עבודת הקדש (גבאי)/חלק ד/פרק ל

תבנית:עבודת הקודש (גבאי)

קבלו חכמי האמת ע"ה כי התורה בשמו הגדול נתנה וכן ראוי כי היא הוא כמו שכתבנו, אבל ישראל לא השיגוה כי אם מתוך האש אשר השם הגדול שכן בתוכו והשמיעם והראם את הוד קולו ומזה נמשכו חלוקי ההשגות והוא אמרם בשבעה קולות נתנה תורה, וכן היא קבלת רז"ל כנראה ממה שבא במדרשו של רבי נחוניא בן הקנה אמרו שם מאי דכתיב וכל העם רואים את הקולות וכי קולות נראים אלא וכל העם רואים את הקולות אותם שאמר דוד קול יי' על המים וגו' קול יי' בכח ואומר בכח ידי עשיתי ואומר אף ידי יסדה ארץ. קול יי' בהדר ואומר הוד והדר פעלו. קול יי' שובר ארזים זו קשת שמשברת עצי ארזים ועצי ברושים. קול יי' חוצב להבות אש זה שעושה שלום בין האש והמים שחוצב כח האש ומונע אותו מללחוך המים גם מונע להבתו. קול יי' יחיל מדבר שנאמר ועושה חסד למשיחו לדוד ולזרעו עד עולם יותר מן המדבר. קול יי' יחולל איילות ויחשוף יערות ובהיכלו כלו אומר כבוד וכתיב השבעתי אתכם בנות ירושלים בצבאות או באילות השדה הא למדת שבשבע קולות נתנה תורה ובכלם נגלה עליהם אדון העולם וראום והיינו דכתיב וכל העם רואים את הקולות עד כאן. ובפרק קמא דברכות אמרו שנתנה בחמשה קולות:

וכן נראה ממדרשו של רשב"י ע"ה (ח"ב פ"כ ע"א) אמרו שם בזה הלשון חמו ישראל מה דלא חמא יחזקאל וכלהון אתדבקו בחכמתא עילאה יקירא. חמשא דרגין דקלין חמו ישראל בטורא דסיני ובחמשא דרגין אלין אתיהיבת אוריתא דרגא חמישאה הוא דכתיב קול שופר עד כאן. והכל אמת כי בשבעה קולות נתנה תורה למשה והוא משיגן ומתבונן בהם ושומע אותם ובפרק קמא דברכות יחשבו אותם הנסתרים שאינן מפורשים בכתוב כי השנים מפורשים הם בכתוב והם הקול הגדול סוד תורה שבכתב והאש סוד תורה שבעל פה שהוא הקול האחרון והוא המושג לישראל והוא שנכללו בו כל הקולות והוא בלבד שהשיגו ישראל והוא שנאמר עליו בשמעכם את הקול מתוך האש:

ומה שאמרו במדרש הזה חמשא דרגין דקלין חמו ישראל וכו' אין הכוונה שהשיגום שהרי לא עלו למדרגת השגת אדון הנביאים ע"ה שהשיג כל הקולות אלא הסוד בזה כי כל הקולות נכללו בייחוד אחד בקול האחרון והוא בלבד שהשיגו ישראל וכמו שכתוב וכל העם רואים את הקלת חסר, והוא קול אחד בלבד ולפי שהשיגוהו ישראל כלול מכל הקולות אמרו כן ולאו דוקא כי לא השיגו שאר הקולות ואף אם נקבל שהשיגום כפשט המדרש, לא היה כי אם במחיצה מה שלא היה כן השגת משה כי השיגם בלא מחיצה והוא הנראה ממה שאמרו עוד שם תאנא בההוא שעתא דקב"ה אתגלי בטורא דסיני הוו חמאן כל ישראל כמאן דחמי נהורא בעששיתא ומההוא נהורא הוה חמי כל חד וחד מה דלא חמא יחזקאל נביאה. מ"ט משום דאינון קלין עלאין אתגליאו בחד כמא דאמרן וכל העם רואים את הקולת, אבל יחזקאל שכינתא אתגלי ברתיכוי ולא יתיר והוה חמי כמאן דחמי בתר כתלין סגיאין עד כאן:

