עין איה על ברכות ו סז

<< · עין איה על ברכות · ו · סז · >>

(ברכות מד:): "כל ירק חי מוריק, וכל קטן מקטין".

ראוי אמנם לאהוב את הטבע כמו שהוא כי הוא מעשה ד', ולא לשקע עצמו תמיד רק בהתחכמות ודברים מלאכותיים. וזהו דבר טוב בכל דרכי האדם, בין בהליכות הגופניות ובין בהליכותיו הנפשיות. אבל ראוי להשגיח על שני ענינים נכבדים, האחד, שאם יש דבר שהכין הטבע בעיקרו רק להיות מתחבר למעשה האדם, שגם הוא ושכלו וכל השתלמותו הוא אחד מארחות הטבע הכללי, אין ראוי לקחת הדבר רק מצד גמרה הטבעית, שאינה גמר מעשה לפי האמת כ"א לפי הדמיון. ע"כ ירק החי, אין תכונתו ראוי להאכל חי כ"א מתוקן ע"י מעשה האדם, א"כ רק אז יגמר בגמרו הטבעי בהתחבר ג"כ מלאכת האדם אליו בבישולו, שהוא גם כן חלק אחוז מפעולות הטבע. ויש עוד השקפה, שלפעמים נמצא דבר שלפי תכונתו הטבע עצמו תשכללהו מבלי התערבות האדם, אבל עוד לא הגיע הזמן ולא בא עד גמרו, ובקחת האדם ממנו בעודנו קטן מקטין הוא, ולא יצלח להשתלמותו, ע"כ יחכה האדם עד יבא זמן והטבע יעשה מלאכתו לגמרו להיות ראוי להנות ממנו, וככל החזיון הזה יגלה לעינינו בכל ארחות החיים, ישנם תשוקות אנושיות שנדמה אותם בהשקפה הראשונה כאילו הם תכונות טבעיות ע"כ [] להלעיטם את נפשותינו ונפשות בנינו, אבל באמת הנם באמצע מלאכתם ולא נוסדו בנפש כ"א לגמרם ולשכללם בתיקונם הנאה, ורק אז יכונו להצלחת האדם. וישנם תשוקות כאלה, שאמנם אין יד האדם מגעת עדנה לשכללם כראוי אבל נתונים הם לעצם הטבע האנושי שימצאם בזמנם נכונים, וכעת עודם מתגדלים, וכ"ז שהם בקטנותם כל הנמשך אחריהם הוא מתקטן ולא יצלח לתעודה הרוממה של האנושיות, שיצרה יוצרה להיות רם ונשגב, אני אמרתי אלהים אתם וגו' .

<< · עין איה על ברכות · ו · סז · >>