עין איה על שבת ט כח

(שבת פז.): "ובתלתא אמר להו "ואתם תהיו לי", ברביעי א"ל מצות הגבלה, בחמישי עבוד פרישה".

הרצאת האידיאל הרחוק בראשית, הגבלתו באופן שיכנסו שביליו לתוך החיים המעשיים, הכשרת החיים הטבעיים אל הרוח הגדול ההולך ומנשב בתוך החיים המעשיים והרוחניים יחד, שהם מלאים מחסנה הנורא של השאיפה המקפת אשר להאידיאל הכללי הגדול, שאל אלה השלש מכוונות עבודות הימים של אמירת "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים", של הגבלה ושל פרישה, שוים הם בסדרם, בהיות החול מובדל ועומד מן הצד והקודש מקשרו, בהיותו בעצם תומו כמו בהיותו הולך ומתמזג בתוך חיי הקודש מראשית התגלותו. כי ההבדלה של החול היא רק הבדלה נימוסית הזכרית, אבל עצם החיים הלא ממזג הוא את הכל. והשפעה של התעודדות לגדלות, הגבלה מדותית, והכשרה של החיים הטבעיים אל ההסתגלות של הקודש העליון, לעולם הם ענינים נכבדים ומוכרחים, שנסתמנו בתלתא, בד' (וברביעי) [ובחמישי] בסיומו ההכשרתי דעבוד פרישה.