הרי בארו כי ראו מתוך מחיצה, והטעם לפי שכל הקולת נגלו ונכללו בקול אחד שהוא הנרמז במה שכתוב וכל העם רואים את הקולות שהכוונה בו קול אחד בלבד ומתוכו השיגו שאר הקולות, ואולי זכו למעלה זו לעלוי קבלת התורה והיא למעלה מהשגת יחזקאל ע"ה, כי ההבדל בין שתי ההשגות רב כנראה מן המדרש למתבונן בו אבל משה ע"ה גדלה השגתו מאד כי השיגן כולן בלא מחיצה והוא שבאר יפה יפה אדון הנביאים ע"ה במשנה תורה וכפל להעמידנו על סוד השגתן של ישראל ביום הקהל שיהיה השם הגדול מדבר עמהם אבל מתוך האש והוא ע"ה היה משיג את השם הגדול והם היו משיגים האש, והוא אמרו וידבר יי' אליכם מתוך האש קול דברים אתם שמעים ותמונה אינכם ראים זולתי קול, הנה באר להם כי השם הגדול היה מדבר עמהם במחיצה והוא האש שהיא אספקלריא שאינה מאירה:

ואמר עוד ונשמרתם מאד לנפשותיכם וגו' ביום דבר יי' אליכם בחרב מתוך האש וכן בכל מקום שיזכיר דבור השם הגדול אליהם, יבאר מיד שהיה מתוך האש להודיע להם מקום השגתם וכן הודיעו הם עצמם דכתיב ותאמרו הן הראנו יי' אלהינו את כבדו ואת גדלו ואת קלו שמענו מתוך האש וכבדו וגדלו שאמרו שהראם הוא האש שנאמר בו ומראה כבוד יי' כאש אכלת בראש ההר לעיני בני ישראל, ובהשגה זו עמדו על סוד הייחוד כי אל זה התכלית עלו למעלת הנבואה לקבל התורה שהיא ההוראה הנפלאה לזה, וכמו שכתבתי והוא אמרו אתה הראת לדעת כי יי' הוא האלהים אין עוד מלבדו. ובאר מיד בסמוך הסבה באמרו מן השמים השמיעך את קלו ליסרך ועל הארץ הראך את אשו הגדולה ודבריו שמעת מתוך האש, אמר כי ממה שהשמיעם מן השמים סוד השם הגדול את קלו והראם בארץ את אשו הגדולה סוד השם הנכבד ושמעו דבריו מתוך האש והשיגו ייחוד זה, בזה עמדו על סוד יי' אלהים שהם דבר אחד והוא אמרו אתה הראת כלומר המראה הגדולה ההיא וההשגה שהשגת השם הגדול מדבר מתוך האש היה לתכלית שתדע ותשיג באמת כי יי' הוא האלהים והוא דבר אחד וייחוד אחד אמיתי:

וסוד ענין המראה ואופן ההשגה ההיא ביום מתן תורה הכבוד ירד אל ראש ההר ואין להשתומם על זה שהרי אמר הוא עצמו ברוך הוא. אנכי ארד עמך מצרימה ותרגם אנקלוס ע"ה אנא אחות והוא המקובל בסוד והמתרגם מפי רבי אליעזר ורבי יהושע ע"ה המקובלים עד מפי הנביאים ע"ה וכמו שהתבאר במקומו ואין לחוש ולהתפתות אחר דברי המבהילים השוקלים בדעתם ומחשבתם הכוזבת דברי התורה אשר הם אצולים ממחשבת יוצרנו ברוך הוא אשר אי איפשר להשיגם אם לא מפיו ברוך הוא, ושאר דבריהם ומליצותיהם לרומם הכבוד ולנשאו מכל זה הוא למזימה וכמו שכתב אשר יומרוך למזימה נשוא לשוא וגו' ולא לחנם נעשה המשכן והמקדש למטה לתבנית המרכבה העליונה הלא היתה הכוונה שתהיה מרכבה למטה כדי שישכון הכבוד עליה כמו שהוא שוכן בשל מעלה, והוא שכתוב ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפרת מבין שני הכרובים שהם לתבנית הכרובים של מעלה, והקול היה נשמע למשה מביניהם ושם צמצם הקב"ה שכינתו אף על פי שכתוב בו הלא את השמים ואת הארץ אני מלא נאם יי, וזה נמצא לרז"ל בכמה מדרשים שהיו מקובלים בזה אמרו במדרש תנחומא רבי יהושע דסכנין אמר, משל למערה שהיא על שפת הים געש הים נתמלאה המערה והים לא חסר כלום כך צמצם הקב"ה שכינתו בין שני הכרובים ואף על פי כן הודו על ארץ ושמים עד כאן:

וכמה המשל מכוון מאד ומסכים מכל צד אל הנמשל, כי הנה המשילו הכבוד אל הים שהם מים שאין להם סוף וקץ וכמו שאין סוף וקץ לרוממותו ומעלתו ועם זה געש הים ונתמלאה המערה כך מהתפשטות האור המיוחד ואצילות הכבוד נתמלא המשכן והמקדש, ולא עוד אלא שצמצם עצמו במקום צר יותר שהוא מקום טפח וכל זה להורות לבני אדם יכלתו ורצונו כשהוא רוצה מלא כל הארץ כבודו וכשהוא רוצה שוכן בין שני הכרובים:

ועוד במדרש תנחומא פרשת כי תשא. בשעה שאמר לו ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם אמר רבונו של עולם הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך, אמר לו לא כשם שאתה סבור אלא עשרים קרש בצפון ועשרים בדרום ושמונה במערב ואצמצם שכינה שלי ואשכון ביניהם וכתיב ונועדתי לך שם ודברתי וגומר עד כאן הנה כי גם בעיני משה יפלא והשיבו כי לא כאשר הוא סבור כי ענין זה תלוי ברצונו ובזה מורה ומפרסם יכלתו שהוא בלתי בעל תכלית ולא כאשר יראה האדם ובבראשית רבה פרשה ד' אמר לו איפשר אותו שכתוב בו הלא את השמים ואת הארץ אני מלא היה מדבר עם משה מבין שני בדי הארון אמר לו הביא לי מראות גדולות אמר לו ראה בבואה שלך בהן ראה אותה גדולה אמר לו הבא לי מראות קטנות הביא לו מראות קטנות אמר לו ראה בבואה שלך בהן ראה אותה קטנה אמר לו מה אם אתה שאתה בשר ודם אתה משנה עצמך בכל מה שתרצה, מי שאמר והיה העולם ברוך הוא על אחת כמה וכמה הוי כשהוא רוצה הלא את השמים ואת הארץ אני מלא וכשהוא רוצה היה מדבר עם משה מבין שני בדי הארון עד כאן:

הנה פשר דבר כי להיות השכל מחובר אל החומר הנה הוא מעיקו ומונעו ומצד זה יקשה עליו לצייר כי מי שאין סוף וקץ לרוממותו ומעלתו איך יכתוב על עצמו מקום וגבול מוגבל והנה המקום טפל לו כי הוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו, ולפי שהוקשה זה אל הכותי ההוא והוא דבר שיקשה על כל שכל בעודו בחומר, שאל על זה אל רבי מאיר ולהיות שהכותי השואל אור האמת לא נגה עליו ולא היה מכלל העומדים בסוד יי' אשר באור תורתו והשפעת נבואתו יראו אור הוצרך לקרב הדבר אשר הוקשה לו בענין שיצוייר לו איפשרותו בנסיון המראות ומשל המראות יורה בראשונה על כי הוא נמנע אל השכל האינושי לעמוד על אמיתת זה וכיוצא בו שהם דברים פנימיים ונעלמים ממנו אם לא יהיה זה על יד מעמיד מחוץ והוא השכל האלהי, כמו שאי איפשר לו לאדם לעמוד על פניו וצורתו אם לא בדבר מחוץ כמראה וזולתו מן הדברים הבהירים וצלולים שהצורה נראת בהם ולזה אמר לו הבא לי מראות לפי שהשכל ירחיק זה וימאנהו כל עוד שלא נתאמת לו בחוש כי אז אי איפשר להכחישו. ועוד שנית הודיעו במשל המראות, כי הקטנה הנה היא מראה בה תראה הצורה להיותה כמו במראה הגדולה ומעינה אלא שהיא קטנה ממנה כן המשכן והמקדש הם לתבנית העולמות כלן ומה שבשמים ובארץ הכל בכלל בהם עם שהם קטני הכמות מהם ולכן היו אלה לתבנית אלה לפי שהכבוד השוכן ומלא את אלה ישכון וימלא את אלה וכמו שנראה באלה נראה באלה:

ועוד שלישית הודיעו שעם שאין במראה תמונה שתהיה כן במציאות הנה בזה יתחלף הנמשל כי הכבוד המדבר עם משה מבין שני בדי הארון הנה הוא שם במציאות. ובכלל הענין הביא לו ראיה ממנו מצד הנסיון ואמר לו מה אם אתה שאתה בשר ודם כלומר בעל תכלית ועם זה אתה כחני מצד הרצון לשנות עצמך בכל מה שתרצה, מי שאמר והיה העולם כלומר שעם היותו בלתי גבול ובלתי בעל תכלית פועל דברים בגבול ובעלי תכלית שהוא העולם להורות על כי יש לו היכולת על הכל וזה מצד הרצון על אחת כמה וכמה הוי כשהוא רוצה הלא את השמים ואת הארץ אני מלא, וכשהוא רוצה היה מדבר עם משה מבין שני בדי הארון ואחר שזה תלוי ברצונו, והוא רוצה אין לשאול עליו ואין לספק בו ולומר איך מי שהוא מקומו של עולם יגבול עצמו עם שאינו בגבול ויצמצם כבודו במקום מיוחד, כי עם שציור ענין זה עליו יתברך נעלם ממנו איך יהיה זה הנה הוא ידוע לו ועלינו לקבל ולהאמין ולא להתחכם עליו אחר שהכתיב על עצמו דברים יורו עליו כן והוא יתברך לא חש, גם אנחנו לא נחוש לברוח ממה שלא ברח הוא כי עם שהזהיר ואמר ונשמרתם מאד לנפשתיכם כי לא ראיתם כל תמונה ביום דבר יי' וגו' לא נמנע מלייחס לעצמו התנועה וההעתק וכתב על עצמו ויעל וירד ויבא וייחס לעצמו עינים ואזנים ידים ורגלים עם שכבר התבאר ענין כל זה, וכבר כתבתי בזה הספר כי אנו לא נרחיק הגשמות יותר ממה שהרחיקתו התורה ולא נתחכם מלבנו ואנו מאמינים בני מאמינים נאמין כי הכבוד ירד אל הר סיני הואיל והעידה התורה כן וכתיב עדות יי' נאמנה ודבור השם המיוחד בו וממנו היה נשמע לאזנינו, וזה סוד מן השמים השמיעך את קולו וגו' וכן בעזרא הוא אומר ועל הר סיני ירדת ודבר עמהם משמים ובענין נשית קבלת חכמינו הקדושים ע"ה עדי עלינו ועטרת תפארת לראשנו וזה כפי מה שנמצא בספר הבהיר מיוחס לאביר הרועים ר' נחוניא בן הקנה ע"ה חברוהו חכמי התלמוד ע"ה על פי הקבלה שנמשכה ממנו מדור לדור עד דורם, אמרו שם בזה הלשון כתוב אחד אומר ויט שמים וירד וערפל תחת רגליו. וירד יי' על הר סיני אל ראש ההר וכתוב אחד אומר אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם הא כיצד, אשו הגדולה היתה בארץ שהוא קול אחד ושאר הקולות היו בשמים דכתיב מן השמים השמיעך את קולו ליסרך ועל הארץ הראך את אשו הגדולה. ומה היא הגדולה ומאין היה יוצא הדבור מתוך האש שנאמר ודבריו שמעת מתוך האש. ותמונה אינכם רואים זולתי קול ההוא כדאמר להם משה לישראל כי לא ראיתם כל תמונה תמונה ולא כל תמונה משל למלך שעמד על עבדיו מעוטף לא די לאימת המלכות שיסתכלו במלבושיו, ועוד רחוק היה המלך ושמעו קולו יכולים לראות גרונו אמרת לא הא למדת שראו תמונה ולא כל תמונה. והיינו דכתיב ותמונה אינכם רואים זולתי קול וכתיב קול דברים אתם שומעים עד כאן. ומי שזכה לימנות מכת העומדים בסוד יי, יבין המאמר הזה וממנו יעמוד על סוד המעמד הקדוש ההוא ויתבאר לו השגת ישראל וסוד ירידת הכבוד אל ראש ההר ואין לגלות בזה הענין יותר ממה שבא במאמר מבואר. ונשלמה הכוונה בזה הפרק: