עולת ראי"ה/קדש לי

קדש לי

קדש לי כל בכור.

הבכור הוא מקודש בטבעו, יהיה הטבע הזה טבע כחני, לא פעלי, ומ"מ יש בו כח של קדושה. אמנם הענין של הכח, שאינו בפועל, הוא באמת תכן חסר וחלוני, כי הקודש העליון קודש ד' הוא לעולם בפועל, ולגבי גבוה אין ענין שבכח כלל כ"א הכל הוא בפועל הגמור. וע"ז צריכים לקדש על ידי הקדושה העליונה, שהיא הקדושה המיוחדת לשם, לקדש על גבה את הקדושה הטבעית, הצפונה כבר בתור דבר שבכח. קדש לי כל בכור.

פטר כל רחם, בבני ישראל.

התחלת הלידה היא הנותנת את הכח להצביון של מהות הלידה, את תארה הפנימי הספוג בה, שמתגלה אח"כ בתכונה ידועה בכל העתיד להולד אח"כ. וזאת היא צורת קדושת ישראל, שמתפשטת מראשית הלידה על כל הבאים לצאת לאויר העולם מכחה של הלידה. פטר כל רחם מבני ישראל.

באדם ובבהמה לי הוא.

בעצם יש אחדות פנימית ושרשית בנפש כל חי. והנפש הכוללת, נפש החיים, מקפת היא את נפש האדם ואת נפש הבהמה. "תוצא הארץ נפש חיה למינה", כלול בזה "נפשו של אדם הראשון" (ב"ר), שגם נפש הבהמה, להחיות בהמה רבה אשר על הארץ, מצדה היא נמשכת. אמנם דוקא בתכונה אנושית חפשית עליונה, בתכונה של התגלות הקודש העליון, אפשר להודיע ולגלות את החבור השרשי, שיש לאדם עם הבהמה מצד הנפשיות, ולכונן את הישועה הכללית לכל, "אדם ובהמה תושיע ד'". באדם ובבהמה לי הוא.

קדש לי כל בכור פטר כל רחם בבני ישראל באדם ובבהמה לי הוא.

הקדושה היא כללית, בכל המציאות היא מופעת, אלא שהיא עלומה ומסותרת מצד גסות החיים, ובאה כנסת ישראל לעולם לגלות את הצפון ולהראות את בהירות הקודש. על כן צריך כל בכור, פטר כל רחם, בישראל, להתקדש, מפני שיש קדושה מתפשטת באדם ובבהמה, והמה לד' המה באמת, אלא שאין קדושתם נראית, וע"י ההתגלות של קדושת בכורות ישראל יתגלה אור הקודש בכל המציאות, בכל החיים כולם, באדם ובבהמה.

ויאמר משה אל העם זכור את היום הזה.

היום הזה יהיה זכור בטבע הנפש של העם. זהו הרז אשר הודיע : שיעמדו על הטבע הנפשי שלהם וידעו שהיום הזה הוא מוכרח להיות זכור, בתכונה של מקור.

אשר יצאתם ממצרים מבית עבדים.

הוא יהיה זכור בצביונו המיוחד, שנשתניתם על ידו מעבדות לחרות.

כי בחוזק יד הוציא ד' אתכם מזה.

דבר גדול אירע ביום זה, שנויים עצמיים אירעו בו בכל מהותכם ובכל הקפכם. הכל היה מאוגד להיות המעמד שלכם עומד כמקדם להשאר במצרים, בבית עבדים. והיום הזה הוא שגרם בסגולתו, המיועדה מראש, שבו יתגלה אותו חוזק היד שהיה בכחו לנתק את כל מוסרות העבדות, להעתק מהמצב העבדותי למצב החרות נגד כל הגורמים הרבים של העבדות. ע"כ מוכרח הוא היום הזה להיות זכור.

ולא יאכל חמץ.

כשם שזכירתו היא זכירה טבעית נפשית בכלל, ככה התוכן המעשי המזכיר, המראה על זכרונו והמקיים אותו, הוא טבוע שאי אפשר להיות אחרת. לא יאכל חמץ, אי אפשר שיאכל חמץ ביום הזה, הזכור בטבעיותו הרוחנית בעומק הנפשיות שלכם.

היום אתם יוצאים בחודש האביב.

פעולת היציאה שלכם היא פעולה חודרת בכל היקום, פעולה חודרת בכל הטבע, פעולה חודרת בכל מה שהוא למעלה מן הטבע. היום הוא מיוחד במהותו הרוחנית, להיות מוכן ליציאה שלכם,והוא בחודש האביב, שהפריחה והחיים המתחדשים מוכרים בו כ"כ בכל הטבע. קנה כאן מקום אחוד כל תמצית הבריאה, להיות הכל משותף עם יציאתכם המופלאה.