עין איה על שבת יב מה
<< · עין איה על שבת · יב · מה · >>
(שבת קד.): "דכץ - דכים הם, כנים הם, צדיקים הם.".
התגבורת של הרשעה, הבאה מתוך ההשפעה החומרית העכורה, שהיא גורמת להשחית את עיקר הצורה הנשמתית של האדם, שבעומק החיים הבשריים, הממשיך לידי קביעות בהמית גסה שאינה זזה מהרוח, באה על ידי העזות הגופנית, כשהיא מתפשטת להיות שלטת על כל מערכי החיים כולם ובולעת אל תוכה גם את ההסתעפות הרוחנית בשרשה. ועם זה, פועל הוא הצד הדמיוני המתלהב, שהוא מצייר את כל ציור החיים והמשכם ומגמתם, בציור שעיקרו הוא התוכן הנטייתי המיני המבלע את כל הוד קודש, וממילא גם דרכי החק הצדק והמשפט נפרצים על ידי שני אלה. וחסד עשה הקב"ה עם ישראל, שקבלת עול מלכות שמים שבמעמד נפשם, הקבוע מראש צורים, קדושת הברית המדכאת מראשית טל הילדות את הגסות הגופית מצד (אחד) נטיית האמת השרשית שבזרע קודש, שהם שורק כולו זרע אמת[1], מפשר את היסוד הדמיוני ומרסנו להאסר במדה כללית למרכבת הצדק, בהליכות החיים ומגמותיהם. משני אלה יוצא הצדק ומפעלות צודקות בכל השטח המסובך אשר להחיים הנפשיים והבשריים, שהם עושים את הקשורים בהם לאנשים המעוטרים בשם צדיקים. שכל אלה יחד הנם ערובה נאמנה לשמור על עיקר היסוד של טהרת הנשמה, שלא תצטרך לבא למדת ההעדר הגמור, בשביל ההתעלות העתידה, על ידי שליטתו של שרו של גיהנם, הכח המשבר את הצורה הרוחנית ביסודה, בכח ההרס האכזרי שלו. וזאת היא התשובה הנמרצת של הקב"ה נגד נטייתו של שרו של גיהנם, לכלול את נשמותיהן של ישראל, גוי קדוש[2], בתוך המערבולת של הים הזועף אשר להגיהנם, דכים הם, כנים הם, צדיקים הם . מה.
<< · עין איה על שבת · יב · מה · >>