משנה מקוואות ד רמבם
נוסח הרמב"ם
עריכה(א) המניח כלים תחת הצינור -
- אחד כלים גדולים, ואחד כלים קטנים,
- אפילו כלי גללים, וכלי אבנים, וכלי אדמה -
- פוסלין את המקוה.
- אחד המניח, ואחד השוכח - כדברי בית שמאי.
- בית הלל - מטהרין בשוכח.
- אמר רבי מאיר:
- נמנו - ורבו בית שמאי על בית הלל.
- ומודים בשוכח בחצר - שהוא טהור.
- אמר רבי יוסי: עדיין המחלוקת במקומה עומדת.
(ב) המניח טבלה תחת הצינור -
- אם יש לה לזביז - פוסלת את המקוה,
- ואם לאו - אינה פוסלת את המקוה.
- זקפה לידוח -
- בין כך, ובין כך - אינה פוסלת את המקוה.
(ג) החוטט בצינור לקבל צרורות -
- בשל עץ - כל שהוא,
- ובשל חרס - רביעית.
- רבי יוסי אומר: אף בשל חרס - כל שהוא,
- לא אמרו רביעית - אלא בשברי כלי חרס.
- רבי יוסי אומר: אף בשל חרס - כל שהוא,
- היו צרורות מתחלחלים לתוכו - פוסלין את המקוה.
- ירד לתוכו עפר, ונגבס - כשר.
- סילון שהוא צר מכאן ומכאן,
- ורחב מן האמצע - אינו פוסל, מפני שלא נעשה לקבלה.
(ד) מים שאובין ומי גשמים,
- שמתערבין בחצר, ובעוקה, ועל מעלות המערה -
- אם רוב מן הכשר - כשר,
- ואם רוב מן הפסול - פסול,
- מחצה למחצה - פסול.
- אימתי? - בזמן שמתערבין עד שלא יגיעו למקוה.
- היו מקלחין בתוך המים -
- אם ידוע שנפל לתוכו ארבעים סאה מים כשרים,
- עד שלא ירדו לתוכו שלשת לוגין מים שאובין - כשר,
- ואם לאו - פסול.
- אם ידוע שנפל לתוכו ארבעים סאה מים כשרים,
- שמתערבין בחצר, ובעוקה, ועל מעלות המערה -
(ה) השוקת שבסלע -
- אין ממלאין בה, ואין מקדשין בה,
- ואין מזין הימנה, ואינה צריכה צמיד פתיל,
- ואינה פוסלת את המקוה.
- היתה כלי, וחיברה בסיד -
- ממלאין בה, ומקדשין בה,
- ומזין הימנה, וצריכה צמיד פתיל,
- ופוסלת את המקוה.
- ניקבה מלמטן, או מן הצד,
- ואינה יכולה לקבל מים כל שהן - כשרה.
- וכמה יהא בנקב? - כשפופרת הנוד.
- אמר רבי יהודה בן בתירה:
- מעשה בשוקת יהוא שהיתה בירושלים,
- והיתה נקובה כשפופרת הנוד,
- והיו כל הטהרות שבירושלים נעשות על גבה,
- ושלחו בית שמאי - ופחתוה,
- שבית שמאי אומרין: עד שיפחת רובה.
הדף הראשי של משנה מקואות ד
משנה מקוואות, פרק ד':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב