עין יוסף/ד
היא הציווי שנצטווינו להאמין ביראתו יתעלה ובמוראו, ובל נהיה שאננים ובוטחים - אלא (נחכה) [ונחוש] לביאת עונשו ית' בכל עת. וזהו אמרו יתעלה: "את ה' אלוקיך תירא" (דברים ו, יג). ובגמרא סנהדרין אמרו בדרך שקלא וטריא על דבריו יתעלה: "ונקב שם ה' מות יומת" (ויקרא כד, טז): ואימא פרושי , דכתיב: "אשר נקבו בשמות " (במדבר א, יז), ואזהרתה מן "את ה' אלקיך תירא"? - כלומר: זה שנאמר "ונקב שם ה'" הוא שיזכיר את השם בלבד בלי שיברך. ואם תאמר: איזה עוון יש בזה? נאמר, שהוא מאבד את היראה. כי מיראת ה' הוא, שלא יזכר שמו לבטלה. והייתה התשובה על שאלה זו ודחית דבר זה בכך שאמרו: "חדא - דבעינא שם בשם, ולכא", כלומר: שיברך את השם בשם, כמו שאמרו "יכה יוסי את יוסי": ועוד: "אזהרת עשה היא, וכל אזהרת עשה לא שמה אזהרה". כלומר: זה שאמרת "אזהרתה מן 'את ה' אלקיך תירא'" לא יתכן, לפי שזה ציווי - והוא מצוות עשה - ואין מזהירין בעשה. הנה נתבאר שזה שנאמר "את ה' אלקיך תירא" - מצוות עשה.
בחינוך מצוה (תנ"ב) וזאת אחת מן המצות התמידים וכו' ומי שבא דבר עבירה לידו חייב להעיר רוחו וכו' ועובר ע"ז ולא שת לבו בכך באותן שעות בטל עשה זה שזו היא העת קיום עשה זה בכיון ע"כ. ולפי דברי החינוך צ"ל דגם אם בא לידו קיום מצות עשה ולא שת לבו לקיימה ג"כ עובר על עשה זו, דמאי נפ"מ.
ולכאורה צ"ע, דהא השריש לנו הרמב"ם בשרש רביעי, דאין למנות הצוויים הכוללים התורה כולה כגון והתקדשתם וכיוצא בהם, ולפי דברי החינוך דבכל עשה ול"ת שבתורה עובר גם על עשה זה א"כ אין למנות לעשה בפ"ע. ויש לישב.
אמנם י"ל שאע"פ שזה הצווי הוא מהצוויים הכוללים, הנה יש בו דבר מיוחד, והוא הזכרת ש"ש לבעלה כמו שהביאו ראי' מגמ' דסנהדרין (נ"ו) וכבר כתב הרמב"ם במצוה ה' שצונו לעבדו, דאע"פ שזה מהצוויים הכוללים אלא שיש בו יחוד אחר, ראוי' למנות, וזה נמי דכוותה ואין ה"נ דבכל עשה ול"ת עובר גם על עשה זה של י"ש. ואין זה אזהרה לשמור על ל"ת ועשין, אלא ממילא ידעינן דכל מי דלא שת לבו בשעה שבא דבר עבירה בידו עובר על עשה הנ"ל.