פיסקא קל"ו
עריכהדף סא:
גמרא:
עריכהתניא, רבי אליעזר הגדול אומר: נאמר בכל נפשך למה נאמר בכל מאדך? ואם נאמר בכל מאדך למה נאמר בכל נפשך? - לומר לך, אם יש לך אדם שגופו חביב עליו מממונו - לכך נאמר בכל נפשך. ואם יש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו - לכך נאמר בכל מאדך. רבי-עקיבא אומר בכל נפשך, אפילו הוא נוטל את נפשך. תנו-רבנן: מעשה וגזרה מלכות גזרה על ישראל שלא יעסקו בתורה, מה עשה רבי עקיבא, הלך והקהיל קהלות ברבים וישב ודרש, מצאו פפוס בן יהודה, אמר-לו [עקיבא], אי אתה מתיירא מפני אומה זו. אמר-לו (אתה פפוס שאומרים עליך חכם אתה, אי אתה אלא טפש}. אמשול לך משל, למה הדבר דומה, לשועל שהיה מהלך על (שפת) [גב] הנהר, ראה דגים שהיו רצים לכאן ולכאן, אמר להם מפני מה אתם רצים, אמרו לו מפני הרשתות והמכמורות הבאות עלינו, אמר להם רצונכם שתעלו ליבשה ונדור אני ואתם כדרך שדרו אבותי ואבותיכם. אמרו לו אתה הוא שאומרים עליך פיקח שבחיות, (אי) [לא פיקח] אתה אלא טפש [אתה], ומה במקום חיותנו אנו מתיראים, במקום מיתתנו לא כל שכן, ואף אנו כך, בזמן שאנו עוסקים בתורה, דכתיב בה (דברים ל): כי הוא חייך ואורך ימיך. אנו מתיראים, כשאנו פוסקין מדברי תורה על אחת כמה וכמה. [אמרו] לא היו ימים מועטים עד שתפסוהו לרבי עקיבא וחבשוהו בבית האסורים, ותפסו לפפוס בן יהודה וחבשוהו אצלו, אמר לו: [פפוס], מי הביאך לכאן. אמר לו: אשריך רבי עקיבא שנתפסת על דברי תורה, אוי לי שנתפסתי על דברים בטלים. (אמרו) [בשעה] כשהוציאוהו לרבי-עקיבא להריגה, זמן קריאת שמע היה, והיו סורקין את בשרו במסרקות של ברזל, והיה מתכוין לקבל עליו עול מלכות שמים באהבה. אמרו לו תלמידיו, רבינו עד כאן, אמר להם כל ימי הייתי מצטער על הפסוק הזה, בכל נפשך ואפילו הוא נוטל את נפשך, אמרתי מתי יבא לידי ואקיימנו, ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו. היה מאריך באחד עד שיצתה נשמתו באחד. יצתה בת קול ואמרה: אשריך רבי-עקיבא שיצתה נשמתך באחד. אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה, רבש"ע זו תורה וזו שכרה, אמרו (תהלים יז): ממתים ידך ה' ממתים מחלד. אמר להם: חלקם בחיים. יצתה בת קול ואמרה לו, אשריך רבי עקיבא (שיצתה נשמתך באחד, ואתה) [שאתה] מזומן לחיי העולם הבא. תניא אמר רבי עקיבא, פעם אחת נכנסתי אחר רבי יהושע לבית הכסא ולמדתי ממנו שלשה דברים. למדתי שאין נפנין מזרח ומערב אלא צפון ודרום. ולמדתי שאין נפרעין מעומד אלא מיושב. ולמדתי שאין מקנחין בימין אלא בשמאל. אמר לו בן עזאי כל כך העזת פניך בדבר. אמר-לו תורה היא וללמוד אני צריך. מפני מה אין מקנחין בימין אלא בשמאל. אמר רבא מפני שהתורה נתנה בימין, שנאמר (דברים לג ב): מימינו אש דת למו. רבה בר בר חנה אמר מפני שהיא קרובה לפה. ורבי שמעון בן לקיש אמר מפני שקושר בה תפילין. רב נחמן בר יצחק אמר מפני שמראה בה טעמי תורה. כתנאי, רבי אליעזר אומר מפני שאוכל בה. רבי יהושע אומר מפני שכותב בה. [רבי עקיבא אומר מפני שמראה בה טעמי תורה]. אמר רבי תנחום בר חנילאי, כל הצנוע בבית הכסא נצול משלשה דברים, מן הנחשים ומן העקרבים ומן המזיקים. ויש אומרים אף חלומותיו מיושבים עליו. ההוא בית הכסא דהוה בטבריא, כי הוו עיילי בי תרי אפילו ביממא הוו מתזקי. רבי אמי ורבי אסי הוו עיילי ביה חד וחד לחודיה ולא מתזקי. אמרי להו רבנן לא מסתפיתו. אמרי להו אנן קבלה גמירינן, קבלה דבית הכסא צניעותא ושתיקותא. קבלה דייסורי שתיקותא ומבעי רחמי. אביי מרביא ליה אימיה אמרא למיעל בהדיה לבית הכסא ולרביא ליה גדיא שעיר בשעיר מיחלף. רבא מקמי דהוי רישא, מקרקשא ליה בת רב חסדא אמגוזא בלקנא, בתר דמלך, עבדא ליה כוותא ומנחא ליה ידא ארישיה. ההוא ספדנא דנחית קמיה דרב נחמן, אמר האי צנוע באורחותיו הוה, אמר-ליה רב נחמן את עיילת בהדיה לבית הכסא וידעת אי צנוע אי לא, דתניא אין קורין צנוע אלא למי שצנוע בבית הכסא. ורב נחמן מאי נפקא ליה מיניה, משום דתניא כשם שנפרעים מן המתים, כך נפרעים מן הספדנים ומן העונים אחריהן. [תנו-רבנן איזהו צנוע, זה הנפנה בלילה במקום שנפנה ביום. איני, והאמר רב יהודה אמר רב, לעולם ינהיג אדם את עצמו שחרית וערבית כדי שלא יהא צריך להתרחק, ותו רבא ביממא הוה אזיל עד מיל ובליליא אמר-ליה לשמעיה פני לי דוכתא ברחובא דמתא, וכן אמר-ליה רבי זירא לשמעיה, חזי מאן דאיכא אחורי בית חבריא דבעינא למפני, לא תימא במקום אלא אימא כדרך שנפנה ביום. רב אשי אמר אפילו תימא במקום לא נצרכה אלא לקרן זוית. גופא, אמר רב יהודה אמר רב לעולם ינהיג אדם עצמו שחרית וערבית, כדי שלא יהא צריך להתרחק. תניא-נמי-הכי, בן עזאי אומר השכם וצא הערב וצא, כדי שלא תתרחק, משמש ושב, ואל תשב ותמשמש, שכל היושב וממשמש אפילו עושין כשפים באספמיא באין עליו, ואי אנשי ויתיב ואח"כ משמש מאי תקנתיה, כי קאי לימא הכי, לא לי לא לי לא תחים ולא תחתים, לא הני ולא מהני, לא חרשי דחרשא ולא חרשי דחרשתא. תניא בן עזאי אומר, על כל משכב שכב חוץ מן הקרקע, על כל מושב שב חוץ מן הקורה. אמר שמואל שינה בעמוד השחר כאסטמא לפרזלא, יציאה בעמוד השחר כאסטמא לפרזלא. בר קפרא הוה מיזבן מילי בדינרי עד דכפנת, אכול עד דצחית, שתי עד דרתחא קדרך שפוך קרנא קריא ברומי בר מזבין תאני תאני דאבוך זבין. [אמר להו אביי לרבנן, כי עייליתו בשבילי דמחוזא למיפק ביה בחקלא, לא תחזו לא להך גיסא ולא להך גיסא, דילמא יתבי נשי ולאו אורח ארעא להסתכל בהו. רב ספרא על לבית הכסא, אתא רבי אבא נחר ליה אבבא, אמר-ליה ליעול מר, בתר דנפק אמר-ליה עד השתא לא עיילת לשעיר וגמרת לך מילי דשעיר, לאו הכי תנן מדורה היתה שם ובית הכסא של כבוד, וזה היה כבודו מצאו נעול בידוע שיש שם אדם, מצאו פתוח בידוע שאין שם אדם. אלמא לאו אורח ארעא הוא, והוא סבר מסוכן הוא, דתניא רבן שמעון בן גמליאל אומר עמוד החוזר מביא את האדם לידי הדרוקן, סלון החוזר מביא את האדם לידי ירקון. רבי אלעזר על לבית הכסא, אתא ההוא פרסאה דחקיה, קם רבי אלעזר ונפק, אתא דרקונא שמטיה לכרכשיה, קרי עליה רבי אלעזר (ישעיה מג ד): ואתן אדם תחתיך. אל תקרי אדם אלא אדום].
מהרש"א:
עריכהיש לך אדם כו': רבי-אליעזר נמי לענין נטילת נפש קאמר, כדמובח בפרק בן סורר, ורבי-עקיבא דאמר בכל נפשך אפילו נוטל כו'. לפרושי לדברי רבי-אליעזר קאתי, דלא תימא דלאו לענין נטילת ומסירת נפש קאמר רבי-אליעזר, אלא שיטריח עצמו בכל גופו, כמו ושב אל ה' בכל לבבו ובכל נפשו ובכל מאודו, דלא יתכן שם מסירת נפש, כמ"ש הרא"ם, ומשום דהכא הופל שפיר לפרש כמשמעו נטילת נפש מפרשינן ליה הכי, דהיינו בכל נפשך. ודע דעיקר קרא בעבודת כוכבים איירי כפירוש רש"י הבדיא פרק בן סורר, וז"ל ואהבת את ה' וגו'. שלא תמירנו בעבודת כוכבים, דאהא דאמרינן התם בג' עבירות יהרג אדם ולא יעבור, חשיב עבודת כוכבים, ויליף ליה מהאי קרא דבכל נפשך ושפיכות דמים וגלוי עריות יליף מכי כאשר יקום גו'. ע"ש. ובעובדא דרבי עקיבא דשמעתין דמסר נפשו על ביטול תורה, היינו בשעת הגזירה, כדאמרינן התם דבשעת הגזירה אפילו על מצוה קלה יהרג ואל יעבור, ועוד דרבי עקיבא בפרהסיא הוה, כדאמר מקהיל קהילות ברבים, ובפרהסיא אמרינן התם דאפילו על מצוה קלה יהרג ואל יעבור, ובזה יפול קושיית הרא"ם על פירוש רש"י בפרק בן סורר, שפירש דבכל נפשך מיירי בעבודת כוכבים בלבד, היינו שלא תמירנו בעבודת כוכבים, ובחומש פירש סתם דכן הוא בכל המצות, דלא קושיא היא, דהתם בגמרא אפילו בצנעא ואפילו שלא בשעת גזירה איירי, ודווקא בעבודת כוכבים, אבל בפרהסיא אי-נמי בשעת הגזירה בשאר מצות נמי איירי האי קרא דבכל נפשך דיהרג ואל יעבור, כדקאמר נמי התם וכדמסיק הכא בעובדא דרבי עקיבא שאמר ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו, ולפי דברי התוספות שכתבו בפרק אין מעמידין על-פי הירושלמי, דאם רצה אדם להחמיר על עצמו אפילו בשאר מצות שרי, איכא למימר דרבי-עקיבא נמי מחמיר על עצמו היה, ואפשר שזהו שאמרו ליה תלמידיו, רבי עד כאן, דהיינו וכי עד כאן חייב אדם למסור עצמו גם בשאר מצות, והשיב להם כי ימי הייתי מצטער כו' ורצוני בכך להחמיר על עצמי אפילו בשאר מצות ודו"ק.
משל למה הדבר דומה לשועל כו': פירוש המשל לנמשל, השועל הם העובדי כוכבים שנמשלו לחיות בכל מקום, וראה דגים הם כלל ישראל כמו שאמרו מזרעא דיוסף קאתינא שנמשלו לדגים, ואצל ישראל קאמר הכי כמפורש לעיל, ושהיו מתקבצים ממקום למקום, היינו מקהיל קהלות ברבים, והרשתות הם הגזירות שמביאים עלינו בני אדם, אל תקרי בני אדם אלא בני אדום, ורצונכם שתעלו ליבשה, היינו מתוך המים שהם משל לתורה כמו-שכתוב לכו למים. ורצונכם לבטל תורת משה, ונדור אני ואתם כשם שדרו כו'. דהיינו שהיינו לעם אחד כמו-שאמר הקיסר לריב"ח בפ' אחד ד"מ כמו שדרו אבותי עם אבותיכם, בביטול תורה כמו שהיה בחורבן בית ראשון, שנאמר על עזבם את תורתי וגו'. ומה במקום חיותנו וגו' היא התורה שנמשלה למים, אם אנו הולכים ומבטלים כו' היינו במשל הליכתם ליבשה וק"ל.
אשריך רבי עקיבא כו': שהוא ודאי קבלת עול מלכות שמים שלמה, כמ"ש זו תורה וזו שכרה.
אמרו ממתים ידך ה' וגו': זו תורה, שעל-ידי לימוד תורה נהרג, להיות זה שכרו. ופירש רש"י ממתים מידך. היה לו למות ולא מידי בשר-ודם עכ"ל.רישא דקרא שפיר מתפרש, וסיפא דקרא ממתים מחלד רוצה-לומר שהיה לו למות כדרך כל העולם, וחלד הוא לשון עולם, כמו האזינו על יושבי חלד. וק"ל.
אמר-להם חלקם בחיים וגו': אמר חלקם בלשון רבים, רצה-לומר חלק של כל הצדיקים ושכרם, לא יהיה בעולם-הזה רק בארץ החיים, או שיהיה פירושו על-פי מה-שכתוב בחגיגה שהצדיק נוטל חלקו וחלק הרשע בגן-עדן, שנאמר בארצם משנה יירשו. והרשע נוטל חלקו וחלק הצדיק בגהינם, כמ"ש משנה שברון שברם. והשתא על מה שאמרו מלאכי השרת וזו שכרה, השיב להם הקב"ה חלקם של רשעים שהמיתו אותו שיש להם בגן עדן שהוא ארץ החיים יהיה שכרו, וק"ל.
ולמדתי ממנו שאין נפנין מזרח כו': צריך-לומר דראה בו שהיה לו מקום לפנות מזרח ומערב יותר בקל מצפון ודרום, אי לאו דאין נפנין מזרח ומערב. וכן צריך-לומר בהא דאין נפרעין מעומד כו'. דיותר בנקל לאדם לפרוע מעומד אי לאו דבעי מיושב, וכן שאין מקנחין בימין כו'. דאי לאו הכי ודאי הוה מקנח בימין שהוא עיקר תשמישו של אדם בכל מילי כדלקמן, וק"ל.
העזת כו' אמר-להם תורה היא כו': ואין להקשות דאכתי מי הכריחו להעיז פניו, היה לו לשאול על דברים אלו מרבו, ויש-לומר דלא אסיק אדעתיה בהני מילי דאית בהו חשש איסור לשאול עליהם, ותורה היא וללמוד כו' דקאמר היינו לידע מה שיש שם ללמוד ממנו, דודאי יהיה שם ללמוד דבר מה בדיני בית הכסא, וכן צ"ל בהך דרב כהנא דגנא תותי פוריא כו' אמר כו' תורה היא כו' וק"ל.
מפני שקושר בה תפילין: יש לדקדק דאדרבא מהאי טעמא דתפילין נימא דשמאל חשיבא טפי, כדאמרינן פרק במה אשה. כתפילין כך מנעלין, מה תפילין שמאל תחלה, אף מנעלין של שמאל תחלה. ויש-לומר דנ"א במלתיה, דהכא מעשה שעושה ביד ימין חשיבא דקושר בה תפילין, לכך לא יעשה בה מעשה בזיון, דהיינו לא יקנח בה, אבל התם מעשה הנעשה ביד שמאל חשיבא, דהיינו הנחתן של תפלין תהיה חשובה נמי של שמאל במעשה נעילה הנעשה בה וק"ל.
מפני שאוכל בה כו': רוב תשמישי אדם בימין הם באינו איטר, ולא תלה אלא באוכל בה, דהיינו דחיותו תלוי בה, אי נמי מטעם שאוכל בה ראויה להיות נקיה ביותר שלא ימאס לו המאכל.
כל הצנוע בבית הכסא כו' מן הנחשים כו': עיין פירוש רש"י. ועוד יש-לפרש משום דמזיקין שכיחי ומצוים בבית-הכסא כדאמרינן לקמן, ובנחש אמרינן לקמן נמי דאתא דרקונא שמטיה לכרכשיה, ועל-ידי שהוא צנוע המלאכים שומרים אותו מכל הני, כדמסיק אביי לעיל, דבאזיל לבית-הכסא נמי א"ל שמרוני עזרוני כו'. ובאינו צנוע ודאי דשבקי ליה ואזלי ולית ליה מי שישמור אותו מכל הני מזיקין, ומטעם זה נמי אמר חלומותיו מיושבין, שאין המזיקין מתדבקים בו ואין מבהילין אותו בחלומות רעים, וכפירוש רש"י וק"ל.
קבלה דבית-הכסא צניעותא ושתיקותא כו': ומהאי טעמא אנן ניעול חד וחד דהוו טפי צניעותא ושתיקותא מעיילי בי תרי דשכיחי דאחד רואה את פרועו של חברו ולא הוה צניעות ואתו ג"כ לידי סיפור דברים ולא הוי שתיקותא וק"ל.
מקרקשא ליה כו': דהנחש ירא מלבא שם, כההיא דעושה טיף טיף אין בו משום גילוי מזיקין נמי אמרינן בכהן גדול בפרק ערבי פסחים אי איכא אינש בהדיה נתערי' ואי לא מקרקש נכתמא אחצבא והדר נשתי כו' וע"ש.
אין קורין צנוע אלא למי שצנוע בבית-הכסא כו': ודשנינו בלשון המשנה והוי צנוע כו'. יש לפרש בענין זה, וכן ההיא דפרק אע"פ ברע"ק שהיה צנוע ומעלי כו' כמ"ש שם, אבל קראי דכתיב ואת צנועים חכמה גו' והצנע לכת עם ה' גו'. דוחק לפרש בהכי. ואפשר לומר בהא דלישנא דרבנן לחוד ולישנא דתורה לחוד וק"ל.
כשם שנפרעין מן המתים כו': רוצה-לומר שנפרעין ממנו על דבר מצוה שלא היה בו, כך נפרעין מן הספדנין שמספרים עליו דבר טוב שלא היה בו, וכן מן העונין כו' שעונין אמן ומודים בדבר, ולכך היה רב נחמן מקפיד שלא היה רוצה להיות מן העונין ומודין בדבר וק"ל.
שינה בעמוד השחר באסטמא כו': ובערוך [ערך אסטמא] לפי ששינה של שחרית נעימה מאד, כללוהו עם דברים שמוציאין את האדם מן העולם כו'. שלא ילמד אדם את עצמו בכך, אבל בעמוד השחר מותר, זה פירש רב האי גאון כו'. ע"ש וק"ל.
בגמרא: [עד השתא לא עיילת לשעיר כו']: עיין בחידושי הלכות ובחידושי אגדות במסכת תמיד לפי הגירסא שם.
עץ יוסף:
עריכהאם נאמר בכל לבבך כו': פירוש יאמר החביב משניהם ודיו, ומפרש לפי שפעמים שזה חביב ופעמים שזה חביב. לכך הוצרכו שניהם, לומר אהוב את בוראך יותר מן החביב עליך, כפירוש רש"י בפסחים דף כ"ה ע"א.
אמרו לו תלמידיו רבינו עד כאן: שכיון שהם ראו גודל דביקות רבי עקיבא באלוקיו עד שכמעט נדבק נפשו בו ית' כאלו מפני הדבקות ההוא איננו מרגיש ביסורים שיסרו אותו, נתקנאו בו תלמידיו ושאלוהו רבינו עד כאן, רוצה-לומר למד איתנו איך נגיע עד כאן לאותה מדרגה שאתה בה עתה. אמר להם מה שהגעתי למדרגה זו, הוא מפני שכל ימי הייתי מצטער לקיים הפסוק הזה בכל נפשך אפילו נוטל את נפשך. ותמיד הייתי מצטער ומצפה מתי יבוא לידי לקיים מצוה זו גם בפועל. ולכן לא קשה עלי עתה לקיימה בפועל, כי אין מעכב בעדי עד שלא אקיימנה, אבל מי שבא פתאום לידי נסיון הזה ואל עלתה על לבו מקודם ולא קיבל על עצמו להיות מנוסה בו ולקיימה, ודאי קשה הוא על האדם לעמוד בנסיון לעת הרעה כשתפול עליו פתאום (תולדות נח).
ואין נפנין מזרח ומערב כו': כתב השל"ה שלא יקנח באצבע אמצעי שכורך עליה רצועה של תפילין. וכתב הא"ר וכל זה לקנח. אבל לשפשף ניצוצות מבואר בב"י סימן מ"ג דשרי אפילו בימין. ואפשר דה"ה דשרי להרוג כינה בימין עכ"ל.
עיון יעקב:
עריכהאם נאמר בכל נפשך למה נאמר בכל מאדך: דאם אפילו נפשך אתה חייב למסור וכל-שכן הממון, אלא צריך-לומר דכל מאדך הפירוש בכל מדה ומדה, אם-כן למה נאמר בכל נפשך. ועוד-יש-לפרש דפליגי בפרק בן סורר ומורה דאין למסור נפשו כי אם בפרהסיא אבל בצנעא, וחי בהם ולא שימות בהם. ואם-כן מקשה בממה-נפשך אי הפסוק מיירי בפרהסיא, אם-כן למה כתיב בכל מאדך. דהא נלמד במכל-שכן אלא מדכתיב בכל מאדך צריך-לומר דמיירי בצנעא, אם-כן למה נאמר בכל נפשך, הא כתיב וחי בהם ולא שימות בהם.
מעשה שגזרה מלכות גזרה: לפי ענין המשל, נראה שהיה המלכות באותו שעה גוזר עליהם גזירות רעות ועלילות הרבה, וכדי שלא ינצלו מעלילותיהם בזכות התורה, גזרו שלא יעסקו בתורה, אם-כן שפיר דומה המשל לנמשל, שגם השועל היה רוצה לצוד הדגים שלא יצולו תוך המים, וכבר נמשלו ישראל לדגי הים בענין זה כדאיתא פרק-קמא דעבודת כוכבים דף ד' על פסוק "ותעשה אדם כדגי הים" ע"ש. לכך קרי ליה טפש, מה שאין-כן בפרק-קמא דע"א דאמר שהם דברים של טעם וק"ל.
כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה בכל נפשך: אע"ג דאין לאדם להביא עצמו לידי נסיון, מכל-מקום י"ל רבי-עקיבא שהיה מבני בניו של סיסרא מיעל, ומצינו בסיסרא והוא לחץ את ישראל בחזקה. במדרש רבי תנחומא בחרופין וגידופין. וכן פירש רש"י בשופטים. והוא היה רוצה לתקן אבותיו על-דרך ברא מזכה אבא. אע"ג דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי, מכל-מקום רצה לתקן אותו על-ידי קידוש השם, כיון שנתחלל השם על-ידו, ועל זה אמר הייתי מצטער כל ימי כדי לקדש שם המיוחד. וזה שהשיב הקב"ה למלאכי השרת, "חלקם בחיים". דהיינו חלקם לשון רבים, שאף אבותיו יהיו חלקם בחיים על-ידי-זה, ומשום כבודו לא הזכירו בפירוש. וכן במזומן להעולם-הבא. או יש-לפרש חלקם בחיים שבחיים שאל כן, לכך נעשה רצונו וחפצו. ובמנחות דף כ"ט השיב הקב"ה למשה, כך עלתת לפני במחשבה. יש-לפרש גם-כן על-דרך זה, כי בודאי מה שאמר כל ימי הייתי מצטער, לא שהיה רגיל כן לומר כל פעם בחייו, דאם-כן לא הוצרכו התלמידים לשאול לו על כך, אלא צריך-לומר שכל ימיו היה מהרהר ומחשב כן בדעתו, ווה השיב הקב"ה, כך עלתה לפני מה שהיה חפצו במחשבה וק"ל. וע"ש, וז"ש יצאה נשמתו באחד. ואפשר עוד לומר כדי לתקן מה שדרש את ה' אלקיך. לרבות תלמידי-חכמים ששגג בזה שדימה התלמיד-חכם לאחדותו, לכך נענש במקום השכינה כמ"ש בחידושינו בסנהדרין דף ל"ח ע"ש.
אמר רבא מפני שהתורה ניתנה בימין: נראה דנפקא-מינה בין הטעמים לענין איטר, וכן-כתוב במגינים בא"ח סי' ג' ע"ש.
ענף יוסף:
עריכהאמרו לו תלמידיו רבינו עד כאן כו': שאלת התלמידים הוא דבר תמוה, וכי רצו שח"ו לא ימסור נפשו. וגם לשון עד כאן אין לו הבנה. וגם תשובת הרב שהשיב כל ימי וכו'. ואטו אם לא היה מצטער על זה כל ימיו לא היה ראוי למסור נפש. והיה לו להשיב כתיב בכל נפשך אפילו נוטל את נפשך. ונראה כאשר נדקדק עוד דאמר שהיו סורקין וכו' והיה מקבל עליו עול מלכות שמים. ופירש רש"י קורא קריאת שמע. והנה כיון שיצאה נשמתו באחד, אם-כן היה כל הויכוח הזה של רבי-עקיבא עם תלמידיו באמצע הפסוק של שמע, והדבר תמוה שהתלמידים ידברו עמו להפסיקו באמצע הפסוק של שמע. וגם תמוה על רבי-עקיבא שיפסוק באמצע פסוק ראשון. ולכן אני אומר שהגיע זמן קריאת-שמע, והנה היו מיסרים אותו ביסורים כאלה שהמה בלי ספק חמורים ממיתה. ובמסכת כתובות דף ל"ג ע"ב אמרו אלמלא נגדוהו לחנניה מישאל ועזריה כו'. דהכאה שאין לה קצבה חמירא ממיתה. והתוספות שם הקשו מהך דרבי עקיבא שסרקו בשרו והיה מוסר עצמו על קידוש השם, ומעתה אני אומר שבהגיע זמן קבלת עול מלכות שמים, דהיינו זמן קריאת שמע, התפלל רבי-עקיבא וביקש רחמים שתצא נשמתו בשעת קריאת שמע. והוא היה כוונתו כדי לקיים קרא כדכתיב בכל נפשך שנוטל את נפשך. ואף שבאמת ע"י היסורין מתרבה שכרו בעוה"ב יותר משכרו על המיתה. כי לפום צערא אגרא. מכל-מקום היה ניחא לו לקיים המצוה כמפורש בתורה, הואיל וכך נפיק מפומיה דקודשא בריך הוא יותר מריבוי השכר. ותלמידיו כאשר שמעו שהוא מתפלל על קירוב מיתתו, היו סבורים שכוונתו שקשה עליו מאד כאב היסורין האלה. ולכן שאלו אותו רבינו עד כאן, וכי עד כאן דהיינו עד המיתה האדם מחויב למסור על קידוש השם. והלא גם כל יסורים שבעולם חייב לסבול על קידוש השם. ועל-זה השיב להם כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה וכו' ועכשיו שהגיע לידי וכו'. שרוצה לקיים המצוה כמו שיצא מפי הקב"ה יותר מריבוי השכר של היסורין. והקב"ה רצון יראיו יעשה ומילא בקשתו ויצאה נשמתו באחד • ואף שהיה אפשר על-פי הטבע שיחיה עוד איזה רגעים ולקבל יסורים יותר, כל הרגעים הללו יהיה מתרבה שכרו יותר ויותר. וזהו כוונת דברי משרתי עליון שאמרו זו תירה וזו שכרה, ממתים ידך ה'. שמיתתו היה על ידך, שקרבת מיתתו, ועל ידי זה מיעטתו שכרו. והיה ראוי להיות ממתים מחלד. להיות מיתתו על-פי הטבע, שהיה יכול עוד לקבל יסורין יותר והיה מתרבה שכרו יותר. ועל זה השיב הקב"ה חלקו בחיים שחלקו לעוה"ב הוא כאלו עדיין הוא בחיים וסובל עוד היסורין ולא נתמעט שכרו על-ידי מהירת יציאת נשמתו באחד כלל, והוא נוטל שכרו משלם, ובזה ניחא שלא שאלו מלאכי עליון שאלה זו על כמה צדיקים שקדמו לרבי-עקיבא ונהרגו על קדושת השם, כמו רבי ישמעאל כהן גדול ורשב"ג. ולפי מ"ש ניחא (צל"ח).
הבונה:
עריכהמפני מה אין מקנחין בימין: כל החכמים ייחסו הטוב אל הימין והרע אל השמאל, כמו שנאמר ימינך ה' נאדרי בכח. ונאמר כי מימיני בל אמוט. ובהפך לב כסיל לשמאלו. וכן סטרא דימינא וסטרא דמסאבא. על-כן על חשיבותה באו הטעמים האלה, כל אחד נתון להידרש לומר שלא להקל בהן.
קבלה דבית-הכסא צניעותא ושתיקותא, קבלה דייסורין שתיקותא: חברו במאמר זה שני מאמרים רחוקים בענינם, באומרם קבלה דבית-הכסא צניעותא ושתיקותא, קבלה דיסורים שתיקותא ומבעי רחמי. אולי לרמוז שני מצבי האדם, או בעמדו על כנו בהנהגת בריאותו כנהוג - הנרמז בבית הכסא, או בבוא עליו חולי או צרה, לאחד אמר שגם בהמצאו בריא אולם, כי כל כחות חלק הזן עד הדוחה למותרות יעשו שלהם, יחשוב שעם כל זה מעותד לסכנות ומזיקין תמיד, ולזה הביאו כמה מיני שמירות שהיו עושים קצת, ועל-כן יתנהג בצניעות, היינו בשיווי כל תאוותיו וימעט בשיחה קלה ויהא נשמר מכל נזק. לב' אם יחלה ויהיו לו יסורין, ישתוק ולא יטיח דברים כלפי מעלה, אלא יתפלל לה' כי ירחם עליו וישיב שבותו.