משנה מקוואות ד רמבם

נוסח הרמב"ם

עריכה

(א) המניח כלים תחת הצינור -

אחד כלים גדולים, ואחד כלים קטנים,
אפילו כלי גללים, וכלי אבנים, וכלי אדמה -
פוסלין את המקוה.
אחד המניח, ואחד השוכח - כדברי בית שמאי.
בית הלל - מטהרין בשוכח.
אמר רבי מאיר:
נמנו - ורבו בית שמאי על בית הלל.
ומודים בשוכח בחצר - שהוא טהור.
אמר רבי יוסי: עדיין המחלוקת במקומה עומדת.


(ב) המניח טבלה תחת הצינור -

אם יש לה לזביז - פוסלת את המקוה,
ואם לאו - אינה פוסלת את המקוה.
זקפה לידוח -
בין כך, ובין כך - אינה פוסלת את המקוה.


(ג) החוטט בצינור לקבל צרורות -

בשל עץ - כל שהוא,
ובשל חרס - רביעית.
רבי יוסי אומר: אף בשל חרס - כל שהוא,
לא אמרו רביעית - אלא בשברי כלי חרס.
היו צרורות מתחלחלים לתוכו - פוסלין את המקוה.
ירד לתוכו עפר, ונגבס - כשר.
סילון שהוא צר מכאן ומכאן,
ורחב מן האמצע - אינו פוסל, מפני שלא נעשה לקבלה.


(ד) מים שאובין ומי גשמים,

שמתערבין בחצר, ובעוקה, ועל מעלות המערה -
אם רוב מן הכשר - כשר,
ואם רוב מן הפסול - פסול,
מחצה למחצה - פסול.
אימתי? - בזמן שמתערבין עד שלא יגיעו למקוה.
היו מקלחין בתוך המים -
אם ידוע שנפל לתוכו ארבעים סאה מים כשרים,
עד שלא ירדו לתוכו שלשת לוגין מים שאובין - כשר,
ואם לאו - פסול.


(ה) השוקת שבסלע -

אין ממלאין בה, ואין מקדשין בה,
ואין מזין הימנה, ואינה צריכה צמיד פתיל,
ואינה פוסלת את המקוה.
היתה כלי, וחיברה בסיד -
ממלאין בה, ומקדשין בה,
ומזין הימנה, וצריכה צמיד פתיל,
ופוסלת את המקוה.
ניקבה מלמטן, או מן הצד,
ואינה יכולה לקבל מים כל שהן - כשרה.
וכמה יהא בנקב? - כשפופרת הנוד.
אמר רבי יהודה בן בתירה:
מעשה בשוקת יהוא שהיתה בירושלים,
והיתה נקובה כשפופרת הנוד,
והיו כל הטהרות שבירושלים נעשות על גבה,
ושלחו בית שמאי - ופחתוה,
שבית שמאי אומרין: עד שיפחת רובה.


הדף הראשי של משנה מקואות ד