ספר תולדות אדם וחוה/נתיב יד


דיני מנודה ומוחרם ושבועות ונדרים ושומע הזכרה מפי חבירו ומוציא שם שמים לבטלה ומקלל בשם ומגדף אף על פי שאין דנים אותו בזמן הזה וכל מה שכללתי בו בזה הנתיב חלקתיו לח' חלקים ואלו הן:

א. דיני המנודה והיאך ינהו' ומי שנדוהו ב"ד ומי שנדהו ת"ח לכבודו ומי שנדוהו בחלום והמנדה עצמו לעולם הבא ועל כמה דברים מנדין את האדם וכיצד מתירין לו הנדוי ונדוי על תנאי וקיים התנאי וחומר הנידוי וכל דיניו.

ב. דיני החרם ודיני המוחרם והדברים שאסרום עד זמן ידוע אם צריך קנין אחר להתירו כשיגיע הזמן ומשפטי חרמי הקהל והעובר עליהם וכללתי בזה דיני משפטי החרם שחבר הרמב"ן.

ג. דיני השבועות והנדרים באי זה לשון ישבע או ידור ואי זה חל ואי זה לא חל והנודר לדבר מצוה כגון שלא ישב בסוכה ומותר לישבע לקיים המצוה ואם אמר אשנה פרק או מסכתא אי הוי נדר והאומר נשכים ונשנה עליו להשכים והנודר או הנשבע בחלום ומתפיס בנדר אבל המתפיס בשבועה לאו כשבועה והנודר בתורה או הנשבע בתורה או בתפלות ובתחנונים ובסליחות ושאר כתבי הקדש וההפרש שיש בין נדרים לשבועות ופירושן של נדרים כשיש ספק בלשון ודין נדרים שאמרו ז"ל שאין צריכין התרה כגון נדרי זרוזין ונדרי הבאי ונדרי שגגו' ונדרי אונסין ומבטל בחשאי בלבו ומיד נדר והרוצה שלא יתקיימו נדריו כל השנה כיצד יתנה ואינו מועיל לו שום תנאי ולא שום ביטול לשבועה שמשביעו חבירו או ב"ד או חרמי הקהל ומאי זה זמן יהיו נדריו קיימין ונודרין להרגין ולמוכסים וכיצא בהן והנודר לשר העיר והנודר לדעת חבירו אם מתירין שלא מדעתו והנודר ע"ד המקום והנודר ברבים והנודר ע"ד רבים אם יש לו הפרה והנשבע שלא ישחוק בקוביא אם יש לו התרה ונדרי עבדים כיצד כופהו רבו.

ד. הנודר מהמינים הידועים כיצד אסור בהן או מותר ודין אם נתערב מה שנדר ממנו בדבר אחר ואם אמר לאשתו קונם מעשי ידיך עלי אם אסור בחלופיהן והנשבע שלא ישחוק אם אסור להטיל גורלות.

ה. הנודר מאנשים ידועים כמו מיושבי העיר או או מרואי פני הח_ או מישראלים או מערלים או ממולים וכיוצ' בהן או מיורדי הים ואם אסר הנאתו על בני העיר או הנאה בני העיר עליו אם נשאל לחכם שיש בעי' ואם אסר על א' ואמר פלוני ופלוני וכן עד ק' ואם אמר לזה קרבן ולזה קרבן ודין המודר הנאה מחבירו מאי זה דבר מותר או אסור והמשכיר בית לחבירו אם יכול לאוסרה עליו בהנאה אחר ששכרה לו הנמודרין הנאה זה מזה אם מצרפין לזמון ונדרי טעות כגון שאני נכנס לביתו שיש שם כלב רע ומת או שאני נושא לפלונית שאביה רע ומת או עשה תשובה או שאני נהנה לפלונית שהיא כעורה ונמצאת יפה או אין אתה נוטל ממני כך וכך או יאמר לא אמרת אלא לכבדני וזהו כבודי שלא לקבל מתנות והנדר הותר והולכין בנדרים אחר הכוונה כגון שהיו מסרבין בו לישא פלונית או להחזיר אשתו ואמר קונם שהיא נהנת לי לא התכוון אלא לשם נשואין וכן היה מסרב בחבירו שיאכל אצלו ואמ' קונם לביתך שאני נכנס וכל כיוצא בזה ואם אמר כל זמן שהוא לבוש שחורים ולבש לבני' אם צריך התר' חכם והנודר ממין אחד שהיה סבור שהיה רע לו ונמצ' יפה לו אם צריך התרה ואם כלל ואמר והתפיס ופלוני כפלוני ואם התפיס בנדר אדם אחר והתירו לראשון אם הותר הנתפס וכן התפיס בנדר אשה והתיר לה בעלה או האב אם המתפיס מותר.

ו. דיני הזמן כגון הנודר עד הפסח או עד הקציר או עד הבציר או עד השנה ודין מי שאסר עצמו מזמן ידוע ואילך וכשהגיע הזמן היה אוכל והולך מאותו המין אם מותר לאכול מה שנותר לו ודין אדם שנהג שלא לאכול בשר בזמן מיוחד ורצה לאכלו באותו זמן אם צריך התרה ודין אם נדר להתענות כל ימות השנה אם שבתות וימים טובים בכלל או הימים הכתובים במגלת תענית.

ז. דיני התרת שבועות ונדרים ובכמה ואם ביחיד אם בשלשה ואם בקרובין אם מתירין בשבת אפילו שלא לצורך השבת ואפילו בדבר שהוא יכול לעשותו מבעוד יום ונדר שהותר מקצתו אם הותר כלו כגון שנדר מב' דברים ומצא חרטה על האחת ולא על האחרת או הנשבע או נודר לחבירו לעשות לו כמה דברים והתיר לו חבירו מקצתם או אסר לכמה אנשים והותר אחד מהם ואם אסר על אחד ואחר כך אמר ופלוני כפלוני אם כלם אסורים ואם הותרו מקצתן הותרו כלן ואם אסור להושיט כוס יין לנזיר או למי שנדר ודין העובר על נדרו כיצד לוקה וכיצד עונשין אותו ואם נדר לישא אשה או לקנות בית בארץ ישראל כיצד מחייבין אותו ואם פותחין בחרטה או בפתחים ממקום אחר או בחרטה כיצד תהיה שתעקור הנדר מעקרו ואם נזקקין לאלהי ישראל ואם מתירין שבועות בזמן הזה ואינו מפר עד שיחול הנדר ואם אסר הנאתו על בני העיר או הנאת בני העיר עליו אם נשאל לחכם שבעיר ובאי זה לשון יאמר ההתרה ואם מתפיס בנדרו אד' אחר והתירו הראשון אם הותר המתפיס והמתפיס בנדרי אשה והפ' לה בעלה או האב אם המתפיס מותר ואם אדם מתיר נדרי עצמו ודין אם נשבע או נדר וכלל בשבועתו שלא יתיר ומי שאמר יאסר ייני על כל ישראל אם אעשה דבר פלוני ודין שנים שנשבעו לעשות דבר אחד והאחד עבר על השבועה השני פטור מהשבועה.

ח. מקלל עצמו או חבירו בשם ומגדף והשומעו או השומע מפי שומע אם חייב לקרוע והיאך יעידו העדים והשומע מפי גוי ולא יוציא דבר מגונה מפיו ומוציא שם שמים לבטלה והשומעו.