ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/ק א
"וְגַלְתִּ֥י בִירוּשָׁלִַם וְשַׂשְׂתִּ֣י בְעַמִּי" (ישעיהו סה יט), "וּמַשְׁתִּ֛י אֶת עֲוֹן הָאָרֶץ הַהִיא" (זכריה ג ט). ובא בלא ו"ו מלרע: "שַׁתָּ֣ה עֲוֹנֹתֵינוּ לְנֶגְדֶּךָ" (תהלים צ ח), והוא שלא כמנהג, אולי בא כן מפני הדגש, ולא היה מלעיל עם הדגש כמו "וָמַ֛תָּה מְמוֹתֵי חָלָל" (יחזקאל כח ח), "פֶּן תִּדְבָּקַנִי הָרָעָה וָמַֽתִּי" (בראשית יט יט), כי יש בהם הפסק או העמדת טעם לפיכך הם מלעיל, ו"שַׁ֣תָּה" הוא בשופר הולך שאינו טעם מעמיד, והוא שאם היה מלעיל עם השופר היה חטוף על מלת "עֲוֹנֹתֵינוּ" והיתה דחוקה העי"ן.
ובקַמְתֶּם וקַמְתֶּן נפל הנח להקל מפני רוב תנועתן, בין עם ו"ו בין בלא ו"ו לעולם מלרע: "וְהִנֵּה קַמְתֶּ֗ם" (במדבר לב יד), "וְסַרְתֶּ֣ם מִן הַדֶּרֶךְ" (דברים יא כח), "וְלֹא שַׁבְתֶּ֥ם עָדַי" (עמוס ד ו). ובא בחירק מקום הפתח: "וִיצָאתֶם וּפִשְׁתֶּ֖ם" (מלאכי ג כ), והוא כמו "וִירִשְׁתֶּ֥ם אֹתָהּ" (דברים יא לא), כי בתשלומו וּפְיִשְׁתֶּם.
וקָמוּ ושָׁבו מלעיל מנחי העי"ן להוליד נח בין הקו"ף והמ"ם לתשלום עי"ן-הפֹעל. ומנחי הלמ"ד מלרע, ונמצאו מעטים מנחי העי"ן מלרע: "כִּי שָׂמ֥וּ אֹתִי בַּבּוֹר" (בראשית מ טו), "וְשָׂמ֖וּ בַּדָּיו" (במדבר ד ו), "וְשָׂמ֥וּ לָהֶם רֹאשׁ אֶחָד" (הושע ב ב), "וְשָׂמ֥וּ אֶת שְׁמִי" (במדבר ו כז), "אֲשֶׁר תָּר֣וּ אֹתָהּ" (במדבר יג לב), "צָד֣וּ צְעָדֵינוּ" (איכה ד יח), "כְּפִירִים רָשׁ֣וּ וְרָעֵבוּ" (תהלים לד יא), "נָמ֤וּ רֹעֶיךָ" (נחום ג יח), "נָמ֣וּ שְׁנָתָם" (תהלים עו ו), "וְנָס֧וּ מְנֻסַת חֶרֶב" (ויקרא כו לו), "פָּק֖וּ פְּלִילִיָּה" (ישעיהו כח ז), "וְסָר֣וּ הַצְפַרְדְּעִים" (שמות ח ז), "וְלֹא־רָמ֣וּ עֵינַי" (תהלים קלא א), "נָע֤וּ עִוְרִים" (איכה ד יד), "נָע֥וּ מַעְגְּלֹתֶיהָ" (משלי ה ו), "וְנָעוּ֙ מִיָּם עַד יָם" (עמוס ח יב), "וְנָע֞וּ אֱלִילֵי מִצְרַיִם מִפָּנָיו" (ישעיהו יט א), "וְלֹא רָב֖וּ עָלֶיהָ" (בראשית כו כב), "וְרָצ֖וּ לִפְנֵי מֶרְכַּבְתּוֹ" (ש"א ח יא), "אִם גַּנָּבִים בָּאֽוּ־לְךָ֙" (עובדיה א ה). ותוכן אלו הפעלים בתשלומם: קָיַם, קָיַמְתָּ, וכן רָיַם, רָיַמְתָּ, גָּיַל, גָּיַלְתָּ וכן כלם.
ובאו העוברים מאלה הנחים פעמים לגזרת פָּעוֹל: "הַבֹּקֶר אוֹר" (בראשית מד ג), "רְאוּ נָא כִּי אֹ֣רוּ עֵינַי" (ש"א יד כט), "מַה־טֹּ֥בוּ אֹהָלֶיךָ" (במדבר כד ה),