ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/סא ב

<< · ספר מכלול (רד"ק) · לפי דפים · סא ב · >>

ואמרו במלה אחת שני ענינים לקצר הלשון ולצחותו. והומרה ה"א קלה בו"ו כמנהג התחלפה במקומות.^[1] ולולי שהחליפוה והראו למ"ד-הפֹעל בקריאה, לא היה נִכר במלה ענין קלה.

ואלה שמות האבנים על הסדר

העוברים, והם שלשה על שלשה: פִּקֵּד, פִּקַּדְתָּ, פִּקַּדְתִּי, פִּקְּדוּ, ובהפסק בצרי: "הֵיטִיבוּ כָּל אֲשֶׁר דִּבֵּֽרוּ" (דברים ה כה), פִּקַּדְתֶּם, פִּקַּדְנוּ, פִּקְּדָה, ובהפסק בצרי: "אֵת אֲשֶׁר לִקֵּ֑טָה" (רות ב יז), פִּקַּדְתְּ, פִּקַּדְתֶּן.

הבינונים על שנים דרכים: הפּוֹעֵל והפָּעוּל, והם שמונה. הפועל: מְפַקֵּד, מְפַקְּדִים, מְפַקְּדָה או מְפַקֶּדֶת, ומְפַקְּדָה בהפסק: מְפַקֵּדָה בצרי, כמו "וּמֶרְכָּבָה מְרַקֵּדָֽה" (נחום ג ב). ויבא גם כן בלא הפסק: "מְשַׁכֵּלָ֥ה וַעֲקָרָה" (שמות כג כו), כמו שבא גם כן בבנין הקל. מְפַקְּדוֹת. הפעול: מְפֻקָּד, מְפֻקָּדִים, מְפֻקָּדָה או מְפֻקֶּדֶת, מְפֻקָּדוֹת.

המקור: פַּקֵּד. שם-הפֹעל: פִּקָּדוֹן.

העתידים והם י"ג, הצווי, והאותיות הנוספות שהם אית"ן. הצווי: פַּקֵּד, פַּקְּדוּ, ובהפסק בצרי: "זַמְּרוּ לְמַלְכֵּנוּ זַמֵּֽרוּ" (תהלים מז ז), וכן פעמים עם הטרחא: "וַיֹּאמֶר (שלחו) [שַׁלֵּ֖שׁוּ]" (מ"א יח לד). פַּקְּדִי, ובהפסק פַּקֵּדִי בצרי: "וַיֹּאמֶר דַּבֵּֽרִי" (ש"ב יד יב), פַּקֵּדְנָה. אית"ן: אֲפַקֵּד, יְפַקֵּד, תְּפַקֵּד, נְפַקֵּד, יְפַקְּדוּ, ובהפסק בצרי: "עֵינֵי כֹל אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּ֑רוּ" (תהלים קמה טו), וכן עם הנו"ן הנוספת: "וְיַלְדֵיהֶם יְרַקֵּדוּן" (איוב כא יא). תְּפַקְּדוּ, תְּפַקֵּד, תְּפַקְּדִי, ובהפסק בצרי: "מֵאֶרֶץ תְּדַבֵּ֔רִי" (ישעיהו כט ד), תְּפַקֵּדְנָה.

ועליו הטור הרביעי, נקרא בנין פֻּעַל שלא נזכר פועלו

והוא כֻלו פעוּל ואין בו פועֵל, כי הפועל הוא הטור השלישי וזה הטור הוא פעוּל מכח הראשון. כי אם תאמר על הפועל לעָבָר שִׁבֵּר, תאמר על

נימוקי רבי אליהו בחור

1. כגון "לֹא שָׁלַוְתִּי" (איוב ג כו) מן שׁלה, וכן "קַצְוֵי" (ישעיהו כו טו), "חַגְוֵי" (שה"ש ב יד) מן קצה וחגה.