עיקר תוי"ט על חולין ז
משנה חולין, פרק ז':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
(א) (על המשנה) גיד. הוא הפניטי. רש"י:
(ב) (על המשנה) בארץ כו'. כולהו תננהו משום דאיצטריך למתני בחולין ובמוקדשים. הר"נ:
(ג) (על הברטנורא) משום ממשקה ישראל. ולענין הקרבנות ונסכיהם כתיב, ודרשינן מן המותר לישראל. גמרא:
(ד) (על הברטנורא) משום הקריבהו נא לפחתך אי אפשר להעלות הירך כשהיא מפורעת. הלכך מעלהו כמות שהיא שלימה ואח"כ חולצו בראש המזבח. גטרא:
(ה) (על הברטנורא) דבעי ר' ירמיה אי בתר דידיה אזלינן אי בתר מיניה, וקאי בתיקו. ומבעיא ליה נמי בבהמה ולא עגול, וקאי נמי בתיקו:
(ו) (על הברטנורא) ר"מ לטעמיה דס"ל דאינו ניתר בשחיטת אמו כדאיתא בפרק ד' משנה ה'. הלכך חשוב בהמה בפני עצמו וחלבו וגידו אסורים. ור"י לטעמיה דאמר ניתר בשחיטת אמו הלכך קרינן ביה בהמה בבהמה תאכלו. הר"נ. ועתוי"ט:
(ז) (על הברטנורא) ור"י הוא. דלר"מ כי היכי דאוסר בגיד אוסר נמי כחלב. דבחדא שייטא שייטי. והיינו דכפירוש האחר כתב הר"ב לדברי הכל. אבל בגמרא ליתא רק אוקימתא דלדברי הכל וכן פירש הר"מ. ועתוי"ט:
(ח) (על המשנה) החלב. חלב מאן דכר שמיה. ה"ק אין נאמנין עליו ועל החלב. וחכ"א כו'. גמרא. וכסתם חלב איירי, דבחלבו של גיד שרי ר"י לגמרי. תוס':
(ט) (על המשנה) שולח כו'. שמע מינה שמותר כהנאה. ועתוי"ט:
(י) (על הברטנורא) לשון חתיכה. כמו שכתב הר"ב במשנה ד' פרק ב' דכלאים:
(יא) (על הברטנורא) ורבנן, דפשוט איסוריה בכוליה ירך, [הוא וקנוקנותיו ושרשיו נפשטין בכל הירך, והיינו גיד הנשה הפנימי הנמצא בתחלת פריעת הירך. רש"י.] לאפוקי חיצון דלא. גמרא:
.אין פירוש למשנה זו
(יב) (על הברטנורא) ואע"פ ששומן הגיד בששים אע"פ שהוא מדבריהם, הואיל וגיד הנשה בריה בפני עצמו החמירו בו כאיסורי תורה. ב"י:
(יג) (על הברטנורא) מפני שהיא בריה בפני עצמה עשו היכר בה והוסיפו בשיעוריה. הר"מ. ורצה לומר שיש בה אפרוח שהיא בריה. כ"מ. ועתוי"ט: