עבודת הקדש (גבאי)/חלק ד/פרק יד

תבנית:עבודת הקודש (גבאי)

ותפקחנה עיני שניהם, סומים היו שלא היו רואים תענוגי זה העולם ורעותיו ותאוותיו, כי עדיין אין להם מבא בהם, וכשחטאו מה כתיב ותפקחנה עיני שניהם וראו מה שלא ראו עד עתה, שהרי כתוב וכי תאוה הוא כל ענוגי העולם ותאוותיו תלויין בו, וממנו פקחות עינים לראותם ולהמשך אחריהם, וזה אמרו לעינים כי עינים לעור בהנאות העולם הוא האילן ההוא. וידעו כי ערומים הם ידעו הרע שהגיע אליהם כי נסתלק האור החופף עליהם וענן הכבוד המכסה אותם. ובפרק י"ד מפרקי רבי אליעזר מה היה לבושו של אדם הראשון עור של צפורן וענן כבוד מכוסה עליו, כיון שאכל מפירות האילן נפשט עור צפורן מעליו וראה עצמו ערום ונסתלק ענן הכבוד מעליו עד כאן. וזה מדה כנגד מדה כי הם הפשיטוה ערומה ונפשטו וסלקו האור המאיר עיניה ונסתלק האור והכבוד מעליהם. ויתפרו עלה תאנה, במה שקלקלו נתקנו תאנה היתה ובעלי התאנה נתכסו. והנה הכניסו הכנפים בפנים והפסיקו בין איש לאשתו והבתולה חגורת שק על בעל נעוריה כי איננו כי מה שהיה חופף מבחוץ נכנס בפנים והפריד אלופו של עולם. ויעשו להם חגרת. כסו ערותם כי הרגישו במה שחטאו. ובמדרשו של רשב"י ע"ה (ח"א ל"ו ע"ב) אמר רבי חייא דהא אתפקחו למנדע בישין דעלמא מה דלא ידעו עד השתא כיון דידעו ואתפקחו למנדע ביש כדין ידעו דהא ערומים הם דאבדו זהרא עילאה דהוה חפי עליהו ואסתלק מניהו ואשתארו ערומים מניה. ויתפרו עלה תאנה אתדבקו לאתחפיא באינון צולמין דההוא אילנא דאכלי דאיקרון טרפי אילנא. ויעשו להם חגרת רבי יוסי אמר כיון דידעי מהאי עלמא ואתדבקו ביה חמן דהאי עלמא מדבר על אינון טרפין דאילנא ועבדו לון תוקפא לאתתקפא בהאי עלמא וכדין ידעו כל זיני חרשין דעלמא ובעו למחגר זיינין בהו באינון טרפי אילנא בגין לאגנא עליהו עד כאן:

והאדם ידע את חוה אשתו והדר ותלד את קין קינא דמסאבותא קינא דזיינין בישין משרש נחש, וכל מעשיו היו מורים על הצד ההוא שנמשך ממנו, ויהי מקץ ימים קץ כל בשר ממנו והוא מכלה מנפש ועד בשר ולזה רצח את אחיו הטוב ממנו. ובמעשה בראשית החשך קדם לאור, ובטבע הקליפה קודמת לפרי ולזה קדם קין בבני אדם הראשון, ובפרק כ"א מפרקי רבי אליעזר בא אליה רוכב נחש ועברה את קין ואחר כך עברה את הבל שנאמר והאדם ידע את חוה אשתו מהו ידע שהיתה מעוברת וראתה דמותו שלא היה מן התחתונים אלא מן העליונים והביטה ואמרה קניתי איש את יי' עד כאן. וכן תרגם יונתן בן עוזיאל ע"ה ואדם ידע ית חוה אתתיה דהות מתעברא מן סמאל מלאכא ועדיאת וילידת ית קין והוה דמי לעילאי ולא לתתאי ואמרת קניתי גברא ית מלאכא דיי':

ובמדרש רות הנעלם (דף פ"ג ע"א) כד נפקו תולדין לעלמא מאדם וחוה מההוא זוהמא נפקו והכי שמענא מרבותי ואינון שמעו עד פומא דאליהו ז"ל דאמר הכי מאי דכתיב והאדם ידע את חוה אשתו ותהר ותלד את קין וגו' והאדם דא אדם קדמאה דכד אתא נחש על חוה אטיל בה זוהמא וקין מההוא עסטורא דההוא זוהמא נפק, מה דרכו של נחש להרוג ולהמית הכי נמי קין מיד נעשה הורג כד"א כי משרש נחש יצא צפע, משרש נחש דא נחש הקדמוני, יצא צפע זה קין שיצא משרשו ועיקרו של נחש, ופריו שרף מעופף שנעשה הורג כשרף שאין לחש למכתו מעופף כפול כבר נענש הנחש כפול במינו. ואי תימא דהא מההוא זוהמא נפק ואת אמרת והאדם ידע את חוה אשתו ותהר ותלד את קין ודאי מאדם הוה ולא מההוא זוהמא. אלא ההוא נחש הטיל זוהמא בחוה וההוא זוהמא דאשתאיב בה הוה מכשכשא במעהא ולא הוה ליה גופא לאתכללא ביה ולנפקא ההוא רוחא לעלמא. כיון שבא אדם הראשון אתער ההוא זוהמא בההוא זרע דהוה במעהא ואתכלל ביה ועבד גופא לההוא רוחא בישא ונפק לעלמא בדיוקנא סומקא שניא מכל שאר בני אדם דהוו אבתריה. ועוד דההוא זרעא דאטיל אדם למעבד גופא מההוא סטרא בישא הוה ואתתקף ההוא רוחא בישא ואיגלים ביה לעלמא, כיון דחמת חוה אמרה קניתי איש את יי' עם יי' וכד איתי קרבנא מההוא סטרא בישא אייתי דכתיב ויהי מקץ ימים ולא כתיב מקץ ימין עד כאן:

הנה בארו כי קין בא מהזוהמא שהטיל רוכב נחש בחוה שבא עליה ממש. וכן דרשו ז"ל הנחש השיאני עשה בה מעשה אישות. ולפי שהרוח ההוא הטמא בלתי גוף לא היה יכול לצאת לאויר העולם, אמרו שזרע אדם המציא לו גוף להתלבש בו. ועוד גלו סוד נסתר באמרם שזרע אדם מההוא סטרא בישא הוה, וסתר הסתרים ליראי יי' ולחושבי שמו כי החטא גרם שנסתלק ממנו צד הקדושה שהיה בו ונשתאבה בו רוח הטומאה וממנו נתחזקה הרוח ההוא הבא מרוכב נחש ונכפלה בו הקושי והטומאה. והנה היה הגוף והרוח מהזוהמא הקשה ההיא והוא אמרם ואתתקף ההוא רוחא בישא, ולזה בא מסומן בסימן הרוח ההוא וקטרג על אחיו והרגו וכל תולדותיו היו מהצד ההוא הטמא והקשה ולזה נמחו כלם במבול לא נשאר מזרע קין כי אם נעמה אשת נח לסוד נעלם. ובבראשית רבה זה ספר תולדת אדם אלו תולדות ואין הראשונים תולדות ומה הן אלוהות, הנה בארו כי תולדת קין היו מכח אל אחר לא תולדות אדם. ואמרו עוד שם בעון קומי אבא כהן ברדלא אדם שת אנוש ושתק, אמר להם עד כאן בצלם ובדמות מכאן ואילך נתקלקלו הדורות ונבראו קנטורין. ובמדרשו של רשב"י ע"ה (ח"ג קמ"ג ע"א) תאנא בצניעותא דספרא בעא עתיקא קדישא למיחזי אי אתבסמו דינין ואתדבקו תרין אלין דא בדא ונפק מסטרא דנוקבא דינא תקיפא ולא יכיל עלמא למסבל דכתיב והאדם ידע את חוה וגו' קניתי איש את יי' ולא הוה הכי משום דלא אתבסמת וחויא תקיפא קשיא אפיל בה זוהמא דדינא קשיא וכד נפיק דא קין מסטרא דנוקבא נפק תקיף קשיא תקיף בדינוי קשיא בדינוי כיון דנפק אתחלשת ואתבסמת. בתר דא נפיק אחרא בסימא יתיר וסליק קדמאה דהוה תקיפא קשיא וכל דינין לא אתערעו קמיה. ברא קדמאה ברא דזוהמא הוה תרין אתו עלה ואתעברת ואולידת תרין דא נפק לזניה ודא נפק לזניה ורוחא דילהון אתפשטו דא לסטרא דדא ודא לסטרא דדא דא דמי לסטרוי ודא דמי לסטרוי. מסטרא דקין כל מדורין דזינין בישין ורוחין ושדין וחרשין אתיין. ומסטרא דהבל סטרא דרחמי יתיר ולא בשלימו חמר טב בחמר ביש לא אתתקן בהדיה. עד דאתא שת ואתיחסו מניה כל אינן דרין דזכאי עלמא וביה אישתיל עלמא. ומקין כל אינון חציפין ורשיעין וחייבי עלמא עד כאן. ותסף ללדת את אחיו את הבל וגו'. בראשית רבה תוספת ללידה לא תוספת לעבור, והוא שאמרו עוד שם אמר רבי יהושע בן קרחה עלו למטה שנים וירדו שבעה קין ותאומתו והבל ושתי תאומותיו עד כאן. והסוד בזה כי היו שבעה כנגד שבעה ימי בראשית, והותרו אלו באלו לפי שכלן מכח אחד מכח עליון נוצרו לא היו סבה אחר סבה. וקין והבל שני ההפכים יצאו מאדם הראשון ונהיו בבטן אחד יורו על הייחוד, להעיד על כי מסבה אחת פשוטה יצאו ההפכים והטוב והרע להם שרש אחד ואם המערכות נשתנו הוא לא נשתנה ולא ישתנה. ובפרקי רבי אליעזר ובפרק אחד דיני ממונות אמרו עלו למטה שנים וירדו ארבעה. ואמרו חכמי האמת ז"ל כי הכל כוונה אחת אלא שזה כלל וזה פרט והכל אחד:

ויהי הבל רעה צאן, זה פנה אל שרשו כי הצדיק רעה צאנו רעה ישראל האזינה נהג כצאן יוסף, ומזה ורחל באה עם הצאן אשר לאביה כי רעה היא. וקין היה עבד אדמה פנה גם הוא אל שרשו ולא שת לבו רק לזאת משמע דכתיב עבד אדמה עשה מן הענף שרש ומן התפל עקר. ויהי מקץ ימים להורות מקום מוצאו ומאי זה מקום הביא מקץ ימים קץ כל בשר ולא מקץ ימין ולזה ויבא קין מפרי האדמה, ובבראשית רבה מן הפסולת רמזו על הסוד הזה. ואמנם הבל נתכוון אל הייחוד והביא מבכרות צאנו ונתקבל קרבנו כי היה לרצון כי הקריב את הכחות אל שרשן. ויש לתמוה אחר שנתקבל קרבנו איך נתן רשות לקץ הימים לבלעו וי"ל כי גם הוא בחטאו מת כי בשעת קבלת הקרבן הציץ במזבח המקבל יותר מדאי ונענש. וזה סוד ויסתר משה פניו כי ירא מהביט ירא ממה שאירע לו כבר. ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו. הנה יש להתבלעות זה עיקר ושרש כי כן הקטרוג למעלה כי שרש קין מתהפך בתחבולותיו לבלע ולהשחית הנטיעות היפות וגם קין עקר את הכל במחשבתו המזוייפת וגם במעשה בלע את אחיו הטוב ממנו:

ועוד יש סוד נעלם בזה הקטרוג וההתבלעות של שנים אלה, ירמוז למחלוקת יום שני שבו נחלק השמאל וקטרג על הימין ומן המחלוקת ההוא נברא גיהנם שהוא שרשו של קין שהוא קץ ימים וקץ כל בשר וקרב קץ אחיו. וכמו שבמעשה בראשית בא יום השלישי ונכנס ביניהם והבדיל המחלוקת ועשה שלום במרומיו ובו היה הקיום ונכלל בו הכל והשמרים יצאו לחוץ ונדחו ממקומם, כן הבן השלישי שהוא שת נכנס בין שנים אלה והבדיל ביניהם ונכלל הבל בו ואז היה בו הקיום והושתת העולם ממנו, וקין וכל תולדותיו נדחו ונמחו במבול מים הזדונים מדה כנגד מדה והכל דוגמא. ולזה נתיחסו ובאו מקין כל דורות הרשעים ועזי פנים, ומשת כל דורות הצדיקים שהם קיום העולם שנאמר כי שת לי אלהים זרע אחר תחת הבל, כי שת הושת במקומו של הבל והוא זרע אחר משל קין שזה טוב וזה רע, ולא היה הפרש בין הבל ושת בשום ענין אלא שהושת גוף שת מזרע אחר בלבד שהיה תחת הזרע הראשון שנזרע ממנו אבל נפש תחת נפש לא זכר בו הכתוב, שאם לא כן לא היה יכול לכתוב תחת הבל ממש כמשמעו אם היתה שם נפש אחרת וזה יורה על יסוד סוד העבור ולפי זה אלו לא נהרג הבל לא נולד שת וזהו תחת הבל תחתיו ממש שא"א להיות זרע זה אלא תחת הבל והכוונה היתה לברר וללבן ולזקק זה הזרע לפי שהראשון היה אחר החטא מזוהמת הנחש עם שלא היה קשה כשל קין, ולזה נדחה הזרע ההוא ובא אחר יותר זך ונקי ממנו שנזרע אחר ששב בתשובה והושת שת ממנו, וזה אמרו זרע אחר מלשון אחרית ותקוה זרע כשר והגון שממנו באו ונתיחסו דורות הצדיקים שמהם אחרית ותקוה, וזרע זה נקרא אחר מפני שהוא אחר מזרע קין שממנו דורות הרשעים כי זרע הטוב אחר הוא מזרע הרע וזרע הרע אחר הוא מזרע הטוב שהם הפכים זה לזה וזה תמורתו של זה. ד"א פעמים שהוא לטוב כשהוא נזכר אצל הרע ופעמים שהוא לרע כשהוא נזכר אצל הטוב כגון אלהים אחרים. ולזה רמזו בבראשית רבה באמרם זרע אחר ר' תנחומא בשם ר' שמואל אמר נסתכלה אותו זרע שהוא בא ממקום אחר ואי זה מלך המשיח עד כאן. ואמרו חכמי האמת ז"ל כי כוונתו לפרש כאן כי לשון אחר, משמשת בשתי לשונות אחד טוב ואחד רע מפני שנזכר אצל הבל שהיה טוב ואצל קין שהיה רע. ופירשוהו כאן ואמרו זרע אחר שהוא מלך המשיח הראוי לצאת מדוד שבא מרות המואביה שהיתה מעם אחר העובדים ומשתחוים לאל אחר וכשהרע נהפך לטוב אין שבח גדול מזה. והמלך המשיח הוא אשר ישלים הכוונה בבריאה ויחזיר עטרת האמת והייחוד ליושנה, והצד ההוא אשר עד הזמן ההוא היה אחר ישיבהו תחת כנפי השכינה ולא יקרא עוד אחר כי יהפוך הרע שבעץ הדעת אל הטוב ויהיה כלו טוב, והיה הרצון בו להשלים כל זה השלמות לפי שהוא מהזרע ההוא הבא מהמקום ההוא הנקרא אחר, ועל ידו יהפך אל האחדות ואל הטוב. ואז יהיה האחדות שלם ויתקיים מה שכתוב והיה יי' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה יי' אחד ושמו אחד. ועד כאן הגיע מה שראינו לבאר בסוד סתרי מעשה בראשית ובזה נשלמה הכוונה בזה הפרק: