ספר יראים/קסח
מתוך: ספר יראים/כל (עריכה)
סימן קסח (ער)
השבת אבידה. את ה' אלהיך תירא ותעבוד. צוה הב"ה כפ' כי תצא למלחמה לא תראה את שור אחיך או שיו נדחים וגו' וכן תעשה לחמורו וכן תעשה לשמלתו וגו'. ותנן בב"מ פ' אלו מציאות (בבא מציעא כ"ז א') השמלה בכלל היתה ולמה יצאת לומר לך מה שמלה מיוחדת שיש לה סימנים ויש לה תובעין אף בל שיש לה סימנים ויש לה תובעין פי' דברים לתלות שהיו לה בעלים, אבל אם מצא דברים שיש לומר שלא היו לו בעלים אפילו הוא ספק אינו מצוה להשיב כגון שמצא זהב בנהר שיש לומר מעולם היה שם. וכדתנן (כ"ה ב') מצא בבית ישן הרי הוא שלו. וכדמוקמינן דשייך טפי שיש לומר של אמורים היו וטעמא דומיא דשמלה בעינן.
ויש ללמוד מכאן שמה שאמרו חז"ל (י"א א') חצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו, הני מילי בדבר דמסיק איניש אדעתיה שיוכל להיות ברשותו. אע"ג דהשתא הוי שלא מדעתו קניא ליה אבל מידי דאין דרך אדם להעלות על דעתו שיהיה לא קני ליה דחצרו מידו איתרבי ולהאי ענינא אמור רבנן דדומיא דידו בעינן ולהכי לא קני ליה בעל כותל ישן. ואם מוצא אבידה שאין בה סימן הרי הוא שלו דודאי ייאוש בעלים נגעו בה וייאוש קונה באבדה אי סימנים דאורייתא ייאוש קונה דאורייתא מדהתירה דבר שאין בו סימנים מדכתיב שמלה ואי סימנים דרבנן יאוש קונה ואם מצא בשלולית של נהר או בזוטו של ים כל זמן שאינה מצויה אצל כל אדם אפילו יש בה סימן וידוע לנו שלא נתייאשו הבעלים הרי הוא שלו דרחמנא שרייה כדאמרי' באלו מציאות (כ"ב ב') אמר ר"י משום ר"ש בן יהוצדק מנין לאבידה ששטפה נהר שהיא מותרת דכתיב אשר תאבד ממנו ומצאתה מי שאבודה ממנו ומצויה אצל כל אדם יצאת זו שאבודה ממנו ומכל אדם. אם מצא אדם דבר שהוא מצוה להשיב מצוה הוא לשומרן ולהטפל בו באותו ענין שלא יכלה הקרן עד הגיעו לידי הבעלים. דתנן (כ"ח ב') והשבותו לו ראה היאך תשיבנו שלא יאכיל עגל לעגלים סייח לסייחים ואחז"ל היאך ישמרם ואלו מקצתם ומהם נלמד רובם דתנן באלו מציאות (כ"ט ב') מצא ספרים קורא בהן אחת לשלשים יום ואם אינו יודע לקרוא בהן גוללן מצא כסות מנערה אחת לל' יום ושוטחה לצורכה אבל לא לצורכו לכבודו כלי כסף וכלי (נחשת) משתמש בהן לצורכן אבל לא לשחקן. ובברייתא בגמרא (ל' א') מפרש לשחקן בחמין לצורכן צונן. ודוקא שמצאה כדרך אבדה שנראה הדבר שנאבד מחברו כדתנן (ל' ב') אי זו היא אבידה מצא חמור ופרה רועים בדרך אין זה אבידה חמור וכליו הפוכים ופרה רצה בין הכרמים הרי זו אבידה ואם הדבר ספק נפל ספק הניח למדונו חכמים באלו מציאות דבר שיש בו סימן יטול דלית ליה [סימן] פסידא למריה דיהיב סימן ושקיל ליה ושאין בו סימן לא יטול ואם נטל לא יחזיר במקום שנטל שמאחר שהגיעו לידו אינו רשאי שאם יחזירנו יקחנו אחר הלכך יהא מונח בידו עד שיבאו בעליו וישיב להך דשלו לא הוי דאין זו אבידה אלא חברו הניח מדעתו ואין כאן יאוש שיתיר לו אפילו נתייאשו אח"כ אסור דכי אתא לידיה באיסורא אתא לידיה ואם נפל מחברו דבר ולא נודע לבעלים בשעת נפילה שהיה מתיאש כיון דקודם ידיעה מצאה אסור לקיימה דקיי"ל כאביי (כ"א ב') דאמר ייאוש שלא מדעת (לא) הוי יאוש (כ"ו ב') אמר רבא סלע שנפל משנים נטלה לפני יאוש ע"מ לגוזלה עובר בכולן משום לא תגזול ומשום השב תשיבם ומשום לא תוכל להתעלם ואע"ג דאהדריה לאחר יאוש מתנה בעלמא הוא דקא יהיב ואיסורא דעבד עביר נטלה לפני יאוש ע"מ להחזירה ולאחר יאוש נתכוון לגוזלה עובר משום השב תשיבנו המתין להם לבעלים עד שנתייאשו ונטלה אינו עובר אלא משום לא תוכל להתעלם, וסימני האבדה מהו סימן ומה אינו סימן מפורש באלו מציאות כללו של דבר כל דבר שאינו מצוי בדבר הוי סימן.
ואמר רב זביד משמיה הלכתא סימן העשוי לידרס מקום הוי סימן, מדה ומשקל ומנין שאינו שוה הוי סימן ותנן (ל' ב') החזירה וברחה החזירה וברחה אפילו מאה פעמים חייב להחזירה שנאמר השב תשיבם מ"מ וכשמשיבה אינו צריך שישמיע לבעלים דאמר ר"א (ל"א א') הכל צריכין דעת בעלים חוץ מהשבת אבדה דהתורה רבתה השבות הרבה ואם הבעלים עומדין ואינן רוצין לחזור ולהשיב פטור שאין זו אבידה שהרי הוא מאבדה בידים ותניא (ל' א') והתעלמת מהם פעמים שאתה מתעלם ופעמים שאי אתה מתעלם כיצד בהן והיא בבית הקברות זקן ואינה לפי כבודו או שהיתה מלאכה שלו מרובה משל חברו לכך נאמר והתעלמת מהם ואינה לפי כבודו. כיצד. פירש רבא (ל' ב') כל שבשלו מחזיר בשל חברו נמי מחזיר בשלו פורק וטוען בשל חבירו נמי פורק וטוען. ואם מלאכתו מרובה מן האבדה והלך והשיב ונתבטל אין לו אלא כפועל בטל כדתנן (ל' ב') היה בטל מסלע לא יאמר לו תן לי סלע אלא נותן לו שכרו כפועל בטל פי' (ל"א ב') כפועל בטל מאותה מלאכה דבטל מיניה ואם יש שם בית דין שיתנה בפניהן יתנה ואם אין שם בית דין שלו קודם שנאמר לא יהיה בך אביון שלך קודם לכל אדם.
תניא (ב"ק קי"ג ב') אבדת אחיך אתה מחזיר, משבעה עממים כו' לכל אבדת אחיך לרבות את הכופר פירשו חכמים בע"ז פ' א"מ (כ"ו ב') (מומר) לתיאבון אבל אי שביק התירא ואכיל אסורא מין הוי ולא הוי בכלל אבדת אחיך אבדת אוהב ואבדת שונא אבדת שונא קודמת דתניא (ל"ב ב') אוהב לפרוק ושונא לטעון מצוה בשונא לטעון כדי לכוף את יצרו ואינו מחוייב להשיב אלא אם יראה ויפגע. דתניא באלו מציאות (ל"ג א') כי תראה ונאמר בפ' כי תצא כי תראה יכול אפילו מרחוק ת"ל כי תפגע באלה המשפטים כי תפגע שור אויבך או חמורו תועה וגו' יכול פגיעה ממש ת"ל כי תראה איזו היא ראייה שיש בה פגיעה אחד מז' ומחצה במיל וזהו ריס אבל אם יודע ואינו רואה מפגיע פטור. ותניא (כ"ז א') אשר תאבד פרט לאבדה שאין בה שוה פרוטה ר"י אומר ומצאתה פרט לאבדה שאין בה שוה פרוטה תניא במרובה (פ"א ב') השבת גופו מנין. ת"ל והשבותו לו .
תולדה להשבת אבדה. תניא במרובה התועה בין הכרמים מפסג ועולה מפסג ויורד דמדאורייתא בי מצרי אתא יהושע והתנא מטפס ועולה מטפס ויורד.