עין איה על שבת ב ריט

(שבת לב:): "פליגי בה ר"ח ב"א ור"י, ח"א כעון מזוזה, וח"א בעון ביטול תורה".

למ" ד כעון מזוזה מקרא נדרש לפניו ולא לפני פניו, ולמ"ד כעון ביטול תורה מקרא נדרש לפניו ולפני פניו. הבית פועל בחותם המוטבע בו על הנהגת אנשי הבית ומטביע על המשפחה בכללה את צורתו, עד שכל בן מבני הבית נמשך הוא אל הדרך הכללי של צורת החיים השולטת בבית. המזוזה היא מקדשת את בית ישראל. הבית ששם ד' אלהי ישראל עליו נקרא, על מזוזות פתחיו, כבר הרוח הכללי הישראלי שולט שלטת על בני הבית, ודרכי המשפחה כבר אי אפשר שיהיו זרים לשם ד' ועם נחלתו. ע"כ רק אז יחדר רוח משחית, לעקר את הצד המקיים שבגידולי הבית, כשהחותם הכללי נמחק ונתטשטש, בעון מזוזה, שאז הבית בכללו לא לד' הוא, וזמורותיו גידולי זרים הנם שסופם להתהפך לרועץ לישראל, וראויים הנם להכחד טרם תגדלנה תוצאות הרעה לגדע ולבלע נחלת ד'. אמנם יש גבול עד כמה האדם, אפילו בשחר טל ילדותו, נמשך אחרי המנהגים הכלליים והרוח הכללי השורר בבית הוריו, כל זמן שלא יכנס בקרבו רוח חיים פנימה, לדעת את רוב הודו וכבודו זיוו והדרו של הרוח הזה ושל אלו המעשים. ע"כ יוכל להיות שחותם חיי הבית רק אז יפעל על טובת חיי החינוך כראוי, כשיהיה מושפע מטל של תורה, וזולתה הנה יש מקום לומר שכ"כ זר ונכרי הוא למי שרחוק מדעת התורה ודרכיה העליונים כל סדר החיים המלאים קדושה וטהרה של ישראל, עד שגם ההרגל והמשכת כח הבית והמשפחה לא יספיק לתן להם עזם, רק הם יצטרפו עם ההשפעה הטובה של תלמוד תורה שיוכלו אז יותר לראות את האור כי טוב. ע"כ למ"ר כעון מזוזה, ניתן כ"כ עז כח לההרגל החינוכי בהיותו שולט בכללות הבית עד שהוא יכשיר אל הכל, ואפילו אל אותה ההשפעה התורית יביא בעצם כחו, ומקרא נדרש לפניו ולא לפני פניו. הבית הוא הכל, ויתר המכשירים בטח ממנו יבואו כ"ז שלא יהרס בחזקת היד. ומ"ד כעון ביטול תורה מקרא נדרש לפניו ולפני פניו. רק חזק יחזק הבית את הרשמים הטובים שהתלמוד יפעל על הלבבות. ע"כ מבוא הגון ונחמד הוא, אבל לא יקח את הנפשות בעזו רק בהיותו חוסה בצלה של תורה, ואורה החודר בלב כל בן ויליד בית מהכרתו הפנימית, לדעת לכוין את התוכן של תהלוכות הבית ורוח ד' שעליו עם מדעיו הפנימיים, שהם לא יבאו על מכונם כ"א ע"פ דרישתה של תורה. ורק בשני אלה יחד, בהרגל ובתלמוד, יוסד עז החינוך הטוב, הראוי להמשיך משך החיים לפעל טובה וברכה, על ישראל ועל העולם כלו, שרק ההתאמה אל התעודה היא תמשיך משך החיים, תחזקו ותשגבו בימין ד'.