עבודת הקדש (גבאי)/חלק ד/פרק כג
המדרגה השנית ממדרגות הנבואה מדרגת וכבר התבארה מדרגת נבואת האבות בא"ל נבואת האבות ושאר הנביאים ע"ה, שד"י, והמאור הקדוש ע"ה (ח"א פ"ח ע"ב) כפי קבלתו הקדושה חלק בהשגת אברהם אבינו ע"ה וכתב בזה הלשון, אמר רבי שמעון עד לא אתגזר אברהם הוה חד דרגא מליל עמיה, ומאן איהו האי מחזה דכתיב מחזה שד"י כיון דאתגזר הוו כלהו דרגין שראן על האי דרגא וכדין מליל עמיה, הה"ד וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי עד כאן, ופי' זה אל זה ימין עליון חסד לאברהם, ומשם ואילך כל הנחלים הולכים אל הים ואז נקראת אל שדי על שהיא כלולה מאל, ושאר הנביאים מסוד למודי יי' מתוך אספקלריא שאינה מאירה כמו שכתבנו, ובמדרשו של רשב"י ע"ה (ח"א כ"א ע"ב) ירכו דא נצ"ח ישראל דרגא רביעאה דלא אתנבי בר נש מתמן עד דאתא שמואל ועליה כתיב וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם, ועוד שם ויהושע אתנבי מהודו של משה דכתיב ונתת מהודך עליו:
וכבר התבאר כי נבואתם והשגתם מתוך המראה כי בה הרבה מדרגות וכל אחד מהנביאים השיג בה כפי כחו אפס קצתה השיגו וכלה לא השיגו, וקבלו חכמי האמת ע"ה כי כפי מה שהיה אצילות צורת כל נביא היתה השפעת נבואתו והשגתו, וכמו שגלה זה ופירשו המאור הקדוש ר' שמעון בן יוחאי ע"ה אמר בספר התיקונין בזה הלשון, (ת"ז י"ח ל"ב ע"א) כל נביאיא הות נבואה דילהון באברין דמלכא מנהון בנימין דרישא דאינון כוכביא ומזלי דלית לון חושבנא, ופירשו חכמי האמת כפי קבלתם כי אלו הנימין ר"ל המדרגות שהן אחורי הפרוכת הקדוש סוד סנדלפון מנהון בעינין, ומנהון באודנין, מנהון באנפין, מנהון בחוטמא, מנהון בפומא, מנהון בצואר, מנהון בידים, מנהון בקומה דאיהו גופא, מנהון בשוקים, מנהון באות ברית, מנהון בלבושין דמלכא דלא הוה רשו לאסתכלא יתיר, אבל משה בכל אתר הוה משיג נבואה דיליה ובכל אבר איהי הות נחתת לגביה מה דלא הוה הכי לשאר נביאי דכל חד סליק לאבר דיליה דנשמתיה הות אצילא מההוא אבר עד כאן:
הנה באר ע"ה כי כל הנביאים זולת משה ע"ה שכלם לא ראו כי אם מתוך אספקלריא שאינה מאירה היה מקום השגתם ונבואתם בהיכל אחד כפי שרשם וצורתו וכפי המדרגה שממנה נשמתו אצולה נבואתו והשגתו עד שם תבא ותגיע ומשם תאצל עליו הרוח הנבואיי, אבל משה ע"ה בכל מקום היה משיג נבואתו וזו היא מעלתו על כל שאר הנביאים, לפי שהיתה צורתו ונשמתו אצולה ממקל תפארה העולה עד עולם הלבן, ומזה היה כלול ומשוכלל מכל המדרגות ולזה היה משיגם והיה נאמן בכלם, וזה סוד בכל ביתי נאמן הוא:
ולבאר זה אמרו במדרשו של רבי שמעון בן יוחאי עליו השלום (ח"ב כ"א ע"ב) א"ר יהודה מאתר אתגזר משה לא אתגזר בר נש אחרא, אמר רבי יוחנן בעשרה דרגין אשתכלל דכתיב בכל ביתי נאמן הוא ולא נאמן ביתי, זכאה חולקיה דגבר די מלכא אסהיד ביה כדין עד כאן. ולפיכך בזכות משה תורה מן השמים מן מן השמים ולהורות על שהיה ע"ה משוכלל וכלול מכל המדרגות, כשמת אהרן. ונסתלקו ענני כבוד ומתה מרים ונסתלק הבאר, חזרו כלן בזכות משה, אבל כשמת משה פסק המן ולא חזר בזכות יהושע, לפי שהיו פניו פני לבנה וצורתו משם, ולפיכך בימיו נאמר ויאכלו מעבור הארץ כי השפעתו מן המקום אשר משם נאצלה נשמתו, ולהורות על סוד חלוק מקומות השפעת הנבואה כחלוף מקום אצילות צורות הנביאים האות, והסימן אמרו חז"ל פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה, כי הלבנה אין לה מעצמה כלום, אבל מאירה מאור הנאצל עליה מן החמה ולזה היה אורה אור השמש וממנו האור והשפע לה, ולזה ונתת מהודך עליו כי רוח יהושע מרוחו של משה בדוגמא עליונה, וזה סוד ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם, כי הנה נוף האילן סוד הקו האמצעי מקום נבואתו של משה מעניק האור והשפע לכל הענפים, וממנו מתפשט לכל הצדדים והוא סוד הכולל כל ששה קצוות ובו השביעיות נשלמות, ומשם נתפשטו הענפים למטה בסוד שבעים קומות ההדורות, וזה סוד אספה לי שבעים איש מזקני ישראל והאור והשפע נאצל עליהם מאורו ורוחו של משה ואינו חסר כלום והכל בדוגמא עליונה להורות על הייחוד. ולזה היתה נבואת כל הנביאים אצולה ונשפעת מכחו ורוחו של משה, ולזה כל נבואתם נקראת קבלה בפי קדושי עליון באמרם דברי תורה מדברי קבלה לא ילפינן, לפי שקבלו נבואתם ממשה, אבל משה לא קבל כי אם מפי הגבורה, ולזה אין למדים דבר תורה מנבואתם אבל נבואתם למדה מן התורה, כי משה רבן של נביאים כי הוא השרש והם הענפים היונקים ממנו:
