עין איה על שבת יב מד

(שבת קד.): "אח"ס בטע גיף, אמר הקב"ה, אני חס עליהם מפני שבעטו בגיף".

יסודה של השלמתה הרוחנית של צורת האדם, היא שתהיה פונה במעמק חייה אל המגמה העליונה, מגמת הקודש הכללית, שהיא עמדת קיום כל הדורות כולם. ברוח העליון אשר לאדם קבועה היא הנטיה של הקיום של המין במצב החובק את כל נטיית החיים כולם, וכשריכוז התוכי של החיים הוא טהור ואידיאלי, נמצא שיסוד הקדושה והסרת הזוהמא מתוך נטייתו של הקיום המיני הוא קבוע במרכז הנשמה, ועושה הוא את צביונה שלם באופן שאין הרוח נזקק בשביל התעלותו לשברון גמור, שבא רק על ידי להיטת האש הנוראה של הגיהנם. ובתוך הגזע הקדוש אשר לישראל, ששם הקב"ה את אות הברית השלם בבשרו, עומדת נטיה זו בעצם ההויה של החיים. וממילא הנטיה המינית בשרשה היא טהורה בעצם, והיא היא המקיימת את צורתה של הנשמה, באופן שכמו שהיא עכשיו במצבה הרוחני, היא מוכשרה להתעלות גם לעולם יותר משוכלל ולמצב יותר עליון, ואינה זקוקה לההירוס הרוחני של כח ההעדר הנורא אשר לאישו של גיהנם. ועל כן אמר הקב"ה, אני חס עליהם מפני שבעטו בגיף .


(גיף- ניאוף)