עין איה על שבת ב קכט

(שבת לא.): "א" ל אתה הוא הלל שקורין אותך נשיא ישראל".

יש נושא משרה שהוא ראוי לה בעצם תכונתו ויתרונו, וזה ראוי שיהיה מתואר כולו על שם המשרה בהשמטת השם העצמי, להורות שפרטיותו מבוטלת לגמרי לגבי היתרון שיש לו ביחש הכללי שהמשרה מצורפת אליו. ויש איש שאע"פ שלא גבר מאחיו עד שיהיה ראוי להיות דוקא הוא הנבחר למשרתו, מ"מ ניון שהוטלה המשרה עליו היא פועלת עליו להעלותו ולהכשירו ביתרון רוחני, וימלא רוח ד' וחפץ קדוש לדברים נשגבים ונעלים לחיי הכלל. כזה אינו ראוי להיות שמו נשמט מתוארו, כיון שפרטיותו ודאי תופסת אצלו מקום גדול, מ"מ ראוי להקרא בתור עצם פרטי בשני השמות, שמו העצמי בצירוף שם משרתו. מה שא"כ האיש שכ"כ שפלה נפשו עד שהמשרה ג"כ לא תוכל לפעול עליו להעלותו מתחתית מצבו הרוחני, זה ראוי לומר עליו שהוא רק מקרה שקורין אותו על שם משרתו, אבל לא תצורף להיות עומדת אצלו במדרגת שם עצם. ע"כ אמר הממרה בחוצפתו, אתה הוא הלל הפרטי, שכבר הקדים לנהוג בו קלות ראש מרובה, שכ"כ ציירו בעזות בירידה עד שאמר שרק קורין אותך נשיא ישראל, ואין הקריאה מצורפת כלל אל השם, מפני שהשם הקטן, לפי מבטא חוצפתו, נשאר בערכו בלא שום השפעה מהנשיאות.

<< · עין איה על שבת · ב · קכט · >>