ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/ח ב
לזכר, כמו "וַתְּכַל דָּוִד" (ש"ב יג, לט); "אָמְרָה קֹהֶלֶת" (קהלת ז, כז); "אֲשֶׁר אֵין נַעֲשָׂה פִתְגָם מַעֲשֵׂה הָרָעָה מְהֵרָה" (קהלת ח, יא); "עֲמַל הַכְּסִילִים תְּיַגְּעֶנּוּ" (קהלת י, טו); "אֲשֶׁר אֲדַבֵּר דָּבָר וְיֵעָשֶׂה לֹא תִמָּשֵׁךְ עוֹד" (יחזקאל יב, כה).
לא שיהיה לשון זה נופל על זה, אלא בכל אחד מהם דבר נסתר נופל, וסמך הכתוב על המבין בהיות הדבר ההוא הנופל נזכר בענין או מובן ממנו. כמו שעשה בפסוק "לֹא תִשְׁחַט עַל חָמֵץ דַּם זִבְחִי" (שמות לד, כה), רוצה לומר לא תשחט הזבח ולא תזרוק דמו על חמץ, ואחז המקרא דרך קצרה כי כן דרך המקרא במקומות רבים.
ופירוש "וַתְּכַל דָּוִד" – ותכל נפש דוד, או אשת דוד, והוא פֹעל-יוצא. וכן אמר "תְּיַגְּעֶנּוּ" על הענין, כאילו אמר יגעת כסילים. וכן אמר "נַעֲשָׂה" לשון נקבה – כי מפני מלת "אֵין" נאמר כי "נַעֲשָׂה" בינוני לנקבה, שאִלו היה נפעל עבר לזכר היה אומר לא נעשה, כי מלת "אֵין" לא תפול על העוברים כמו שאנו עתידים לבאר בחלק הענין בשרש "אין" בעזרת האל, ואמר "נַעֲשָׂה" לשון נקבה על הרעה שזכר שהיא לשון נקבה. ופירוש "אֲשֶׁר הֵבִיא שִׁפְחָתְךָ", לשון "הֵבִיא" נופל על אחד מהנערים המביאים המנחה, ואמרה "שִׁפְחָתְךָ" עמו כי היא עקר ההבאה, כאילו אמרה נער שפחתך. ופירוש "כִּי יִהְיֶה נַעֲרָ", כי יהיה הדבר הזה של הנערה בתולה. ובענין כנסת ישראל ידבר לשון זכר כנגד העם ולשון נקבה כנגד הַכְּנֵסָה, והכל אחד. ופירוש "אָמְרָה קֹהֶלֶת", בעבור שכִּנָּה שלמה בשם "קֹהֶלֶת" לפי שנקהלה בו החכמה ואמר "קֹהֶלֶת" שהוא שם לנקבה לפי שנפשו המשכלת היא המאספת