עין איה על שבת ט כז

(שבת פו:): "בתרי בשבא לא אמר להו ולא מידי, משום חולשא דאורחא".

כשם שהתכנית שמכנסת את כל החול למערכת הקודש היא צריכה להיות איתנה בכחותיה, כדי לעכל יפה את החול ולמזגו מזיגה שלמה עם הקודש, עד אשר אי אפשר שיוחל כבר תוכן של השפעה חיובית בחד בשבא, כן הוא גם לפי ההדרכה של השארות החול בעינו, בטבעו וצביונו, למען היותו בדמות דורדיא דחמרא, המשביח את החמרא היושב עליו ושוקט על שמריו, צריך שלבד החול, ההופעה הראשונה של הקודש הצריכה לשעבד אליה את החול בכל תמותו וצביונו הגמור, לא תסבול שום חולשה גופנית, למען לא יתטשטשו הציורים העליונים מבהירותם בהצטיירם בחומר חלוש, שאור החיים יוכל רק מעט להאירו. ובתרי בשבא, שהוא ג"כ יומא קמא, כעין הציור שבתכנית המכנסת את החול אל מחנה הקודש פנימה, לא אמר להו ולא מידי משום חולשא דאורחא.

<< · עין איה על שבת · ט · כז · >>