עין איה על שבת ו נט

<< · עין איה על שבת · ו · נט · >>

(שבת סג.): "אמר רבי ירמיה אמר רבי שמעון בן לקיש, שני תלמידי חכמים הנוחים זה לזה בהלכה הקב"ה מקשיב להם, שנאמר אז נדברו יראי ד' איש אל רעהו ויקשב ד' וישמע וגו', ואין דיבור אלא נחת שנאמר ידבר עמים תחתנו".

ההשכלה העליונה שהיא המגמה היותר עליונה של כל העסקים האנושיים בכלל וכל עסקי הרוחניות בפרט, היא גורמת שכל הענפים הרבים של פרטים ופרטי פרטים יתפלגו ממנה. והפרטים הם הולכים ומסתעפים, הולכים ומשתנים אח"כ בסיבוכם, לפי השקפותיו של כל אחד ואחד מהעוסקים בההרחבה הרוחנית. ומתוך ההתפלגות תולד ההתנגדות, שכל אחד צופה בצפיה אחרת, ולפעמים מנוגדת מצפיית חבירו, אבל ההתנגדות וההיפוך בעצמם אינם כ"א חלקים של ההקשבה העליונה הכוללת כל, מקור החכמה (האלהים) [] המושפעת בכל סעיפי התורה והחכמה לפי שינויי מקבליהם. על כן, לפי אופן הערך שהאורה האלהית הכללית שרויה היא בלבם של הדורשים בענפים המשתרגים, כך יולד בלב יותר נחת הרוח לההשקפות המשונות ומתנגדות מהה[ש]קפות הפרטיות שלו, וידע איך להתשמש בההרכבה של הדברים היותר מנגדים, כדי לבא על ידם אל האורה האלהית הכללית, שהיא חבויה בכל הפרטים כולם. וכשם שהמדה העליונה הזאת, של הקבלה בנחת רוח כל מחשבה הבאה מכח דרישתה של תורה, גם כשהיא רחוקה מדעתו הפרטית, היא באה מצד האורה האלהית הכללית, הפועלת את פעולתה העדינה בתוך כל חדרי הרוח, לכל סעיפיו והלכותיו הפרטיים, כך רוח עליון זה הוא מתרבה ומתגדל ע"י הסכמת המדה העליונה הזאת, הבאה בתור תולדה ממנה, עד שההרגל המוסרי הנעים שבת"ח הנוחים זה לזה בהלכה , הנובע מתוך שלום העולמים העליון, שהקב"ה עצמו איקרי שלום, השופע על כל פרטי הלימודים וההלכות לפי שינויי הרצאותיהם, המסודרים באופנים שונים ע"פ הלך רוח של כל יחיד, שסוף כל סוף איננו כ"א גילוי שביב אחד מאבוקת האור הכללית של נשמת ה', המאירה בכללות ההופעות הרוחניות כולם לפי שינויי גווניהם, זה ההרגל בעצמו מכשיר את הנפש להקשבות עליונות, העולות בכללותן על כל היחש הניגודי שיש בנתוח הפרטי של ההלכה. ומתוך שהם נוחים זל"ז בהלכה , הקב"ה מקשיב להם, וההארה האלהית הכללית ממלאה את כל חדרי לבבם, ופותחת להם פתחים רחבים של נחת רוח לקלוט אורות שונים, ולאחדם בעדן נעים של נחת הרוח הבאה מזיו החכמה העליונה, הנובעת מאוצר אורה של מעלה, מחי העולמים, הקב"ה._

<< · עין איה על שבת · ו · נט · >>