עין איה על שבת ב נח

(שבת דף עמוד): "אמר מאי אעביד ליה".

שתי פעולות הפכיות צריכות להרשם בבת אחת. האחת גודל הערך של התורה שהשגתה ולימודה היא בערך התעודה האחרונה של ההשלמה האנושית, שע"כ א"א לבטל את התעודה הקיימת גם בשביל דבר שהוא ממינה למעלה ממנה. אבל הרושם השני צריך ג"כ להרשם, שעם כל הגודל שאנו חשים אל התורה שאנו למדים בחברת הגוף, עלינו לדעת כי כאין היא נחשבת השגתנו לעומת מה שאפשר להשיג מהטוב הצפון ליראי ד' בהיותם עולים לחיים הרוחניים באוצר החיים. ע"כ מניעת הרשות האי-אפשרית של הפירוד ע"י המות בהיותו עסוק בתורה בפועל, מרשימה את יקרת התורה שהיא התעודה הצפונה עצמה. אמנם הסבות הגורמות להפסקת התורה כדי שיהיה הפירוד אפשרי (הוא פועל) [] הרושם להתבונן כמה יותר רם ויותר נעלה הוא המצב של נועם ד' הצפון ליראיו מכל הנועם אפילו הרוחני שאנו יכולים לציירו בחברת הגוף, עד שמ"מ ניתנה הרשות לחפש עצות מרחוק להבאת התעודה היותר רוממה שלא תהיה מעכבתה התעודה הנמוכה ממנה, עסק התורה בחברת הגוף פה בחיי הגשם. ע"כ לא באורח ישר כ"א באופן סיבובי אפשר לבא במצב כזה לתעודת המות, שמטרתה מה שהיא למעלה מאותם החיים הזמניים. ע"כ אמר מלאך המות, שהוטלה עליו לא פעולה ישרה כ"א סיבובית, מאי אעביד ליה.