עין איה על שבת יב מ

(שבת קד.): "ג"ר ד"ק, אם אתה עושה כן, גור בדוק".

העולם הגשמי דומה הוא לחקיקה של חותם שכל האותיות הם בו הפוכים. כל הציורים המוגבלים והמגושמים הרי הם מרשימים עלינו את רישומם באופן ההפוך מהמציאות העליונה הקיימת, אשר במציאות השמימית הרוחנית העליונה. ויסוד הקדושה המשפיעה על החיים את הזיו של האורה העליונה, היא מונחת בזה שהאדם קולט את מהות הדברים ע"פ שרשם העליון. ומתוך כך האדם מתמלא בושה מפני הזיו הנשגב של העולם העליון המלא כבוד ד' באמת, והוא מכונן את כל הליכות חייו ע"פ הקשר שלו עם המציאות השמימית העליונה. והוא חושב את מגורו גם בימי חייו החמריים, שהוא באמת הוא שוכן בעולם הצחצחות העליונות, והרי הוא עומד לפני ד', אשר בהיכלו כולו אומר כבוד. ואם אתה עושה כן גור בדוק .

<< · עין איה על שבת · יב · מ · >>