ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/קמ א
אבל שמו תחתיה נקודה אחת תקרא מַפִּיק, שמוציאה מן ההסתר ומראה אותה שהיא תהיה שרשית, כמו גֹּבַהּ, כָּמַהּ, או משמשת, כמו יָדָהּ, רַגְלָהּ.
ועוד דע לך כי כל שוא נע וסמוך לה אחת מאותיות בג"ד-כפ"ת, האות ההיא אשר היא מבג"ד-כפ"ת תרפה, כגון "בְּבֵֿיתֶךָ" (בראשית לא מא), "בְּבַֿעַל" (דברים ד ג), "בְּגָֿדָיו" (בראשית כז כז), "כְּכַֿרְכְּמִישׁ" (ישעיהו י ט), "בְּכָֿל", "כְּפַֿרְעֹה" (בראשית מד יח), "בְתָֿמָר" (שה"ש ז ט), זולתי מלת שְׁתַּיִם, שְׁתֵּי, לפיכך קורא בן-אשר בראש המלה אל"ף קודמת כדי שתהיה השי"ן נחה, והיא אות גרונית גנובה, כי כן קוראים אותה לפי שאינה נכתבת. וכן קוראים אנשי מזרח גם כן: אֶשְׁתַּיִם, אֶשְׁתֵּי. ומלת "מִשְּׁתֵי עֵינַי מִפְּלִשְׁתִּים" (שופטים טז כח) באה על הנכון שהתי"ו רפה. ומלת "מִֽשְֿׁתֵּים עֶשְׂרֵה רִבּוֹ" (יונה ד יא) המ"ם במאריך והשי"ן נחה בעבור דגש התי"ו. וכן בשתי מלות ומקף ביניהם, כמו "מַה־שְׁתֵּ֞י שִׁבְּלֵי הַזֵּיתִים" (זכריה ד יב) והשי"ן נחה בהסמך עליה "מַה" ונקראו שתי מלות כמלה אחת, ושי"ן "שְׁתֵּי" נחה.
וכן בשאר האותיות כפי חזקתם וכפי קלותם, כמו "לָמָּה" קריאת הלמ"ד חזקה, "וְלָמָה" קריאת הלמ"ד קלה מפני שוא הנע אשר עליה; "שָׁאוֹל שָׁאַל הָאִישׁ" (בראשית מג ז) קריאת השי"ן חזקה, "וְשָׁאַל לוֹ" (במדבר כז כא) קריאת השי"ן קלה; "נָפְלוּ פָנֶיךָ" (בראשית ד ו) קריאת הנו"ן חזקה; "וְנָפְלוּ וְלֹא יָקוּמוּ עוֹד" (עמוס ח יד) קריאת הנו"ן קלה. וכן שאר האותיות על זו הדרך, זולתי היו"ד שהיא קלה לעולם זולתי אם תדגש.
ואם השוא נח ואחריה אחת מאותיות בג"ד-כפ"ת לא תהיה האות רפה זולתי מלין מעטים, כמו "עַבְדֵֿי", "עַבְדֵֿיהֶם", "מַלְכֵֿי", "מַלְכֵֿיהֶם", "מַלְכֿוּת" וזולתם, ומעטים הם שנהגו בקריאתם רפה.