עין יוסף/כ
הציווי שנצטווינו לעשות בית לעבודה, שבו תהיה ההקרבה והבערת האש תמיד, ואליו תהיה הפניה ובו תהיה החגיגה וההתקבצות בכל שנה, כמו שיתבאר. והוא אמרו יתעלה: "ועשו לי מקדש" (שמות כד, ח). ולשון ספרי: "שלש מצוות נצטוו ישראל בשעת כניסתם לארץ: למנות להם מלך, ולבנות להם בית הבחירה, ולהכרית זרעו של עמלק". הנה נתבאר לך, שבניין בית הבחירה מצווה בפני עצמה. וכבר ביארנו שהכללות הזאת כוללת פרטים, ושהמנורה והשולחן והמזבח וזולתם כולם מחלקי המקדש והכל נקרא "מקדש", גם אם נתייחד ציווי לכל חלק וחלק וכו'.
הנה כאן וכן ברמב"ם הל' בית הבחירה, כולל במצוה זו דבנין בה"מ מינים רבים, דז"ל כאן וכבר בארנו שזה הכלל כולל מינים רבים שהם המנורה והשלחן והמזבח וזולתם כולם מחלקי המקדש, ע"כ, ובשורש י"ב ז"ל שאין ראוי למנות חלקי המלאכה וכו' כל חלק בפני עצמו, ידוע וכו' שנצטוינו על המעשה, ואחרי כן יבא הכתוב לבאר איכות המעשה וכו' כמו ועשו לי מקדש שזה מ"ע אחת מכל המצות, והוא שיהי' לנו בית מוכן ובאו אליו ויחוגו בו, ובו תהי' הקרבה, ובו יהי' הקבוץ במועדים, ואחר כך בא לתאר חלקיו, ואיך יעשה, ואין ראוי שימנה כל מה שאמר בו ועשית מצוה בפני עצמה ע"כ.
והרמב"ן בהשגותיו במצוה ל"ג וז"ל וכבר נתבאר שאין מונים חלקי המצוה, וכן לא נמנה אנחנו עשיית השלחן ומזבח ומנורה מצוה, מפני שנצטוינו לשום לחם לפני ה' תמיד, וצוה אותנו בהכשר העבודה הזאת, שהיא לשום אותו בשלחן מתואר כן, ושיסודר לנו שתהי' הדלקה הזו במנורה של זהב משקלה וענינה כן וכן, והנה הם תשמישי קדושה, ולא הוכשר בעיני הטעם שכתב בו הרב, שאמר שהם חלקים מחוקי המקדש, לפי שאין הכלים חלק מן הבתים, אבל הם שתים מצות, ואינן מעכבות זא"ז, ומקריבין בבית אע"פ שאין בו כלים אלו, ולכן אצלי עשיית הארון והכפורת לשום שם העדות תמנה מצוה בפני עצמה, ואל תחשוב לומר שלא תמנה, שלא נצטוינו לדורות, ונא נעשה אלא ללוחות הברית, ובבית שני שלא הי' ארון שנגנז מהם, או כדברי האומר שגלה לבבל, לא עשו ארון אחר, שהרי כבר מנה הרב, משאו על הכתף מצוה, לפי שהמצוה ההיא קיימת לנו לדורות, והארון עם לוחות הברית קיים לנו לעולם, וכו', ועוד הוא עתיד להגלות, והנה הוא מצוה קיימת לדורות, וכו', ועוד שאם נעלה על דעתינו שאבד, או שישבר, מצוה לעשותו כמדה הראשונה, לשום שם לוחות העדות וכו'. והנה מ"מ היא מצוה מיוחדת בפני עצמה, אינה הכשר מצוה אחרת כמנורה והמזבחות והשלחן עכ"ל, וכן בסוף המנין מנה הרמב"ן עשיית ארון למצות עשה. והמ"א המליץ בעד הרמב"ם, דאף אם נימא שאינן מעכבין העבודה בבה"מ, לא ימנע מהיותם חלקים, שהרי כמה דברים יש שאינם מעכבים דבר אחר, והם חלקים כמו התכלת והלבן שאינם מעכבים זא"ז, וכל אחד חלק ממצות ציצית ע"כ. אמנם אין הנדון דומה לראי', דכבר ביאר בשורש י"א, דרק היכי שענינם אחד יש למנותם במצוה אחת, וכבר הארכנו בזה במצוה י"ד. ובבית המקדש יש לו ענין מיוחד, שאליו תהי' ההליכה והעלי' לרגל, והקהל, לא רק לענין העבודה דקרבנות, וגם קרבנות כתב הרמב"ן שמקריבין אע"פ שאין בו כלים אלו.
והרב לב שמח בשורש (י"ב) כתב דהכלים מעכבין מלהקריב קרבנות, וז"ל, והרמב"ן שכתב הבית והכלים שתי מצות שאינם מעכבים וכו', דעת הרב אינו כן, ולשונו מוכיח שכתב מ"ע שיהי' לנו בית, ואח"כ בא לתאר חלקיו, דמדקאמר שיש בבית הזה חלקים, וסיים שהכל יקרא מקדש הורה שאם יחסר אחד מאותן החלקים לא יקרא מקדש, וא"כ מעכבין מלהיות מקריבין בו עכ"ל. ונראה דאין כוונת הלב שמח ליישב בזה גם קושית הרמב"ן השני' למה לא מנה עשיית הארון למצוה בפני עצמה, דהארון ודאי לא מעכב, דבבית שני לא הי' הארון, והיו מקריבין, ולמ"ד דקדושה הראשונה לא קדשה לעתיד לבא, והמקדש שני נתקדש בשעתו, ותקשה אם נימא דגם הארון מעכב ובנא הארון לא נקרא מקדש איך נבנה הבית שני אלא ע"כ צ"ל דלא מעכב, וקושית הרמב"ן מארון לא נתיישבה בדברי בעל לב שמח.
והנה החת"ס יו"ד ס' (רל"ו), וז"ל צ"ע למ"ד ארון גלה לבבל, א"כ למ"ד קדושה ראשונה לא קדשה לעתיד לבא, וגם מקום המקדש לדעת הראב"ד, א"כ מנ"ל בבית שני לבנות בית הבחירה בלא ארון וכרובים, ותירץ נ"ל מש"ה כתיב ונועדתי אליך שמה מעל הכפורת בין הכרובים, לומר טעם הארון והכרובים הוא רק עיקר לצורך מקום מועד לדבר עם מרע"ה מבין הכרובים, וכשאין נביא כמרע"ה דראוי להוועד עמו מבין הכרובים אין הארון מעכב עכ"ל. ולפי הנראה ס"ל כדעת בעל לב שמח דהכלים מעכבין וגם הארון הי' מעכב, אלא דהארון לאו מכלי המקדש, אלא לצורך מקום מועד לדבר עם מרע"ה מבין הכרובים. כלומר דהעמדת הארון באהל מועד ובבה"מ, אינה אלא לתכלית זה. וצריכים לומר לפי דבריו דהצווי לעשות הארון לא נאמר בשביל להעמידו בבהמ"ק, דאינו מכלי המקדש א"כ היא מצוה נפרדת לגמרי ממצות לבנות בהמ"ק, אלא ללוחות הברית, כעין שאמר הרמב"ן הנ"ל דלא נעשה אלא להשים שם לוחות הברית. והמצוה היא מצוה לדורות כהוכחת הרמב"ן, וקשי' טובא להרמב"ם, דלפי תירוצו אי אפשר לומר שעשיית הארון נכלל במצות בנין בהמ"ק, אלא שאינו מעכב, דהא הקשה איך נבנה בלא ארון וכרובים.
ודברי הח"ס צ"ע דלכאורה משמע מדבריו דלא נצטוו להעמיד הארון בק"ק אלא למשה בלבד לדבר עמו, וצ"ע דהא העמדתו בק"ק בעינן לענין הזאות דיהכ"פ בין בדי הארון. אמנם לא על הח"ס קשי' אלא על הרמב"ן הנ"ל, שכתב ואל תחשוב לומר שלא נצטוינו לדורות, ולא נעשה אלא ללוחות הברית, ובבית שנו שלא הי' הארון, לא עשו ארון אחר. וקשה איך אפשר לומר כן, הא הזאות דיהכ"פ מעכב, העשויים בין בדי הארון. וי"ל דכבר הקשו בגמרא מנחות (כז:) דמקדש שני דלא הוו ארון וכפורת ה"נ דלא עביד הזאות, וקמשני אמר קרא וכפר את מקדש הקודש מקום המקודש לקודש, וברש"י שם על מקום ארון מזה אפילו ליכא ארון.
אמנם קשי' טובא, דודאי מחוייב להיות הארון בק"ק, דכמה מקראות איתא בתורה על מקום עמידת הארון בק"ק. וגם הזאות של יהכ"פ צריכין להיות על הכפרת של ארון, או בסמוך, אלא דילפינן שלא מעכב בדיעבד, כדילפינן בגמרא הנ"ל, והמקשה שהקשה הי' ס"ל דמעכב, ודברי הח"ס הנ"ל תמוה מאד, דודאי בעינן העמדת הארון בק"ק, ואין עיקר העמדתו בק"ק לצורך לדבר עם מרע"ה. ועל הרמב"ן הנ"ל לא קשה מידי, דהרמב"ן לא קאמר אלא דהמצות עשה של עשיית הארון הוא בשביל הלוחות, מקום להניחן, ועיקר עמידת הארון בק"ק הוא בשביל הלוחות, והארון רק נרתיק להלוחות. ופשוט כשהלוחות אינם אין שום מצוה לעשות ארון, אשר לזה כיון הרמב"ן באמרו דלא נעשה אלא ללוחות הברית. אבל בודאי מחוייב להיות הארון בק"ק בשביל הלוחות אשר בארון אלא דגם הלוחות אינן מעכבין בדיעבד, אבל הח"ס דקאמר על הארון עם הלוחות בודאי קשי' טובא.
והנה בעצם מצות עשיית הארון הנה ברור דעת הח"ס שאין הארון מכלי המקדש, וקשי' כנ"ל למה לא מנה הרמב"ם במנין המצות עשיית הארון. ובמגלת אסתר שם במצוה ל"ג תירץ וז"ל נ"ל כי המצוה אינה נוהגת נדורות, לפי שלעולם לא נצטרך לעשות אחר, כי אותו שעשה בצלאל קיים הוא לדורות ולא אבד מן העולם כי גנוז הוא, גם בשובו אלינו לא יאבד לעולם, וא"כ אין במציאות בעולם שנעשה ארון אחר ע"כ. ואמנם מובן כן מהרמב"ם הנ' בה"ב, שכל המינים שהם נכללים בבנין הבית כתב הרמב"ם שם צורתם ואיך נעשים כל הפרטים, ובעשיית הארון לא כתב כלום איך נעשה. ואילו היתה המצוה לדורות כדברי הרמב"ן שאם נעלה על דעתינו שיאבד או שישבר מצוה לעשותו כמדה הראשונה לשום שם הלוחות, בודאי הי' הרמב"ם כותב מדת הארון ואיך עושים, וזה ראי' ברורה לפי דעתי שדעת הרמב"ם שאין זה מצוה לדורות.
והנה לפי טעם המגלת אסתר. דאין למנות מצות עשיית הארון שהוא קיים לדורות, יש להקשות למה מנה הרמב"ם במנין המצות לעשות שמן המשחה, ומבואר בקרא דשמן שעשה מרע"ה יהי' זה לי לדורותיכם ובתוס' נזיר (מז.) ד"ה וכן משיח, דלא הי' יכולים לעשות שמן המשחה אחר למשוח בו דכתיב שמן משחת קדש יהי' זה לי לדורותיכם זה ולא אחר, וברמב"ם הל' כלי המקדש פ"א הל' ה' ומעולם לא נעשה שמן אחר חוץ ממה שעשה משה, ובגמ' כריתות (ה:) ת"ר שמן שעשה משה וכו' וכולו קיים לעתיד לבא. אמנם לא קשה דשמן המשחה מצוה לדורות מטעם שיש למשוח ממנו לעולם כהנים גדולים, כלשון הרשב"ץ המובא בקנאת סופרים במ"ע (ל"ה) וז"ל אבל תחשוב זו מצוה לדורות לפי שכל זמן היותו קיים מוטלת עלינו מצוה למשוח כה"ג, ובטוחים אנו שיתגלה לימות המשיח עכ"ל:
והנה הרמב"ן שהקשה והוכיח שיש למנות עשיית הארון מתרי טעמא, חדא לפי שהארון עם הלוחות קיים לנו לעולם, מלבד קושיתו השני' שמצוה לעשותו כמדה הראשונה, ס"ל להיפך מבעל מ"א, שמזה הטעם יש למנותה למ"ע לדורות. ולכאורה י"ל שהרמב"ן הולך לפי שיטתו בשורש ג' בד"ה אבל תרומת המכס, וז"ל אבל המצות שענינם קיים לנו לדורות ימנה אותן אע"פ שאינן נעשות אלא פעם אחת, ולכן מנה (בה"ג) פרשת אבנים גדולות לפי שנצטוינו לכתוב בהן התורה להיותם לנו זכר לדורות עכ"ל. אמנם הרמב"ן לא הכניס מצוה זו אבנים גדולות במנין המצות שלו, ועשיית הארון הכניס במנין המצות שלו, ואולי מפני טעם השני שמצוה היא לדורות שאם חלילה ישבר יש לעשותו כמדה הראשונה, דמוכח דלא אמר כל שענינם קיים נמנים אלא לתרץ דברי הבה"ג ולי' לא ס"ל, אלא שיש ליישב גם לפי טעמו הראשון, שאין ענין יציבת אבנים גדולות דומה לענין של הארון, דבפרשת אבנים אין לעשות בהם אלא פעם אחת, ואחרי כתיבת התורה עליהם, אין שום צווי למעשה מה שיש לעשות בהם. אבל בהארון, מלבד מה שהביא הרמב"ן שמצות נשיאת הארון על הכתף מצוה לדורות, יש עוד דברים, כגון עמידתו בכל פעם שבונים בהמ"ק בק"ק וכן לעשות ההזאות דיהכ"פ בין בדי הארון, ולפיכך נקרא מצוה זו מצוה לדורות.
והנה יש להבין טעמא דהרמב"ם למה מנה נשיאת הארון על הכתף מצוה לדורות, כן יש למנות הנחת הלוחות בארון למצוה, כקושית הרמב"ן ז"ל. ובמגלת אסתר שם תירץ, וז"ל ומה שאמר עוד הרמב"ן כי כמו שמנה הרב משאו כן יש לנו למנות עשייתו זה אינו, שמה שמנה הרב משאו, יהי' פרושו במשא הארון שנעשה בימי משה, אשר לא נעשה יותר ולא תעשה ע"כ. וכוונתו פשוטה דמצות משא הארון היא ודאי לעולם, שאינה נגבלת בזמן אבל כל זמן היות הארון מצוה לישא אותו על הכתף, אבל עשיית הארון לא נצטוה לדורות כנ"ל (ועיין מה שכתבתי במצוה ל"ה).
וראיתי במ"ח מ' צ"ה שתמה למה לא כתב הרמב"ם צורת הארון, אחרי שכתב צורת המנורה צורת השולחן וצורת המזבח, עי"ש כי התורה לא תסמוך המצות על ניסים, והולך שם כפי שרצה לומר, דהמצוה היא לדורות, אבל כפי מה שכתבנו לא קשה מידי, מטעם שאין זו מצוה לדורות, ולא כתב הרמב"ם אלא הכלים שהם נכללים כחלק מן המקדש, ונכללים במצות בנין בית הבחירה כנ"ל שהיא מצוה לדורות, ולפיכך כתב צורתן אבל לא צורת הארון, ואמנם לפי הבנת המגלת אסתר דמש"ה אינה מצוה לדורות, לפי שלעולם לא נצטרך לעשות אחר כי קיים הוא לדורות ולא אבד מעולם קושית המ"ח שפיר. אלא נראה הטעם שהרמב"ם ס"ל, שלא נצטוינו לדורות דלא נעשה אלא ללוחות הברית, כמו שרצה הרמב"ן בתחלת דבריו אלא שהקשה ממשא הארון, והרמב"ם ס"ל דלא השוו הדדי כנ"ל.