ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/קל ב
"שִׁבַּר וְהֵדַק" (דה"ב לד, ד), "הֵסִיר הֵתַז" (ישעיהו יח, ה), ויתכן הֵתַז מנחי העי"ן כמו "אֶת בְּרִיתִי הֵפַר" (בראשית יז, יד). הֵסֵבָּה, הֵתֵמָּה, "וְהַמַּשְׂאֵת הֵחֵלָּה" (שופטים כ, מ). ובא רפה – "הֵעֵזָה פָנֶיהָ" (משלי ז, יג). "הֵסַבּוּ אֹתוֹ" (ש"א ה, ט), "הֵסַבּוּ אֵלַי" (שם פסוק י) – בפתח. וכן בהפסק בפתח – "וְאֶת נָוֵהוּ הֵשַׁמּוּ" (ירמיהו י, כה), "וְכֵן הֵתַמוּ" (ש"ב כ, יח). "הֵחֵל לְהַכּוֹת" (שופטים כ, לט) בצרי. ובשאר נפל הנח והאריכו המלה – "וְאַתָּה הֲסִבֹּתָ אֶת לִבָּם אֲחֹרַנִּית" (מ"א יח, לז), "הֲשִׁמּוֹתָ כָּל עֲדָתִי" (איוב טז, ז), "וַהֲדִקּוֹת עַמִּים" (מיכה ד, יג). הֲקִלּוֹתִי, הֲתִמּוֹתִי. "וַהֲתִמֹּתִי טֻמְאָתֵךְ מִמֵּךְ" (יחזקאל כב, טו), "וַהֲשִׁמֹּתִי גַּפְנָהּ וּתְאֵנָתָהּ" (הושע ב, יד). ואם פ"א הפעל גרונית תפתח הה"א להרחיב – "הַחִלֹּתִי תֵּת לְפָנֶיךָ" (דברים ב, לא), "הַחִתֹּתָ כְּיוֹם מִדְיָן" (ישעיהו ט, ג). וכן המקור עם הכנוי – "וְזֶה הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת" (בראשית יא, ו), וכן יאמר הצווי.
והבינונים – מֵתֵם. מְתִימִים. מְתִמָּה. מְתִמּוֹת – כלם פ"א-הפעל מונעת בחירק – "רֹאשׁ מְסִבָּי" (תהלים קמ, י), "וְהוּא מְסִבּוֹת" (איוב לז, יב) – שלא להתחלף עם הדגוש מנחי הלמ"ד. מְגַלִּים. מְגַלּוֹת. "הִנְנִי מֵסֵב אֶת כְּלֵי הַמִּלְחָמָה" (ירמיהו כא, ד), "מֵחֵל לְהָרַע" (ירמיהו כה, כט) – בצרי. ובפתח – "חֹרֶשׁ מֵצַל" (יחזקאל לא, ג), "מֵסַב קָלַע" (מ"א ו, כט).
הפעול – מוּתָם. מוּתָמִים. מוּתַמָּה. מוּתַמּוֹת – "מוּסַבֹּת שֵׁם" (במדבר לב, לח).
המקור – "הָתֵם הַבָּשָׂר" (יחזקאל כד, י), "הָחֵל וְכַלֵּה" (ש"א ג, יב), "כַּהֲתִמְךָ שׁוֹדֵד" (ישעיהו לג, א) – קל המ"ם.
העתידים; הצווי – הָתֵם. הָתֵמּוּ. הָתֵמִּי. הָתֵמְנָה. "הָסֵבִּי עֵינַיִךְ מִנֶּגְדִּי" (שה"ש ו, ה).
אית"ן – אָתֵם. יָתֵם. תָּתֵם. נָתֵם. "אָחֵל תֵּת פַּחְדְּךָ" (דברים ב, כה), "אָחֵל גַּדֶּלְךָ" (יהושע ג, ז), "יָקֵל אֶת יָדוֹ" (ש"א ו, ה), "אֲשֶׁר יָחֵל" (שופטים י, יח), "וְהוּא יָחֵל" (שופטים יג, ה), "וְנָסֵב חוֹמָה וּמִגְדָּלִים" (דה"ב יד, ו).
האות הנוספת קמוצה, ופ"א הפעל בצרי. ובא "לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ" (במדבר ל, ג) היו"ד פתוחה, וכן "וְלֹא אַחֵל אֶת שֵׁם קָדְשִׁי" (יחזקאל לט, ז) האל"ף בפתח והם מהדגושים, לפיכך באו בפתח, או להפריד הענין באו פתחין. ובא קמץ-קטן תחת קמץ-גדול במלת "כִּי תֵחֵל לִזְנוֹת" (ויקרא כא, ט) משפטו תָּחֵל. וכן "וְהַפְּסִלִים כִּתַּת לְהֵדַק" (דה"ב לד, ז), כמו לְהָדַק. ויש אומרים כי הם מבנין