עיקר תוי"ט על ידים א
משנה ידים, פרק א':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
(א) (על המשנה) מרביעית. כלי המחזיק רביעית. רש"י:
(ב) (על המשנה) לידים. דתנן (פרק ב' דחגיגה משנה ה') נוטלין לידים לחולין ולמעשר ולתרומה, וסתם ידים אינן אלא שניות ופוסלין תרומה ולא חולין, אבל משום סרך תרומה תקנו אף לחולין, כדי שיהא רגיל בנטילת ידים ויטלן לתרומה. גמרא:
(ג) (על הברטנורא) וכן הא דקאמר לארבעה, דמשמע ולא לחמשה, שהרי לא נתנו חכמים שיעור רק למים שבכלי, וכי איכא שיעור לא חשו כמה יגיע לכל אחד רק שיגיע עד הפרק. הר"ש:
(ד) (על המשנה) למאה. גוזמא היא, כלומר כל זמן שמספיקין לשפוך כל אחד שלש פעמים. טור:
(ה) (על המשנה) ר' יוסי כו'. פליג אף ברישא דלשנים. הכי מוכח בגמרא:
(ו) (על הברטנורא) וכשנטלן בפחות מרביעית דאתו משיירי טהרה. דאילו נטלן מרביעית, המים עצמן טהורים, כתנא קמא דריש פרק ב' ועיין שם בהר"ב:
(ז) (על הברטנורא) דכיון שלא טיהרו את הידים כל מה שמוסיף עליהם הרי הוא מוסיף טומאה. הר"ש:
(ח) (על הברטנורא) הר"ב הוסיף זה אף על פי שלא נשנה כן, וגם בתורת כהנים ליתיה. משום דכל שכן הוא מכלים:
(ט) (על ה) לקודש. וההפרש שבין נטילת ידים ובין טבילה. כי נטילת ידים הוא במים שאובין, והוא שיבואו מכלי בכח נותן אבל שאובין במקוה לא, ושינוי מראה פוסל, ובעינן רביעית לכל אחד. וטבילת ידים פסול בשאובין, וצריך ארבעים סאה. הר"מ. והר"א סבירא ליה דשאובין במקוה נמי כשרין לטבילת ידים, כיון דכשרין לבעלי קריין:
(י) (על המשנה) פסולין. דומיא דקידוש ידים מן הכיור דכתיב התם מים יתירה. ב"י:
(יא) (על הברטנורא) דתנא קמא סתם דבריו ואמר שרה בהם פתו כו', ואתא איהו ומתמה וכי כו'. ומהר"מ כתב, דשרה דתנא קמא משמע דנתכוין לשרות, הא נפל מידו שלא לכוונת שרייה כשר. הא נתכוין לשרות בזה ונפל בזה פסול. ואתא ר' שמעון למימר אפילו נתכוין: