ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/קלח ב
הגרון, כמו "הַחִלֹּתִי תֵּת לְפָנֶיךָ" (דברים ב לא), אתה מעמיד הה"א אף על על פי שהיא בפתח מפני החי"ת שהיא גרונית. וכן "הַחִתֹּתָ כְּיוֹם מִדְיָן" (ישעיהו ט ג), "הַחַטָּאת", "הֶעָנָן", "הֶאָמוּר בֵּית יַעֲקֹב" (מיכה ב ז) והדומים להם.
שער השוא
עריכהדע כי השוא איננה תנועה, אך היא משרתת התנועות על שלשה דרכים.
הראשון, כשתהיה על אות א"ח-ה"ע, תטה קריאת השוא לקריאת אותה האות. אם קמוצה תטה לקריאת קמץ; ואם פתוחה תטה לקריאת פתח, כמו "יְאַבֶּד הוֹן" (משלי כט ג). ואם צרי כמו בְּאֵר, שְׂאֵת, שְׁאֵר, תְּאֵנָה, קריאת השוא נוטה לצרי. ואם שורק כמו קְחוּ, דְּעוּ, קריאת השוא נוטה לשורק מפני החי"ת או העי"ן שהיא שרוקה. ואם חירק כמו "קְחִי רֵחַיִם" (ישעיהו מז ב), "סְחִי וּמָאוֹס" (איכה ג מה), "יְהִי אוֹר" (בראשית א ג), קריאת השוא נוטה לחירק. ואם חולם כמו לְעוֹלָם, שְׁאוֹל, בְּעוֹר, פְּעוֹר, קריאת השוא נוטה לחולם. וכן על הקמץ-חטף, כמו "וּמִגְּעָר בָּךְ" (ישעיהו נד ט), קריאת הגימ"ל נוטה לקמץ-חטף מפני העי"ן. ויש ספרים מדויקים שהגימ"ל נקודה בקמץ-חטף. ואם עם השוא געיא תקרא השוא בהרחבה כקריאת האות שבצדה, לפי שהגעיא מאריך קריאתה. כמו "צִדְקָתְךָ כְּֽהַרְרֵי אֵל" (תהלים לו ז), "שְֽׂאוּ זִמְרָה וּתְנוּ תֹף" (תהלים פא ג), "תְּֽחִי נַפְשִׁי" (תהלים קיט קעה), "קִרְבָּם בָּתֵּימוֹ לְֽעוֹלָם" (תהלים מט יב) וזולתם.
השני, כשתהיה שוא על היו"ד תטה קריאתה לעולם לחירק ואף על פי שאין היו"ד בחירק אלא באחת התנועות, כמו וְיֵדְעוּ, בְּיַעֲקֹב, בְּיוֹם, יְיַחֵל, לעולם קריאת השוא נוטה לחירק. ואם הגעיא עמה תקרא