ולפי שחוט השדרה נמשך מן המוח והוא מיוחד וקשור שם אין שם הסתלקות רוח הקדש, אבל תמיד המעין בא ואינו פוסק בסוד ונהר יוצא מעדן יוצא ובא תמיד כי השמש בתקפו ובגבורתו תמיד לא יחסר אורו, וכן משה ע"ה בדוגמא ההיא ככחו למעלה כן הוא למטה תמיד ממולא ומוכן ברוח ההוא באין הפסק כי הוא עשיר מופלג, ולזה מספיק בעצמו ויעדיף לזולתו חונן ונותן בדוגמתו למעלה, ולזה לא הוצרך כל ימיו עליו השלום לשום התעוררות ממיני הניגונים להשרות עליו רוח נבואה כי לא נסתלק מעליו כלל ותמיד היה מוכן ועומד אין לו מונע מצד עצמו כלל, לפי שאין בכחו למעלה שום הסתלקות רוח ושפע אורה ולזה היה בדוגמא ההיא, מה שאין כן בשאר הנביאים ע"ה שיצטרכו למיני הניגון לעורר עליהם הרוח ולהשרות עליהם הנבואה וכמו שכתוב ופגעת חבל נביאים ירדים מהבמה ולפניהם נבל ותף וחליל וכנור והמה מתנבאים, וכתיב ועתה קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד יי:
והטעם כי מדתם גורמת להם כי יש שם הסתלקות רוח הקדש ושפע ומסתלק מהם הכח ההוא, ולזה להאציל עליו מלמעלה רוח ממקום הקדש העליון ולשמח הלב העליון ולבסמו כדי שיאצל עליהם היו צריכים מיני הניגון כי הוא מסוגל לזה וזה סוד שיר הלוים על הדוכן:
ובמדרשו של רשב"י ע"ה (ח"ב מ"ה ע"א) שגיונות כמה דאת אמר שגיון לדוד זיני תושבחן הוו קמיהו דנביאי למישרי עליהו רוח נבואה, כמה דאת אמר ופגעת חבל נביאים וגומר וכתיב ועתה קחו לי מנגן וגו' וכ"ש חבקוק דאצטריך ליה יתיר מכלהון לניחא דרוחא ולבסמא לההוא אתר לאמשכא עליה רוח נבואה, וכן כלהו נביאי כי האי גוונא בר משה דאסתלק על כל שאר נביאי עלמא זכאה חולקיה עד כאן, וכל הנביאים ע"ה בכל נבואתם רומזים אל מקום השגתם בהתנבאם בלשון כה אמר יי' שהוא כנוי לה"א אחרונה, כי מתוך אספקלריא שאינה מאירה ראו והיא נקראת כה בסוד כה יהיה זרעך כה תברכו, כי היא שער והתחלה למעלות שעליה והיא דבר יי' ואליה רומזים באמרם ויהי דבר יי' אלי לאמר דבר יי' אשר היה, וכל זה לרמוז כי מתוכה ראו והשיגו, ומשה ע"ה לא יתנבא בשום כנוי מאלה כי השגתו למעלה הרבה זולת שנמצא לו בשני מקומות בתורה שיזכיר כה אמר יי, וזה לענין והוא כי הזכיר כה אמר יי' כחצות הלילה וידוע לחכמי לב כי המכה בבכורות כחצות הלילה כהחלק הלילה ולזה באה המכה רשומה בה ויי' הכה ה' כ"ה והשני שהזכיר בה במעשה העגל כה אמר יי' אלהי ישראל כי הנקמה לה כי קצצו נטיעותיה, והמשפט לאלהים הוא ולזה הזכיר אלהי ישראל:
עוד נמצא למשה ע"ה שיזכיר זה הדבר ודרז"ל משה התנבא בכה כה אמר יי' כחצות הלילה וגו' והנביאים התנבאו בכה אמר יי' והוסיף עליהם משה שהתנבא בלשון זה הדבר, ובאמרם הוסיף עליהם ירמזו על מעלתו עליהם בנבואה בסוד זה הדבר שהם סוד מאירה ושאינה מאירה בייחוד אחד כענין פנים אל פנים ובכל מקום שיזכיר זה הדבר יש לו ענין מוכרח ונפלא, בפרשת המן זה הדבר וגו' בצוואת המשכן זה הדבר וגו' ובפרשת המלואים זה הדבר אשר צוה יי' לעשות, ובשמיני למילואים זה הדבר אשר צוה יי' תעשו וירא אליכם כבוד יי, ובפרשת נדרים זה הדבר אשר צוה יי' בכל המקומות ההם יזכיר זה הדבר לסוד נעלם יורה על ייחוד השם הגדול בכבודו, וירמוז על סוד מדרגת נבואתו העליונה, וזה מה שראיתי שיש בו די ברמז המדרגה השנית ממדרגות הנבואה שהיא מדרגת נבואת כל הנביאים זולת משה רבינו ע"ה. ובזה נשלמה הכוונה בזה הפרק: