עין איה על שבת ב ריא

<< · עין איה על שבת · ב · ריא · >>

(שבת לב.): "ר" א בנו של ריה"ג אומר אפילו תשע מאות ותשעים ותשעה כאותו מלאך לחובה ואחד לזכות ניצול, שנאמר מליץ אחד מני אלף".

כל דבר נערך לפי ערכו לשעה וכפי מה שהוא לעצמו, ונערך ג"כ בערכו של העתיד וכפי מה שהוא בצירוף עם ענינים אחרים. ע"כ ימצאו ענינים שכשנעריכם לשעתם ולעצמם לא תהיה בהם תועלת, ויהיו כולם מתיחסים להפסד, אבל כשנעריכם להעתיד ולהצירוף של כמה צדדים במציאות זולתם, יביאו תועלת. ע"כ מובן הדבר שאפילו אם אותו הצד של התועלת שיוכל האדם להביא אינו עדיין בפועל, והרבה חלקים של אותו הצד הם לשעתן עדיין מכוונים כלפי ההפסד, רק בצירוף העתיד והכללות יבואו לידי תיקון ותועלת, ג"כ מספיק הדבר להשיבו לקיום. כי סוף כל סוף התועלת מוכנת, והסקירה האלהית אצלה הכל נסקר כאחת, כל הזמנים וכל הבריות, וע"פ הצירוף הכולל יצא המשפט בהטיה גמורה כלפי חסד, מפני ש"עולם חסד יבנה". וכ"ז שיש צד תיקון ותועלת לדבר מצוי, אפילו אם יהיה אחר כמה צירופים ומאורעות שונים, מ"מ הטוב יהיה קנין עדי עד, שבכל אופן היותר פחות שיהיה שיעורו מכריע הוא בנצחיותו את כל דרכי הרע העוברים. ע"כ גם בחלק אחד מאלף שבאותו מלאך עצמו ג"כ ניצול הוא, שנאמר "אחד מני אלף".

<< · עין איה על שבת · ב · ריא · >>