עבודת הקדש (גבאי)/חלק ד/פרק יט

תבנית:עבודת הקודש (גבאי)

ויהי בשלשים שנה המפרשים ז"ל העלו. כי ליובל מנה. ומתנא דסדר עולם למדו כן. ולדעת כלם בשנה החמישית לגלות המלך יויכין נבא יחזקאל והיא שנת שלשים ליובל ואין לזה ענין, ועוד כי מה שכתב אחר כך בחמשה לחדש היא השנה החמישית לגלות המלך יויכין מקרא יתר הוא. ועוד כי אחר שמקרא זה עיקר ממנו היה ראוי להתחיל ולתלות לנבואתו, וכמו שמצינו כן בירמיהו ע"ה שכתוב בו אשר היה דבר יי' אליו בימי יאשיהו וגו' בשלש עשרה שנה למלכו. וממנו היינו למדים כמה שנים עברו ליובל אחר שהתחיל היובל האחרון בתחלת י"ח שנה ליאשיהו, וכמו ששנינו בסדר עולם בשנת י"ח ליאשיהו אותה שנה היא היתה תחלת היובל, אותה שנה נמצא הספר בבית יי', נמצינו למדים כי השנה החמישית לגלות המלך יויכין היא שנת שלשים ליובל, ובה היה ראוי לפתוח נבואתו, ודרכו ע"ה בנבואותיו במנייניו הוא מונה למלכים מהם לגלות המלך יויכין ומהם למלכות צדקיהו ומהם לגלותו:

ולכן יש לדעת ולהבין כי כל זה וכיוצא בו אי איפשר להלמו ולישבו על אפנו כי אם בדרך יי' סלולה היא החכמה הנאמנה המאירת עינים ומישרת כל עקוב, והיא תודיע כי שלשים שנה ברביעי בחמשה לחדש הנזכרים בתחלת המרכבה לא באו למנין ימים או שנים. אבל הכוונה בכל זה ענין נעלם לא שערוהו המפרשים, כי סתרי הנבואה וכל שכן סתרי המרכבה אי איפשר לבא עד תכונתם כי אם בקבלה איש מפי איש עד מפי הנביאים עצמם, ולכן יש לדעת כי לריק יגעו המתחכמים בסתרים אלו משכלם, לתוהו והבל כחם כלו, הבודים מלבם סודות ורזים ומפליגים בהסתרם והעלמם, ואומרים כי הם סודות מעשה מרכבה, ולא ידעו ולא יבינו כי באמת הבל המה מעשה תעתועים, כמו שיתבאר זה על נכון למבין ומבחין בין סתריהם הבדויים, ובין מה שאכתוב בסתרים ההם האמיתיים המקובלים ביד יודעיהם השרידים אשר יי' קורא בני עליה ואם הם מעטים:

ומהנה אתחיל בבאור סוד הענין בעזרת המלמד לאדם דעת. ואומר כי הוא ידוע שישראל לא גלו ולא חרבה הארץ עד שעברו על התורה כלה שהיא שם יהו"ה ממש, והיא נכללת בכ"ז אותיות ונכרתו עליה שלש בריתות, והכל עולה לחשבון שלשים, וכן השם הגדול סוד התורה עולה לחשבון זה עם ארבע אותיותיו, וזה סוד אמרו על מה אבדה הארץ הארץ ודאי כמה דאת אמר אבדה האמונה הארץ ארץ ישראל העליונה, ובאבדה למעלה אבדה גם למטה, והיתה התשובה מיודע תעלומות ויאמר יי' על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם, זו תורה של מעלה. ולא שמעו בקולי ולא הלכו בה זו תורה של מטה על הכל עברו. ושורת הדין היה לדונם כפי מעשיהם במספר במשקל, וזה כי נדונו בב"ד הגדול הכולל שלשה שמות בסוד א"ל אלהים יהו"ה וכל אחד מהם נושא וכולל תשעה כנויין הנקראים כנפים, ועם השם עשרה נמצאו עולין לחשבון שלשים. וכשהשם הגדול דן את העולם בדין הראוי והישר באלו השלשים דן אותם, ואלו נקראים שנויים שהבריות משתנות בהם בין לטוב בין לרע ובהם הם נדונים, וכפי היות השנוי בהם כן השנוי בדיניהם. והנה בוקש לישראל אי זה זכות שלא יגלו מארצם ולא תחרב ירושלם ולא נמצא אז בהסכמת ב"ד הגדול הכולל שלשים שינויין אלו, יצא מן הדין הצדק שתחרב ירושלם ותצא האם עם בניה בגלות בסוד אמרם ז"ל בכל מקום שגלו ישראל שכינה עמהם, וזה סוד אמרו ובפשעכם שלחה אמכם. ולהעיר על סוד זה פתחה הנבואה ואמרה וי הי בשלשים שנה קינה היא ויהי כשהסכימו שלשים שנה שלשים שנויין שיגלו ישראל מארצם ותחרב ירושלם:

ברביעי סוד דל"ת שבאחד שהפרידוה מא"ח ונשארה לבדה דלה ועניה בסוד נפשנו יבשה מה טעם אין כ"ל סוד הצדי"ק א"ח ד' בסוד אחותי רעיתי, ולסוד זה נקראו ישראל אחים ורעים בסוד למען אחי ורעי בהיותם נוהגים כשורה ועושים רצון אביהם שבשמים, וכשאין עושים רצונו כביכול מטילים מום בקדשים ופגם בלבנה והיא חסרה ודלה גולה וסורה. וזה סוד, ברביעי בחמשה, אות ה' אחרונה שבשם, בהיות ישראל מלאים תורה ומצות הדל נעשה עשיר ד' ה' בסוד ד"ו ו' בתוך הד' הרי ה' תתחדש כנשר נעוריה בחמשה לחדש הרי הלבנה במלואה, וזה כמתאונן על זמן השלמות למעלה ולמטה ועתה בקלקלם מעשיהם ואנ"י היא המגזמת ואומרת ויסרתי אתכם אף אני:

ובמדרשו של רבי נחוניא בן הקנה מאי דכתיב אף אני אלא הקב"ה אומר ויסרתי אתכם וכנסת ישראל אומרת אל תדמו שאני מבקשת רחמים עליכם אלא אף אני איסר אתכם לא די שאני אדון הדין אלא אף אני איסר עד כאן. ולסוד זה נקראת אני בכל מקום לפי שהיא מזמנת עצמה להזהיר את ישראל שלא יקצצו נטיעותיה ויגרמו לה ולהם גלות בין האומות, ואם יחטאו היא מזמנת עצמה ליסר אותם, בסוד אף אני. ובהיותם על אדמתם היתה מזמנת עצמה להזהירם על ידי עבדיה הנביאים השכם ושלוח ולא שמעו ולא הטו את אזנם עד שיצא מן הדין שיצאו בגלות, וגם אנ"י סוד האם יצאה עמהם, וזה סוד ואני בתוך הגולה ומה טעם, על נהר כבר על סבת הנהר היוצא מעדן להשקות את הגן וכבר פסק מקורו ויבש מעינו, כי מפני הרעה נאסף הצדיק, ולסבה זו ירדה שכינה לבבל בגלות. נפתחו השמים כי מה שהיה סתום וגנוז ומיוחד בייחוד גמור נפתח ונגלה ויצאו פנימיים לחוץ ונכנס הכנעני בבית יי'. ולסבה זו שנפתח הכל ונגלה, ואראה מראת אלהים מי שהיתה כגפן פוריה בירכתי ביתה בייחוד וצנעה יצאה ונראתה ונגלת בארץ אחרת:

בחמשה לחדש וגו', מכאן הוא תחלת ספור הדברים ומה שהתחיל ספרו בכתוב ראשון אינו אלא להורות על מה שפירשנו בו. היה היה דבר יי' מכאן שנתן רשות לנביא ע"ה לגלות כל מה שראה, והטעם כי אמר היה היה דבר יי' ולא מצינו לו כאן דבור כי אם מראה ועליה חזר ואמר ותהי עליו שם יד יי'. בארץ כשדים, שם ירדה האם עם בניה בארץ נכריה לה מצריה המציקים לה לשם גלתה ואחריה רעותיה וכל מרכבותיה מרכבות עמי נדיב. על נהר כבר. שנית, אמרו קצת חכמי האמת ז"ל כי אמרו עפם שנית על נהר כבר, הכוונה בו להורות על מעלת המקום אשר היה מכוון בארץ כנגד מעלת מקום עליון בשמים והיה מוכן להיות רוח הקדש מתאצל עליו. וארא, חסר ה"א כי מה שראה דבר חסר וגרוע אין שלמות בו, ובהראותו שכינה מסתלקת כי כשזה נגלה זה נסתר ורחוק יי' מרשעים. וסוד הענין כי סוד האגוז שהוא סוד המרכבה הקדושה יש בו קליפות זו לפנים מזו, המוח שהוא סוד הטהרה והקדושה מבפנים, והקליפות שהם סוד התמורות ורוח הטומאה מבחוץ תסובבנה, בסוד סביב רשעים יתהלכון, ובסוד כי רשע מכתיר את הצדיק. והנביא ע"ה ראה והשיג הקליפה שהיא מבחוץ כי היא מבא הארץ הרע אשר בעץ הדעת, ולזה היתה ראייתו חסרה וגרועה כי היא סבת החסרונות. ולסוד זה היתה תחלת ראיית הנביא ע"ה בו כי הוא מבא הארץ הידועה כמו שכתבנו:

ועוד יש לדעת כי הדבר ההוא, בו קצצו וחטאו ישראל ובו נענשו, כי הוא סבת הגלות והחרבן, ולזה הוצרך הנביא ע"ה לגלות תחלת ראייתו כי היתה בו לרמוז לישראל כי הדבר אשר בו קצצו, הפסיק ביניהם לבין אביהם שבשמים וגרם להם הגלות ובפשעם שלחה אמם, והוא סוד עמו אנכי בצרה וסוד בכל צרתם לו צר. ובכל זמן שגלותן של ישראל מזדמן זה נזכר שם, להורות כי הוא הגורם ובו משתעבדים למטה ולמעלה, והסוד בזה וירא מלאך יי' אליו בלבת אש מתוך הסנה, והסנה קוצים כסוחים כלו כי בליעל כקוץ מונד כלהם. (ש"ב כ"ג ו') והוא שלשה קליפי ערלה קליפת האגוז קשה ומרה ואחת דקה והן אשר יזכיר בסמוך:

והנה רוח סערה, זו היא סוד הערלה הסובבת בחוץ, והיא קליפת האגוז סוד זכר ונקבה הידועים שמהם מתפשטים שאר כחות הטומאה, ואשר חכמים הגידו כי סודה ותכונתה זכר ונקבה יחד ואינם זזים ונפרדים זה מזה זולתי בהיותה בנאפופיה. וזה סוד רוח סערה כלומר זכר ונקבה יחד. ובמדרש רות (ז"ח ע"ו ט"א) הנעלם כיון שנגלה הקב"ה על איוב באותה סערה דכתיב מנ הסערה בנו"ן כפופה ולא פשוטה עד כאן, והיא סוד הנקבה להורות כי אין הזכר עמה, ועל כן לא כתיב רוח סערה כי זה סוד זכר ונקבה ביחד, ואמרו בסודם כי כפי התיחדם מיד מתפרדים, כרגע מתיחדים וכרגע מתפרדים, והסוד בזה כן דרך אשה מנאפת. העוזבת אלוף נעוריה ובעזבה אותו כאשה זונה נאמר אחר כן. באה כי כבר עזבה אותו כדרך אשה מנאפת:

מן הצפון מן הצפון הידוע סוד מדת הפחד כי מצפון תפתח הרעה ומשם שמרים אלה נמשכים באים, והם סוד הסיג היוצא מן הצפון סוד היין האדום העומד על שמרים אלה. ענן גדול ואש מתלקחת, קליפות זו לפנים מזו קליפות האגוז והמוח מבפנים ועליו תסובבנה קליפותיו כמו שכתבנו, והם שלש קליפות זו לפנים מזו:

ונוגה לי קליפה אחת דקה והיא מחיצה קרובה אל הקדש. ועוד אמרו כי זה הנוגה אינו חוזר אל הנקבה כי אם הכוונה על הזכר והסוד בזה כי בהיות הזכר עם הנקבה בחבור אחד הכל טמא וטומאתם חמורה כטומאת הנדה, וכיון שהיא עוזבת אלוף נעוריה כזונה לזנות ברוע מעלליה, אזי הזכר אף על פי שדרכו דרך הטומאה כיון שהוא פורש ממנה, נוגה לו סביב כי חלק ושתוף בקצת יש לו בקדושה. ואמרו חכמי עליון כי בעוד שהיא נגלמת בסוד התוהו והיא מתקשטת כזונה ועוזבת אותו הוא נכנס והיא יוצאת, ואחר כלותה לזנות בנאפופיה היא נגנזת והוא יוצא, ושניהם לדבר עבירה מתכוונים. וזה סוד אמרו בכאן באה, הוא נגנז והיא יוצאת, ולבסוף היא נגנזת והוא יוצא. וזה סוד ונוגה לו סביב כלומר ראו שאני טהור, והיא מפני כי בביתה לא ישכנו רגליה היא יוצאת על זה אמר ומתוכה ולא מתוכו. ובדרך זה חולפות הקליפות ובאות עד אשר בסוף מתגלה המוח ויוצא כנוגה צדקה שהיא כעין החשמ"ל ולא חש"מל. והסוד ח"ש מ"ל חיות אש החוברות בחבור וייחוד אחד בקשר אמיץ ונכון, וחכמי הסתרים קבלו בדקדוק הסוד ח"ש מ"ל, זוהר פנימי מתנוצץ לפי שעה ומסתלק כרגע, ואינו נשג, בשום צד ואי איפשר לעמוד עליו כי הוא זוהר נשלל בלי לבוש, והוא סוד ח"ש מ"ל לפי שעה מתנוצץ בלב וברגע מסתלק, ח"ש להראות ואחר כך מ"ל, ואין עומד עליו ויודע בו. ובפרק אין דורשין מאי חשמ"ל חיות אש ממללות במתניתא תנא עתים חשות עתים ממללות בשעה שהדבור יוצא מפי הקב"ה חשות ובשעה שאין הדבור יוצא מפי הקב"ה ממללות עד כאן. והוא סור וטעמו אמיתי נכון למוצאי דעת, כי יש עתים רצון ועתים שאינן רצון, בשעה שהדבור יוצא מפי הקב"ה והוא סוד התנוצצות האור על כלם מהראש הוא קבלם השפע מהמקור, הוא עת רצון חשות ונראות לחונן ולתת מה שקבלו לקיום העולמות, ואז כל הפנים נראים ומאירים אלו באלו, וזה סוד חשות. ועתים אינן רצון, כי אין הבריות עושין רצון הקב"ה אז הכל בהסתרת פנים, כי אין הדבור יוצא מפי הקב"ה, והוא סוד מ"ל גז חיש ויעף ואינו נראה, וזה סוד ממללות, ועוד אמרו כי זה אמנם סוד עץ הדעת טוב ורע כי בהיותו פורש משני ערלה והאשה מתקדשת מטומאתה הבאה להתקרב אליה ולהיות עמה, והוא סוד הרע שבעץ נדבקת בטוב שבו ובשמחתה לא יתערב זר, וזה סוד ראה נתתי לפניך וגו' כי המות והרע שתי מדרגות המה והפורש מהן נדבק בחיים שהם סמוכים ולפיכך ובחרת בחיים. ופסוק זה בסוד עץ הדעת טוב ורע הוא:

מתוך האש כן הוא האמת כי היא מן האש הגדולה מקבלת ולסוד זה לעולם אינה נגלת כי אם מתוך האש, למעלה, מתוך האש סוד השמאל, כעין החשמ"ל מתוך האש, כמו שרמזנו, ולמטה ומתוכה כעין החשמ"ל, והוא סוד וירא מלאך יי' אליו בלבת אש מתוך הסנה וכמו שכתבנו. ומתוכה דמות ארבע חיות, בהיות סוד המרכבה העליונה נמשכת ומתפשטת בגווניה והאור הבהיר מתנוצץ והיא כעין המראה שהיא מוכנת להראות הצורות הנעלמות מתוכה. ועכשו בא להורות על סוד מרכבותיה הידועות לה, והם דמות החיות העליונות הגנוזות ונקראות חיות כמו כן לפי שהן דמות העליונות, ונקראות חיו"ת על רוב התנוצצות האור כי כל אור המתנוצץ ואינו משתבך נקרא חי ועל שם כך נקראות חיות. כי היא סוד החיה הרומשת אלו החיות בדמות העליונות:

וזה מראיהן סודו סתר פנים ישים כי הבן סוד דיוקנו של אביו הושת עליו ומסוד הנהר הידוע פורחות צבא החיות ההן וסוד ז"ה וזא"ת ידוע וכלם בסוד זה נראים כעניינו ותכונתו ועל כן וזה מראיהן:

דמות אדם ולא אדם כי יוסף הצדיק דמותו של יעקב הוא סוד האדם הרשום על הכסא והוא סוד ו' זעירא כי סוד הברית דמות הגוף הוא והכל סוד אחד:

וארבעה פנים לאחת. יש מבעלי החכמה אומרים כפי הפשט כי כלם פונים לארבע רוחות. ואמנם כי כלל כל הפנים פני אדם ובהשתכלות בכל אחד מהם נרשמת בצורה ההיא צורת כל שאר הפנים כאמרו ודמות פניהם פני אדם כי זו היא הצורה הכוללת כל הצורות כפי רום מעלתה וסבתה, ובה נראות כל שאר הצורות, ואמרו כי צורה כזו היא הצורה הנכונה כעין דוגמא של מעלה וזו היא צורתו של דוד שהיה נרשם בסוד דיוקנין של כסא, וצורת פניו כוללת כל שאר ארבע הצורות וזה סוד אמרו איש תאר ויי' עמו:

ודקדקו לומר מה זה אצל זה, אלא איש תאר שתארו כוללת כל הצורות ויי' עמו באותה הצורה דוגמא ממש, כי משותף ודבק ומחובר היה דיוקנו של מטה בדוד של מעלה שניהם כאחד מכוונים ומשותפים יחד בסוד אחד ויי' עמו בשותפות זה ובסוד זה שניהם בסוד אחד:

ועוד יש סוד נעלם בארבע פנים אלו כי הוא בסוד ארבע אותיות השם הגדול וסוד השם המיוחד באותיות אלו נקרא פנים בצרוף אותיותיו בתוכן המעלות, וזה סוד ופני לא יראו כי בקש משה לדעת אמיתת שמו המיוחד לו יתברך על בריו דבר נשלל בלא חופפות כלל ולא נתן לו, דכתיב ופני לא יראו להיותם נשללות להראות החוצה, ועל כן אותיות השם המיוחד אינן נקראות כמות שהן כי אם בכסוי, ולפיכך נקראו פנים:

וארבע כנפים לאחת להם יש לדעת כי הכנפים האמורים במרכבה הזאת כלם הם כסויים המתכסים בהם שמותיו של מקום, כדי שלא יראו החוצה כי אין לך שם בשמותיו המיוחדים שאין לו כסוי וצרוף אותיות אחרות להתכסות בהם, ונקראו כנפים כמו ולא יגלה כנף אביו ותרגום כסותא:

הגהה נראה לי בנו חיים בן גבאי כי הפנים ד' שם ההויה ואחוריהם שם האדנות וכנפים סוד כוזו וכו':

הגהה ואני הצעיר יהודה גדליה לע"ד צריך עיון בסתרי האותיות לרשב"י ע"ה כי הכנפים אינו קורא כוזו אלא רחום וחנון וכו', וכן נראה מספר האורה גם האחורים נראה מספר הפליאה שהוא כוזו וכיוצא בו האמת בתקונין קורא לכוזו כנויין והכנויין נקראו בסתרי האותיות גדפין גם כן והכל אמת לפי המקור והענין, אחר כך מצאתי למטה אחר חזרת העלה שכתב הרב כדברי שהכנפים הם רחום וכו' בפסוק וידי אדם:

והסוד האמיתי מורה מה שאמר לאחת ואחר כך להם, ר"ל לאחת מן החיות להם לאותם הפנים כדי להתכסות בהם, ומפני שנתמעטו כנפי החיות נכתב וארבע כנפים חסר ולא כתיב וארבעה כי מעטו ודאי. ורגליהם רגל ישרה, ויש לדעת בסוד החכמה האמיתית, כי סוד חיות אלו הן מסודרות כסדר מעלתן ותיקונן להיות גבוה מעל גבוה וגבוהים, ורגליהן הם החבורה העומדת לרגלם בצבאותם ומעמד רגליהם מתוקנים על קו היושר ודוגמתו כגון העם אשר ברגלי, ומפני שהם צבאות עומדים נאמר רגליהם על כי סוד תקונם הם שלש בסוד שלש אלו למעלה מאלו גבוה מעל גבוה וגבוהים הכל לתיקון האילן על שרשיו ועל תקוניו בסוד שלש שלש לארבע צדדין, תשע לכל צד, והם סוד שלשים ושש בהתיחדם והם שלשים ושתים בסודותם ועולים לסוד ארבעים כשיש עליהם הר"וח ללכת, כי כלם אל הראש פונים והכל על סוד אותם גבולי אלכסון כפי תקונם וסודותם על אופן אמיתי:

וכף רגליהם יש לדעת מהו סוד הכף והכפים המחוקקות בסוד המרכבה, אמנם הן על כפים חקותיך וכף הרגל הוא סוד ענין כי תחת שלש שלש בסוד חכמת תקונם הם שלש שלש במחוגה הנקראים כף רגל עגל, וזהו העגול הנקרא כף רגל עגל כמין עגולה רחבה מלמטה קצרה מלמעלה, וכן יסוד כל נקודה רחבה מלמטה קצרה מלמעלה ובנין חזק לעמוד הרגלים הוא סוד שלש נקודות בעגול ככף רגל עגל ממש והכל על אופן אמיתי, ונצצים כעין נחשת קלל. הענין כי כפי יסוד המעלות כך יסודות המתכות יורדים, כי סוד הכסף והזהב עיקר יסודותם למעלה בכמה פנים מיוסדים על אדני פז, וסוד ניצוצים של אלו הן כעין הנחשת כפי ירידת היסודות במושבותם בארץ אחוזתם, וידי אדם מתחת כנפיהם, אז"ל כי הם ידים לקבל תפלת בעלי תשובה, וכל דבריהם מכוונים על קו היושר והאמת, והידים הם מקומות ידועים בהם מפני שהם חלונות ידועים להכנס בהם תפלת השבים להיותם מקובלים לפני יוצר הכל, ואותם המקומות מוכנים הם מתחת כנפיהם, אותם הכסויים שמתכסים בהם שמותיו של מקום והם סוד הכנויים ושאר הצרופים המתכסים באותיות אחרים, כי אותם הכנויין מקבלים להם ובהם יכנסו לפני המלך יי', כי מפני כנוי רחו"ם וחנו"ן יש להם רחמים וחן ויש להם אריכות אפים וכיוצא בהם, וזהו וידי אדם מקומות של בעלי תשובה מתחת כנפיהם כאשר אמרנו, על ארבעת רבעיהם לארבע רוחות לכל הצדדין, לקבל תפלת בעלי תשובה בכל צד ובכל עבר:

והסוד האמיתי כמו שאמרנו גבוה מעל גבוה וגבוהים כי כל אחד דגלו פרושה באהבה ומרכבה ידועה לו בסוד ארבע זה מתחת זה זה רביצתו על זה, וזה סוד על ארבעתרבעיהם רובץ תחת משאו תרגום רביע, כי כל אחד שוכב על מטת מרכבו כפי הראוי, ופניהם וכנפיהם לארבעתם כפי מה שפירש למעלה. חברת אשה אל אחותה כנפיהם:

יש לדעת כי אף על פי כי הוא יתברך נקרא בשמות הרבה, אין לומר כי הכנויים הם דברים מפוזרים לכאן ולכאן ואין להם מקום ידוע כפי הנראה, אלא כל שם ושם ידוע אצלו כנויו הראוי לו כאשר מתלבש בו, והוא מחובר בו כענין מלבוש האדם אצל האדם כי עכ"פ כל כנוי וכנוי אל עבר פניו הולך לצד הפנים, שמות המיוחדים הולך להלביש אותו ולהתכסות השם ההוא בו:

ואמנם כי לפי סוד השמות המפורשים כלם הם מלובשים בצרופם באותיות אחרות ותיבות אחרות, מפני כי אין לגשת אליהם בלי לבוש, וכבר התעוררנו בתחלה בסוד אמרו ומשה נגש אל הערפל אשר שם האלהים, ואם זה כך כ"ש הדברים והעניינים הפנימיים כי אין לבא אליהם מבלי לבוש, והראיה הנכונה בזה כי בהיותנו קורין סוד השם יהו"ה אין אנו קורין אותו אלא בלבושו באותיות אדנ"י, וכל המלבושים כלם הם מחוברים עם שמותם וידועים לשבתיהם בשבת איש על דגלו באותותיו לא יסבו בלכתם, לא יוכלו לסבוב סוד הפנים מלבושים אחרים שאינם שלהם, אלא אותם הידועים להם והראוים להם, וכן כגון יהו"ה שמתלבש בסוד שם אלהים והלבוש מורה על סודו ועל תכונתו כי עם שהפנים הם רחמים הלבוש ההולך אצלו להתלבש בו הוא דין, ואף על פי כי שם אלקים הוא מאותם שמות הנשללים ונקראים פנים מלבוש הוא מוכן אצל אותם אותיות שהם פנים בתוך פנים כ"ש כי הוא שם משותף בכמה פנים ועניינים ידועים אצל שמותם והצרופים והכנויים כאשר אמרנו:

ויש להבין אמרם ז"ל אף ההוגה את השם באותיותיו אין לו חלק לעולם הבא, כי נגש בזקוקין דנור ובעורין דאשא והוגה את השם באותיותיו הנשללות בלי מלבוש אחר, על כן אין לו חלק לעולם הבא ועליו נאמר כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו, ודמות פניהם פני אדם אותם הפנים הם הדברים הרוחניים בסוד זוהר הנשמה הנקרא אדם, ופני אריה הם הדברים המתכסים בהם להתלבש בלבושם, כענין האדם שהוא מבפנים ומתלבש בלבוש הראוי לו:

והסוד הנעלם כי אותיות יה"ו הם הפנים פני אדם והם דמות אדם הרוכב על הכסא, וזהו סוד רוחני זוהר הפנים הנוראים הפנימיים, ואמנם כי מלבוש אותיות אלו שהם זוהר הפנים מתלבשות בסוד שלשה דברים, פני ארי"ה, פני שו"ר, פני נש"ר, שלשה עניינים בסודותם ותכונותם להתלבש בהם הפנים הפנימיים:

ואמנם אותיות יה"ו שהן סוד אדם מבפנים, יש שמות שאף על פי שהם מלכים ובכלל הפנים שהם לבוש אצלם כי ארי"ה מלך ושו"ר מלך ונש"ר מלך, והם מלבוש לדברים הפנימיים אלו כאשר תמצא אדנ"י המלך, ובכלל הפנים מאותם השמות, אמנם כי הוא מלבוש אלהים הוא מלך בכלל הפנים בסוד עשרה שמות המיוחדים והוא מלבוש להתלבש בו הדבר הפנימי יותר, שד"י הוא מלך בכלל הפנים והוא מלבוש להתלבש בו הדבר הפנימי יותר, ועל כן תוכל לדעת סוד העניינים האלה, ופניהם. וכנפיהם פרודות מלמעלה:

דע כי סוד העיקר הפנימי והזוהר האמיתי כי אותם פני אריה ופני שור ופני נשר הם וכנפיהם סוד מחנותם המתכסים בהם פרודות הן ממעלות של מעלה, והן במעלות הנפרדים למטה ומתיחדים באחדותם בסוד החיה המרובעת, וסוד המרכבה העליונה מתיחדת ביחודה למעלה, ואף על פי כי הכל מתקשר בקשר אמיץ מעלה ומטה בסבת הגלות, הכל נפרד ונחלק ועל כן פניהם וכנפיהם פרודות מסוד מעלה בסבת הנה"ר המאסף לכל המחנות והמקשר אותם בשפעת מימיו אשר נחרב ויבש ואזלו מים מני ים, ובכן נפרדו הפנים והכנפים מלמעלה כלומר מהתקשרם והתאחזם בסוד מעלה כאשר בתחלה. לאיש שתים חוברות איש:

הבן הענין על מה שאמרנו כי בסבת הגלות והחרבן הכל נפרד ונתמעט בתחלה היו ד' פנים וד' כנפים בסוד שלמות הכל, והמעין היה נמשך ומתפשט לאין קץ ותכלית, ובסבת הגלות הכל נתמעט ואין שלמות נמצא בסוד השם ולא בסוד הכסא שתי אותיות בסוד השם ושתי אותיות בסוד הכסא, וזהו לאיש שתים חוברות איש כי הכל נפרד, וזה ופניהם וכנפיהם פרודות כשם שהשם אינו בשלמות ייחודו אלא חסר בב' אותיות בלבד, יה כך הכסא שהוא כסוי אצלו בב' אותיות בלבד באמרו כי יד על כס י"ה, ולפי' לאיש שתים חוברות איש כי בב' אותיות בלבד מתנהגים, ושתים מכסות את גויתיהנה סוד הכסוי אשר אמרנו שהם הכנפים להתכסות בהם כי הכסא אינו שלם, וכן בדרך זה סוד הכנויים הם שנים לכל אחד ואחד בסוד מעוטם, כי נתמעטו כנפי החיות והכל בסבת הגלות והחרבן כאשר אמרנו, ואיש אל עבר פניו ילכו, אל אשר יהיה שמה וגו' יש לדעת כי כל אחד ואחד אינו מתנהג אלא על סבת הפנים המאירים אליו ולאותו צד שהפנים מאירים פונים כי הדגל פרושה ונושא הצנה לפניו בסוד רוח הקדש, ובראותם כי הפנים מאירים ורוח החיה הרומשת אשר שרצו המים עמהם לשם ילכו לא יסבו אנה ואנה כי אם על דרך אור הפנים המאירים בנטות הקו אליהם, ודמות החיות מראיהן כגחלי אש וגו' ודמות החיות ודאי יש לדעת כי הם דמות חיות ואינם סוד החיות, כי סוד החיות העליונות לא נאמר בהם דמות אלא חיות נשללות מכל דבר, אבל אלו דמות חיות הם ויש בהם ראיה כפי כח המסתכל, אבל העליונות אין בהם ראיה אלא במעט הסתכלות כאחרי הכותל כי אין כח במסתכל לעיין בסודותם ותכונתם, כי הם רצוא ושוב וסוד זוהר האספקלריאות אינו משתבך לעולם לעמוד לעיין ולהסתכל בשום שכל ודעת שלמה, היא מתהלכת בין החיות, זו היא החיה הידועה כי דוד המלך הוא בכלל האבות וסודותן להלוך במישור על אופן האמיתי:

ואמנם כי הסוד האמיתי על כי היא נתונה בין צפו"ן לדרו"ם בין החיות ודאי, וראיתי כי היא סוד נקודה אשר תחת אלהי ישראל והיא סוד נקודה אמצעית, וזה סוד כל מלך הנתון באמצע ועבדיו סביביו להועיל ממנו מכל עבריו, וכבר אמרנו כי שם חיות ממש אינו זולתי אותן העליונות, כי אותן של מטה הן דמות חיות ובכאן כתיב היא מתהלכת בין החיות ולא כתיב בין דמות החיות, כי ודאי רום מעלה הנקודה ההיא שהוא מנהגת לאלו של מטה ונותנת זוהר ונוגה לאש באי זה כח, מפני שהיא מתהלכת בין החיות כי היא נתונה בין צפון לדרום, ועל כן נוטלת ומקבלת מהן אור וזוהר להאיר למטה לשביב אשם של דמות החיות, ומאותו כח האור המאיר בא יוצא ברק לכל צבא השמים להאיר להם מכח מהלכה בין החיות העליונות עד כאן, מכאן והלאה סוד הפנים המאירים:

והחיות רצוא ושוב כמראה הבזק, מכאן סוד המרכבה העליונה אספקלריא המאירה זוהר נשללת אשר אינה נשגת למראית עין השכל, כי אם בענין סתום בעומק נסתר כענין זוהר ונוגה העין אשר נשג בסתימותו בגלגלותו, כי בסתימת העין בהתגלגלו בגלגול נראה זוהר סתום לפי שעה, כי אינו משתבך להראות כך החיות העליונות הן זוהר אספקלריא המאירה שאינה משתבבת להראות, אלא רצוא ושוב כגלגול המים בקערה לנגד אור השמש שנצוץ להב השמש הוא רצוא ושוב ואינו משתבך במקום אחד, כך אלו החיות כפי אשר אמרנו:

כמראה הבזק והוא סוד הרקיע אשר על ראשם הנעלם והנסתר מהם לפעמים ולפעמים האם רוכצת על הבנים כאותו מראה הם נעלמים לפעמים נסתרים ולפעמים נגלים, ואין מי שיוכל לעמוד בהם זולתי כפי מה שאמרנו, וזה סוד חשמל אשר הזכרנו למעלה סוד החיות המיוחדות בייחודן ונקראות חש"מל כאשר התעוררנו בתחלה, וסוד חיות אלו הנקראות באחדותן חש"מל הוא סוד ידוע בעומק החכמה ונקרא יאהדונהי סוד חיות עליונות מחוברות בשם אחד, וזהו סוד חשמל בסוד המרכבה ובהתיחדם בסוד נשלל הן מיוחדות בייחוד אחד, בסוד יהו ובהיותן בסוד ייחודן אזי הן נסתרות ונעלמות, ובהיותן נגלות אזי הן בסוד אותיות אחרות בחבורן סוד חש"מל בשם אשר אמרנו, ולפעמים בשם אחר אותיות מלובשות בשם המיוחד סוד החיות להגלות יוד הא ואו הא, כלל סוד האותיות במלבושן, והן סוד החיות הנקראות חש"מל והן בשלש שמות כלל אח' והן סוד המרכבה העליונה בייחוד פנים בתוך פנים הויות בתוך הויות והמחיצות זו לפנים מזו, והן סוד המיוחד בשם אחד סוד חש"מל שלשה שמות מיוחדים כאחד בסוד אחד כאשר אמרנו וכבר רמזנו סוד זה למבין:

וארא החיות והנה אופן אחד בארץ וארא ראיה מועטת, כי לא נתן רשות לעין לראות, ועל כן בהתנוצצות הלהב לפי שעה ונעלמת לפי שעה היא ראיה חסרה, כפי אשר רמזנו למעלה באותה סבה אחרת, כי שם העלים העין מלראות שלא ליקרב אצל פנתה, ועל כן ואר"א והנה רוח סערה בראיה מועטת, ובכאן לפי רום מעלת החיות העליונות והעלמתן נאמר וארא בראיה מועטת כי לא נתנה רשות לעין לראות ולהסתכל בהן, והנה אופן אחד בארץ, אז"ל זה מטטרון והוא גבוה מחבריו ת"ק שנה:

והנה טוב הענין ונכון כי הוא נמצא אצל החיות לארבע רוחות העולם ונשפע מהן לצד דרומית מזרחית מזרחית צפונית צפונית מערבית לארבעת פניו ודאי, ולא לארבעת פניהם, אלא הענין הוא כי הוא בסוד החיה הרומשת פנים פני אד"ם, פנים פני ארי"ה, פנים פני שו"ר, פנים פני נש"ר, וכל הפנים פונים כל אחד מהם לחיה הראויה לקבל ממנה, כי בהתקרבה אצל מזרח הפן האחד שהוא פן אד"ם, פונה לשם לקבל מהמקום ההוא באותו הפן, ובהתקרבה אצל דרום הפן האחר אשר הוא פן ארי"ה פונה לשם ומקבל מהמקום ההוא, ובהתקרבה אצל צפון הפן האחר אשר הוא פן שו"ר פונה לשם ומקבל מן הצד ההוא, ובהתקרבה אצל מערב הפן האחר אשר הוא פן נש"ר פונה אל המקום ההוא ומקבל משם, כי הפנים הם סבה לקבל בהיותם לד' רוחות וזהו ארבעת פניו ולא פניהם, כי פניו הן הן סבה לקבל כי הוא סוד החיה המרובעת בגווניה, והפנים האלה הן סבה לכמה אלפים ורבבות וקבלתם מלמעלה:

וזהו סוד רכב אלקים רבותים אלפי שנאן, אמרו כי הוא סוד הפנים האלה ארבעתם והם שו"ר, נש"ר, ארי"ה, אד"ם, וזהו שנ"אן והענין נכון למוצאי דעת, מראה האופנים ומעשיהם, מאחר שאמר סוד החיות הראשונות העליונות אשר רמזנו בא להורות סוד תשלום הענין, כי סוד החיות אע"פ שהן מרכבה האופנים ינשאו לעומתם ונכללים בסודותם והם למטה מן החיות והם נשפעים מהן, ואף על פי שמטטרון הוא אופן אחד שאר האופנים הם סוד הענין והם סוד הלמודי"ם המיוחדים לשמוע כלמודים עם העמוד האחד אשר כל העולם עומד עליו בסודו ותכונתו והוא ח"י העולמי"ם. ואמנם כי העמודים שנים והעמוד השלישי יסוד כלם והם אופנים מוסבות במלואותם עניינם ותכונתם, והחיות הראשונות המלאות העליונות הן נסמכות על אופנים אלו, כי הם נושאי התורה וסומכי התורה ומשענותה והם נכללים בסוד החיות ולפי' הם למטה מהן, אמנם כי סר מראה האופנים וענייניהם כעין תרשיש תר"י ש"ש, והסוד ידוע הוא כי החיות תרי שש הן והן שנים עשר כי הן הכלל והאופנים כמו כן תרי שש הם כי אלה לוקחים מעלה ומטה ואלה מטה ומעלה כעין של מעלה הם אותם האופנים ומראיהם ומעשיהם, עכשו יש לומר על מה נאמר באופנים אלה ומעשיהם כי כיון שאמר ומראיהם מהו ומעשיהם, אלא הסוד הנכון בהיות השחקים עושים פעולה ומעשה העולם על יד הנאמן והם טוחנים מן לצדיקים לעתיד לבא כאז"ל בפרק אין דורשין, ועל כן נאמר ומעשיהם ופעולתם ומעשיהם אימתי כאשר יהיה האופן בתוך האופן, כלומר הפעולה והמעשה אינו אלא בזמן שנכללין זה בזה ונדבקין זה בזה, כעניין שנכנס אברהם ביצחק ויצחק באברהם בסוד העקידה שעקד את יצחק בנו על גבי המזבח, אברהם נכלל ונעשה מדת דין אכזר להרוג ולשחוט את יצחק בנו, ויצחק נכלל ונעשה רחמן אצל אביו והתנהג במדת החסד למסור את עצמו על קדושת שמו יתברך בידי אברהם אביו, ובאותו הזמן נכללו המדות אברהם נכלל במדת יצחק ויצחק נכלל במדת אברהם ונכללו זה בזה, וכן האופנים בזמן שנכנס האופן בתוך האופן אזי נמצאת הפעולה והמעלה. (נ"ל והמעשה):

וראיתי בעמקי עמודי העולם כי הכתובים יניקתם מסוד הנביאים למודי יי' ואופן של מטה מקבל מאופנים אלה, כי שמוש הנקדם למעשה ידך הנכנס בתוך ידך ואזי פעולת המעשה נמצא ואם לא יהיה אופן בתוך אופן אין פעולה ומעשה נמצא. על ארבעת רבעיהן בלכתם ילכו וגו', כבר רמזנו למעלה הענין הנכון:

אמנם כי האופנים יש להם ארבע מרכבות ושוכבים עליהם במצבם, רבעיהם רובץ תחת משאו תרגום רביע כלומר שכיבתם אשר היא מוכנת להם לשכון בתוכם הם אותן המרכבות אשר הם שולטים בהן, והם ארבע המרכבות של מטה אשר רמזנו בתחלה כי כלם אדוקים זה בזה וזה בזה, זולתי בזמן הגלות כאשר אמרנו כי הם הולכים על אופני מרכבותם הידועות להם לא יסבו בלכתם כפי אשר אמרנו, וגביהן וגבה להם וגו' וגביהן בא להורות מעלת מרכבותם של האופנים כי סוד מרכבותם יש להם גובה ויראה על כי הם שואבים תמיד מצד היראה ולפיכך יש להם יראה:

אמנם במוכן האופנים ממש יש להם גובה מצד המדות העליונות אשר עליהם מלמעלה, ויראה להם כי אף ע"פ שיש להם גובה מצד מעלתם והם סוד הנביאים אין מעלתם נכרת זולתי מצד היראה סוד אספקלריא שאינה מאירה כי מתוכה הנביאים שואבים ממעלת האור, וגבתם מלאות עינים כי מצד הפנים יש להם גובה ויראה ומצד אחוריהם בתוכן הגוף הם עיני יי' המשוטטות בכל הארץ כי יש עינים משוטטים ויש עינים משוטטות, ודבר זה ידוע כי מסוד מרכבות האופנים יוצאות עיני יי' המשוטטות בכל הארץ, כי תומכי התורה אין מעלתם כמעלת התורה ואף ע"פ כי הכל נאחז זה בזה וכבר ידעת כמה מעלה יתירה יש לתורה על הנביאים והבן:

ובלכת החיות ילכו האופנים אצלם ובהנשא וגו' בא להורות מעלת החיות על האופנים, כי דרך שלהם משונה כי דרך הגוף ללכת אל מקום שהיריכים הולכות, ובכאן אינו כן כי מעלת הגוף נכר יותר כי היריכים הולכות אחר הגוף, וזה סוד ובלכת החיות ילכו האופנים אצלם:

ואמנם כי לפי פשוטו היריכים תמיד הולכות אחר רצון הגוף ותאותו ובלכת רצון הגוף שם תלכנה היריכים והבן הסוד. ובהנשאם מעל הארץ. דע כי בהשתמש החיות בארץ הידועה האופנים בעמדם יעמודו ובהתעכבם שם אצלה הם עומדים כמו כן למולה, ואע"פ שהם אינם משתמשים בה כי כל זמן שהגוף תאותו בנקבה היריכים עומדים שם, אע"פ ששתי ערבות אינם משמשים ובהסתלקם החיות אף ע"פ ששתי ערבות אין בהם לא טעם ולא ריח ולא תאוה הם מסתלקים משם עם החיות, וזהו ובלכת החיות וגו' כי הכל הולך אחר רצון הגוף:

ואמנם אע"פ ששתי ערבות אין בהם תאוה ולא ריח רוח החיה תמיד בהם באופנים, והיא החיה הידועה המרובעת בארץ הידועה אשר אמרנו כי הם סימן ששונה ושמחתה תמיד בהתחברה בגוף כאשר אמרנו עד כאן, סוד נסתר בענין החיות והאופנים מכאן ואילך התעוררות נסתר למעלה בסוד מופלא. עוד יש רקיע למעלה מראשי החיה והוא הרקיע כעין הקרח הנורא, וזהו ודמות על ראשי החיה רקיע כעין הקרח הנורא ראשי החיה הם הרקיעים העליונים החיות והאופנים, כענין הסוד וישתחו ישראל על ראש המטה כי ראש המטה הוא אחד מאותם ראשי החיה הארץ הידועה, ועל אותם הראשים שהם החיות הוא הרקיע העליון הגנוז והסתום במעלתו והוא סבת כלם ומעמיד את כלם:

כעין הקרח הנורא. דע כי מפני רב התעלמותו וסתרי נוראותיו ואין מי שיוכל לעמוד בו המשיל הנסתר בנגלה ודמה אותו לסוד הקרח הנורא, וכבר ידעת מי הוא הקרח ורז"ל אמרו כעין אבנים טובות ומרגליות והן הקבועות בה הוא קרח כי הן מרכבותיה ומלקחיה ומחתותיה:

נטוי על ראשיהם להשפיע להם ולתת להם חיים מסודו ועניינו, כי דעתם ז"ל באותם הרקיעים שאמרו בפרק אין דורשין על ענין סוד החיות העליונות וסוד האופנים, וזה הרקיע הוא מעמיד את כלם ומקיים אותם בקיומם כי האם רובצת על הבנים ועל כן שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך, כי סוד העולם הבא עצמו עין לא ראתה אלהים זולתך, ותחת הרקיע כנפיהם ישרות וגומר כבר רמזנו בזה למעלה כל הצורך:

ואשמע את קול כנפיהם כקול מים רבים יש לדעת כי כל כנף וכנף מכנפים אלו יש לו קול ידוע בפני עצמו למטה והם רבעיהם האמורים למעלה והם הנקראים אבנים מפולמות המשוקעות בתהום אשר מהם יוצאים המים כי ערבי נחלי סבתם המים, ולפי' כקול מים רבים כקול שדי עניינם וסבתם הם כדוגמת הקול הנקרא שד"י באותה דוגמא ממש, ומה שאמר כקול מים רבים כבר ידעת מי הוא קול מים רבים, וזהו הנהר הגדול אשר אין לו הפסק והוא קול מן המים הרבים העליונים כי הוא הלוקט אותם בתוכו, ולפי שאין בו פרוד נאמר כקול שד"י ולא כתיב וכקול שד"י. כי אין שם פרוד והבן:

קול המולה כקול מחנה בא להורות סבת הכנפים והקולות שיוצאות מהם שהם בדוגמת קול המולה כקול מחנה הם האופנים הנזכרים שני תומכי התורה בסודותם, כי הם אין בהם פרי לפי הנראה אבל קול המולה בסבת העיון במעשיהם שאמרנו, וזה ריחים שתים עומדות וטוחנות מן לצדיקים לעתיד לבא, וזה שראינו לעמודי עולם אומרים סוד אמרו בשפל קול הטחנה והוא יסוד על שאמרנו:

ואמנם אע"פ שהם אינם מולידים כמה צבאות קדושים ומחנות עליונים עומדים בסבתם כי הם באים בתחלה לתור את הארץ ולבקש בה מנוח לכל האיברים וסבת האהבה והתאוה הם, ועל סבה זו נאמר בסתר הנעלם כה אמר יי' לסריסים וגו' כי הוא שעת מנוחה לבקש מנוח בזווג האיברים אל מקומם לסריסים, סוד שתי ערבות שאין בהם פרי עיין הסוד והבן, מהו באשר חפצתי ומחזיקים בבריתי ועל כן ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם טוב מבנים ומבנות שם עולם אתן לו, והיה ראוי לומר להם, אבל סודו ותומכיה מאושר והיה ראוי מאושרים, אבל לפי הסוד האמיתי בהתיחדם בכניסתם לבית מנחה להחזיק בברית אזי יהיה האופן בתוך האופן וסודם אחד, ולפי' בתחלה נאמר ונתתי להם ואחר כך אתן לו תומכיה ואחר כך מאושר:

בעמדם תרפינה כנפיהם הבן הסוד והענין, כי בלכתם מתחזקות הכנפים בהתלבש בהם הדברים הפנימיים פנים הנסתרים, אבל בעמדם כלומר בעמדם על ענג התאוה והחבור להשהות על הבטן תרפינה סוד הכנפים, כי אז אין שם כנפים להתכסות ובכן ויפשיטו את יוסף את כתנתו וגומר וכל הגוף נפשט ונשלל להיות הכ"לה שומה כחותם על לבו, ולקבל זה בזה תענוגותם ותוכן אהבתם וזהו פשטתי את כתנתי והבן, ואזי כל גדודי מטה מצפים וממתינים עד בא נות בית המחלקת שלל, ועל הסוד אשר אמרנו בתחלה כי שחקים רחים שם עומדות וטוחנות מן לצדיקים, וענין קול המולה כי הטוחן צריך להשמיע קול ולהוציא קול, וזהו סוד אז"ל תניא רבי נתן אומר כשהוא שוחק אומר היטב הדק הדק היטב מפני שהקול יפה לבשמים, כי הקול מועיל בין לכותשים בין לסמנים כדוגמא זו קול המולה והרחים טוחנות והוא סוד גדול פנימי, בעמדם כלומר בשתיקתם כמו עמדו ולא ענו עוד, וכן הרבה וכשהקול משתבך מהם תרפינה כנפיהם ממעמדם ומתוך מצבם, כי בסוד הקול יש חוזק ותוקף לכלם ודי בזה למבין:

וממעל לרקיע אשר על ראשם, הבן הענין בדקדוק הטעם ומה שאז"ל כי מן הרקיע אשר על ראשי החיות אין אדם רשאי לדבר ואין עסק בנסתרות כי אין מי שיודע בו ואם כן מהו הראייה הזאת, אלא הענין הנכון מה שאמרו בסוד תנועות הטעמים כי התנועה מודעת הענין על בוריו, וכן דקדקו רז"ל בסוד אמרו אנכי עשו בכורך כי בפסיקת תנועת הטעם הודיע יושר אמריו של תם הישר יעקב אבינו ע"ה, והודיע קשט אמרי אמת ובכאן כמו כן מעל הרקיע לא כתיב אלא וממעל נפסק הטעם והתנועה עומדת על משמרתה, ובא להורות שבח ענין הרקיע והגוון הנדמה בתוכו בסתום העין:

כמראה אבן ספיר. ולא אבן ספיר. וכבר רמזתי זה כי מתוך הנגלה יש לצייר הדבר הנסתר ואמנם כי כאמה בתה והבן, ועל כן הגוון הנראה לרקיע דמות כסא הוא ואף על פי שהראיה נסתמת ודאי כך הוא כי דמות כסא הוא אותו הרקיע, כי יש לחכ"מה הסתומה כסא סתום מרום מראשון, כמו שיש כסא למטה האב"ן בוחן פנת יקרת ודמה הנסתר לנגלה כפי מה שפירש למעלה והבן. ואמנם כי מרומ"י שדה נותנין לה ומשפיעין אותה כפי מה שיצטרך ולפיכך הוא השדה אשר ברכו יי' מראה מתוכו כל הגוונין ועל כן דמה הנסתר לנגלה:

עוד אחרת יש ברומ"י אחת לשבעים שנה מביאין אדם שלם ומרכיבים אותו על הרקיע אשר מלמטה באותם שנים קדמוניות, והוא הרקיע אשר על ראש הכנפים למטה כי תמצא מאחר שאמר תרפינה כנפיהם נאמר וממעל לרקיע אשר על ראשם וגומר:

דמות כמראה אדם עליו מלמעלה. וכבר ידעת סוד זה דיוקנו של יעקב אבינו ע"ה רשום על הכסא והבן ובכאן חבור החיות העליונות והאופנים וסוד הכסא ודמותו:

וארא כעין חשמל וגומר הבן הסוד ותמצא כי מה שנאמר ועץ החיים בתוך הגן וגו', ונראה כי הוא סוד נכון למבין כי הוא האוחז מעלה ומטה, והוא סוד ז' זעירא דמות חשמל אשר אמרנו בתחלה, ועל כן ו"ו זו דמותו זו שתי ווין כאחד על כי סוד החש"מל למעלה כבר אמרנו סודו ותכונתו כענין זה הוא כענין החשמל ומחבר הכל וכולל אותו בסודו ותכונתו אוחז למעלה בהם ואוחז למטה למעלה זוהר ולמטה אש, כך יש באדם מקום ידוע שהוא מפסיק בנתים בין מעלה ומטה בסוד מעלה כעין חשמ"ל ובסוד מטה כמראה אש להראות הגוונין כאן והם כמראה הקשת יר"וק ואד"ום ולב"ן והם הם הגוונין של מעלה המראה בתוכה כפי קבלתה מאילן החיים, כי אותם הקשוטים שהיא מתקשטת בהם מסודו הם, וזה שאמר הוא מראה דמות כבוד יי' ולפיכך בהתיחדו בה ממראה מתניו ולמטה להראות בה הגוונין ונראין בתוכה אזי היא בשם:

ויהוה על סוד ו' שאמרנו והגוונין הנראים בה בשם זה יהוה הכל בחבור אחד ואזי היא כלולה מכל צד ומעוטרת במלואה, ועל כן ואראה וגומר עד כאן סוד סתרי המרכבה ופירושה על דרך הכתובים, ועל הדרך אשר פירשה הרב המקובל ר' משה דיליאון זצ"ל בספר משכן העדות כפי מה שקבל ושאב ממעיני החכמה, וכפי מה שראה בדברי החכמים האמיתיים העומדים בסוד יי' הם חכמי המשנה ע"ה, ואל אמת ינחנו בדרך אמת ויראנו נפלאות מתורתו תורת אמת: