטנורא) הר"מ. וקשה, דאם כן היכי תני ואינה יכולה לקבל מים כל שהם, ומשמע שאין צריך שיעור לנקב ובכל שהוא מבטלו מתורת כלי. ועוד, דבסמוך מפרש לענין עירוב מקואות. והר"ש מפרש גם הכא לענין עירוב מקואות ולאו ארישא קאי. ולהר"מ והר"ב יש לפרש כמו שכתב הב"י על פי התוספתא, דמן הצד [בעינן] שיעור כשפופרת וצריך נמי שלא יקבל כל שהוא למטה מן הנקב. ולמטה שיעורו בכל שהוא. וכמה יהיה, אמן הצד קאי. ועתוי"ט: