עין איה על שבת ב רלג

(שבת דף עמוד): "מאי ועוד ידו נטויה, אמר רכ חנין כר רכא הכל יודעים כלה למה נכנמה לחופה, אלא כל המנבל את פיו אפילו חותמין עליו גז"ד של שבעים שנה לטוכה הופכים עליו לרעה".

החיים בכללם משתקפים למסתכל בהם בתוכנם הפנימי לפי ההכנה הנפשית של כל אחד ואחד. האדם שהתרומם להכיר את המאור והקדושה שיש בחיים, את הזיו והתפארת של איש המעלה המלא חכמה ואור חיים של חסד ורדיפת צדק, החיים בכל סעיפיהם עומדים לפניו בתור חזיון קדוש ונהדר, עד שהדרם הרוחני הוא הכח המושך היותר גדול לכל מאורעותיהם. וגם אותם החזיונות שהם מושפלים, הנם מתלבשים בעמקי הנפש בלבושם המזהיר מצד תעודתם, ולא די שאינם פוגמים את החיים כ"א הם מרוממים אותן. אבל מי שהשפיל נפשו מבלי להשקיף על הערך הנעלה של החיים, אין בו כח להכיר מהו הכח המושך הפנימי של כל עלילות החיים מצד התכונה המוסרית היפה, ע"כ הם מתיצבים נגד עיניו בניוולם, לפי גסות ההרגשה היותר שפלה. הידיעה החודרת את כל מטמוני החיים, היא הולכת משולבת עם המוסר הכללי של תכלית החיים ולא תפריע את תומת האדם וטהרתו. אבל השפלות המביאה להרחיב את הציור השפל מצד עצמו מחוץ לגבולו הכמוס והנכלל ביתר מסיבותיו, הוא מבלבל את הציור של כלל החיים, למין תעודה של הוללות, ושכרון של הרגשות גסות וטמאות. הכל יודעים כלה למה נכנסה לחופה, וצד הציור שיוכל להיות נשפל בציור ידיעה זו מתרומם ע"י התכללותו בידיעה עדינית ועליונה, בכלל אהבת החיים ותולדותיהם, ועל פי הציור העדין והקדוש החיים עצמם מתעדנים ומתקדשים. אבל כל המנכל את פיו, מוציא הוא את הציור של כללות החיים הנהדר בקודש במקורו לכלל זילזול והשפלה בהמית. ע"כ אפילו כבר הוכשר לחיים טובים מלאים תפארת ועונג, בחללו את קדושת ההשקפה הכללית לא יוכל עמוד בה. וכפי מה שתגדל שלותו, כן תהיה נוראה נפילתו המוסרית, אחר שלא רק פרט אחד מפרטי החיים הועם אצלו ממאורו כ"א כלליות ציורם. א"כ נהפכים עליו לרעה, כי רק בכבוד החיים ותפארתם יכן אושר האדם, ו"אשת חן תתמוך כבוד".