עין איה על שבת ה יא

<< · עין איה על שבת · ה · יא · >>

(שבת נד:): "וחדא פרה הוה ליה, והא אמר רב, ואמרי לה א"ר יהודה א"ר, תריסר אלפי עגלי הוה מעשר ר"א ב"ע מעדריה כל שתא ושתא".

תועלת סיפור הקורות שעברו, ביחוד סיפורים המציינים (את) איזה תוכן מחיים של אדם גדול, צריכים לעולם להיות מתאימים עם הכונה האלהית בעצם המאורע. ע"כ, צריכה המליצה להעמיד את החזיון באופן כזה, שיעשה על הקורא לדור דורים, את אותו הרושם עצמו שעשה המאורע בהיותו בפועל. וכאשר עטרת חכמים עשרם, ועושרו של ר"א ב"ע הגדיל כבודה של תורה, שממנה פעולות גדולות יוצאות לטובת הכלל, ע"כ צריך המספר להכניס בציור המאורע תכנית כזה, שגם בהיות הזמן הרב העובר מפסיק בין הדור ההוא לדור האחרון, הזמן שמוחק בעזו כל פרטי הרשמים שהעושר המעטר את החכמה עושה על הדור, מ"מ יהי' ניכר ההוד וההדר ע"י התיאור המליצי, באופן שיעמיד את השומע על היסוד של תמצית הכרת האמת המכוונת. התכנית של המספרים, כשנשתמש בהם לעומת החיים האקונומיים, נכבד יהיה לנו לצייר ארבעה ערכים: המחסור, הסיפוק, ההרוחה, העושר שכבר משפיע לזולתו. היחידות תציין את המחסור, והעשירות את הסיפוק הבא במערכה אחרי סילוק החסרון של המחסור, המאות מציינות ההרוחה העודפת על הסיפוק המצומצם, וממילא יציינו האלפים את העושר המתרחב להשפעה על מי שחוץ לו. ההשפעה המתרחבת ביד נדיבה, מתוארת בהתפשטה לארבע רוחותיה, במובן המלא של ההתפשטות, דהיינו שלשת המרחקים המצויירים בטבע אורך הרוח, ראש תוך וסוף, וכשהם צריכים להתבאר מצד חוסן ריבויים, שזהו דמות העושר, הנם מתבארים יפה בתכונה של תריסר אלפי. ובהיות העושר של ר"א ב"ע מחובר כולו לקדושה, ופירותיו בתדירות הנם העוזרים לרומם ולנשא קרן תורת אמת, עד שהצד של העושר עצמו הוא מקודש לשמים, שזהו המובן של מעשר בהמה, שהבעלים בעצמם ממלאים בה מקום הכהונה, כי מצד המצב של המקנה אין צורך כ"כ למפלגה מיוחדת להעמדת הרוחניות באומה, שזאת היא תביעה שרק מעמד של עבודת האדמה מכריח לו, ציון של עושר העומד בעינו בתכונתו האצילית תמיד מדי שנה בשנה ראוי שיוצג לדורות בלא העלמת ערכו המרהיב לב, ואין ראוי להיות גורם ע"י ביטוי של מאורע, אפילו צדדי להקטין ערך העושר ההוא, שכ"כ ברכה יצוקה בו, עד שיהיה נחשב כאילו רק חדא פרה הואי ליה, זולתי אם יש בזה מטרה חשובה המכרעת שאותה אנו מבקשים בשאלה זו.

<< · עין איה על שבת · ה · יא · >>