עונג שבת ו
פרק ששי
עריכה(שמות לא, יג)
בשעה שישעיהו בן אמוץ נכנס לכהונתו, להיות נביא ה', שמע את השרפים, העומדים ממעל כסא כבוד ה', כשהם קוראים זה לזה: "קדש, קדש, קדש ה' צבאות, מלא כל הארץ כבודו!" וכתיב: "וינועו אמות הספים מקול הקורא והבית מלא עשן".
לדבור מפוצץ כזה, שממנו ינועו אמות הספים של היכלי ה' בימינו, היא המלה הקטנה, בת שתי אותיות: "אך", "אך את שבתותי תשמרו", מלה, שבה מבטיח ה' את קדושת יום השבת, אפילו לגבי בנין בית המקדש.
"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" אמר ה'. "וזאת התרומה אשר תקחו מאתם: זהב וכסף ונחושת, ותכלת וארגמן וכולו, שמן למאור, בשמים לשמן המשחה ולקטורת הסמים, אבני שוהם ואבני מלואים לאפוד ולחשן וכולו". ועשו את הארון, את הכרובים, אח השולחן, את המנורה, את המזבח וכליו, את הקרשים מצופים זהב וכולו וכולו. "אך את שבתותי תשמרו, כי אות היא ביני וביניכם לדורותיכם לדעת, כי אני ה' מקדישכם".
ומן ה"אך" הזה ינועו אמות הספים של היכלי הי, של בתי הכנסת שבזמן הזה, והבית ימלא עשן.
לא מוגה
עריכהדף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
מקדש ומזבח, שלחן ומנורה, קרבן וקטרת אין להם ערך, נחשבים לכלום, אבש מחוץ למקדש מחללים ארז השבת. ההופעה בבית ה,, השירה וזמרה לפני ה,, דומים לחרוף וגדוף כלפי ה,, אם הבאים לבית ה, אם המזמרים לפני ה,, מחללים את השבת. לא מקדש ומזבח המה ״ ה א ו ת ו ת , שבין ד־!, ובינך, לא מקדש ומזבח המה ,אות ברית עולם״, שכרת ה, את ישראל. בשבת רוצה ה, להכיר אותך, אם הנך שלו. ,ביני ובין בני ישראל אות היא (השבת) לעולסד ,ושמרתם את ה ש ב ת , כי קדש היא לכם!״ השבת היא הקדשי קדשים של היהודי, ,לעשות את השבת לדורותם ברית עולם״. מתחילה הוכיח בשמירת השבת, שדת, הוא לך אלקים חיים ומלך עולם? מתחלה הוכיח בשמירת שברי שלך, כי בכל לבבך אתה בוטח בה, ובידו אתה מפקיד את רכושך, אשרך וכל אשר לך, אחר כן בנה לו היכל מתחלה בקש את השם אלקיך " וזמר לו שירים ושבחות השבת ו ב נ י ן בית המקדש נא מכל מקום שאתה נמצא, מכל פנה שאתה פונה: מביתך ממעבדך, ממחםנך, מחנוך בניך,ימםפרותך, מעתונותך ומכל אשר לך, ואז, אחרי שבקשת משם את השם אלקיך - ומצאת אותו גם בבית היכלו, גם בבית הכנסת. אבל אם אתה מבקש את ה,, רק בשעה שאתה עומד בהיכלו, רק בזמן שהמקהלה מזמרה לפניו שיר ושבחה, רק בזמן ש ה ו ל ך בבית הכנסת טכס החגיגה של שבת ומועד, ומעבר מפתן בית הכנסת וחוצה: בביתך, במטבחך, במחםנך, בחנותך, במעבדך, בםפדותך, בעתונותך בחנוך בניך אינך זקוק לה,! אם בטחונך בה, כל כך רפה, כל כך פעוט וזוטר, עד שאתה ירא להפקיד בידו את חנותך, את עסקך• אפילו יום אחד בשבוע! אם מעבר לבית ה, וחוצה אתה מחלל את השבת, ואתה מבזה את את האות שבין ה, ובינך! ולאו דוקא בשביל רוחיט גדולים, ולאו דוקא בשביל כסף תועפות, אלא אתה מחלל את השבת אפילו בשביל הנאה מועטת, בשביל ריוח כל שהיא, בשביל רגילות סתם! אם ככה אתה עושה-לא תכנה היכלות לה, ולא תקרא בשמו. אז ה, אלקי ישראל שכרת ברית את עמו אצל השבת, לא אלקיך הוא. א ז אלהיך הוא אליל מת וההיכל שאתה בונה לו-קבר הוא, שכרית לו. אין אתה יכול למחוק הדברים האלה שבספר השם: ,/אך את שבתותי תשמרו! כיאות היא ה נב ענג שבת ביני וביניכם לדורותיכם לדעת כי אני ה, מקדישכם״. ״ושמרתם את השבת, כי קדש היא לכם, מחלליה מות יומת, כי כל העושה בה מלאכה, ונכרתה הנפש ההיא מקרב עמיה״. ,ששת ימים יעשה מל־יאכה וביום השביעי שברת שבתון קדש לה,, בל העושה מלאכה ביות השבת מותיומו־!!״ ״ושמרו בני ישראל את השבת, לעשות את השבת לדורותם ברית עולם״. ״ביני ובין בני ישראל אות הוא לעולם• כי ששת ימים עשה ה, את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש !״• (שמות לא, י ג - י ז ) עם כל ההתחכמות וההתפלספות של הדור הזה, אי אפשר לעשות דברי ה, אלה לאל. האות שבין ה, וישראל, הקדשי קדשים של היהודי, הברית שכרת ה, את עמו - היא יום השבת ן והיהודי המוחק את האות ההוא, מבזה את הקדש ומפיר את הברית. בנו היכלות לה,, בנו בתי כנסת לה, ״ א ן את את שבתותי תשמרו! כי אות הוא ביני וביניכם לדורותיכם השבת ו ב נ י ן בית ה מ ק ד ש נג לדעת, כי אני השם מקדשכם״. <,ביני ובין בני ישראל• 1 אות הוא לעולם, כי ששת ימים עשה ה, את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינסש״. רק בשמרכם את השבת מחללו, אתם מעידים שה, אלקיכם הוא זה, שמכריז על עצמו: ״השמיט כסאי, והארץ הדום רגלי, אי זה בית אשר תבנו לי ואי זה מקום מנוחתי, ו א ה כל אלה ידי עשתה ויהיו כל אלה, נאם ה,. ואל זה אביט, אל עני ונכה רוח וחרד על דברי״. (ישעיהו סו, א - ג ) רק בשמרכם את השבת מחללו, אתם מעידים שה, אלקיכם הוא זה, ששלח דברו על ידי עבדיו הנביאיט לאמור: אל תבטחו לכם אד־, דברי השקר לאמור: / ,היכל ה,, היכל ה,״, /,היכל ה, ה מ ה!״ (דיל המה בעצמם צריכים להיות היכל ד.,)• מבחינה הזמן והמעלה הולך יום השבת בראש היהדות ויחד ע ט זה הוא משמש יסוד ליהדות כולה, מחוק את השבת מתכנית החיים שלך, ואתה חותר תחת יסוד היהדות שלך. גד ענג שבת שמור את יום השבת מחללו, ומדי שבת בשבתו תוכיח מחדש לה, אלקיך שהנך שלו! ומדי שבת בשבתו אתה חותם וחוזר וחותם ידך עד־ 1 כתב האמנה שעשה ד־ג, אלקיך אתך. ומה ה ו א על־פי חוקי התורה שמירת־שבת ומה הוא על־פי חוקי התורה חלול־שבתז בזה לא תוכל להיות מסופק. אם דרשת, או ל א דרשת מענינא דיומא בשבתן אם שמעת דרשה מרב, הטפה ממטיף, נאום מנואם ביום השבת, או לא שמעת - בזה לא שמרת ולא חללת את השבת. ״שבת ש ב ת ו ן ״ קורא ד־!, את יום השבת. זאת אומרת: ש ב י ת ה מ מ ל א כ ה - ז ו היא שמירת שבת ועשית מלאכה ביום השבת - חלול שבת. העוף, הדג, החיה שאין אתה צד אותם בשבת! הפרח, העשב, שאין אתה תולש בשבתן החומר, שאינך משנה, אינך מתקן אותו בשבת, שאין אתה צד בו צורה ומשכלל אותו בשבת - הם המה עדים כשדים ונאמנים, שה, אלקיך הוא הבורא, היוצר, האדון־כל. והילד העברי שאינו תופש פרפר בשבת, שאינו תולש הפרח בשבר־, מפאר ומרומם את ש ט ה, אלקיך יותר, מכל הדרשנים והמטיפים, יותר מכל שירה וזמרה, שאתה שומע בשבת• וראה, עד כמה חשובה קדושת השבת בעיני ד־!, אלקיך! בעת שהחורבן של ע ט ישראל היה כבר מוכן השבת ו ב נ י ן בית המקדש נה וישראל היו מוכנים ללכת בגולה, מזהיר^עודנו ה, על ירמיהו נביאו על יום השבת בדברים האלה: ״כה אמר ה, אלי, הלוך ועמדת בשער בני העט, אשר יבאו בו מלכי יהודה ואשר יצאו בו ובכל שערי ירושליט. ואמרת אליהם: שמעו דבר ה, מלכי יהודה וכל יהודה וכל ידושליט, הבאים בשערים האלה! ,כה אמר ה,, השמרו בנפשותיכם ואל תשאו משא ביום השבת והבאתם בשערי ירושד־ייט! ול־יא רתוציאו משא מבתיכם ביום השבת, וכל מלאכה לא תעשו. וקדשתם את יום השבר־!״ כאשד צויתי את אבותיכם וכר. והיה אם שמע תשמעון אלי, נאם ה, לבלתי הביא משא בשערי העיר הזאת ביום השבת ולקדש את יום השבת, לבלתי עשות בה כד־, מלאכה, ובאו בשערי העיר הזאת מלכים ושרים, יושבים על כםא דוד וכו, וישבה העיר הזאת לעולם, ואם ל א תשמעו אלי לקדש את יום השבת ולבלתי שאת משא ובא בשערי ירושלים ביום השבת, והצתי אש בשעריה נו ענג שבת ואכלה אדמנות ירושלים ולא תכבה״• (ירמיהו ין. כ א - כ ז < ואין אתה יכול לחשוב, כי לשם עסק וכלכלי־!, רווחים והכנסה בלבד, אסורדת לך מלאכה בשבת, אבל בשביל תענוג, בשביל הנאה, בשביל שמחה, ולשם מטרות ואידיאלים נעלים, כמו לשם תורה, אמונה, חכמה ואמנות, מותרת לך מלאכה ביום השבת? אינך יכול לומר כן• ראה נא, האם היתד. בזמן מן הזמנים למעשה ידי א ד ם מטרה יותר גבוה• תעודד־: יותר נעלה, יותר קדושד־ז מבנין בית המקדש ה ר א ש ו ן לשם ה, על הארץ? וראה, גם ממעל המפעד־, הקדוש הזה, שה, אמר עליו ועשו לי מקדש ו ש כ נ ת י ב ת ו כ ם הרים ה, את השבת גבוה, גבוה, באמרו: עשו לי מקדש זאת אומרת: שאין בנין בית ." אך את שבתותי תשמרו " המקדש דוחה את השבת! זאת אומרת: שקדושת השבת עומדת למעלה למעלה מעל קדושת המקדש!