עין איה על שבת ג ג

פעולת האכילה והשתיה על הגוף, וכן הוא משפט כל משפיע.

(שבת מא, א): "תניא, אכל ולא שתה אכילתו דם, וזהו תחילת חולי מעיים".

האכילה נותנת את החלקים הנדרשים לבניין הגוף שהם נאבדים על ידי כח החיים והעבודה. החומרים הללו מתכנסים תחילה בתוך הדם, והדם יתחלק במרוצתו בכל חלקי הגוף היותר דקים, לתן לכל חלק וחלק את הדברים הצריכים לבנינו. והנה כדי לעשות את הדם ראוי למרוצה ושטף, צריכה השתיה לבא, שעל ידי שמתערבים חלקי המים בתוך הדם נעשה הדם ראוי להיות במצב של נוזל, ההולך בכל פלגות כלי הדם היותר ממושכים ודקים, וזהו רק בשביל חלקי המים שבהם, שבאים על ידי השתיה. אמנם בהיותו אוכל ואינו שותה, חלקי המים חסרים מעירוב הדם, והדם מתעבה בתוך מצב מוצקי ואיננו יכול להיות מתחלק יפה כפי תפקידו אשר נועד לו, ובני המעים שהם נועדו לעבוד את עבודת ההכשר לחלק את השפעת המזון לכל אברי הגוף, בהיותם מנועים מעבודתם, על ידי שהציר שלהם הנושא את פעולתם, הוא הדם, מתעבה, עד שיעשה מלאכתו בכבדות. על כן יחלו המה, כי כן הוא משפט כל משפיע, בהיותו מוצא על דרכו שטן העוצרו מעשות מלאכת השפעתו, שיקרהו חולשה פרטית, כי השלמתו היא עבודתו אשר לטובת אותם שעבודתו נועדת עבורם, על כן, אכל ולא שתה, אכילתו דם בלא עירוב המזון הראוי לחלקי המים, וזהו תחילת חולי מעיים.