ספר יראים/מב
מתוך: ספר יראים/כל (עריכה)
ו"ו הששי
חייבי עשה ד, ב' בישראל וב' בכהגים, מצרי ואדומי בישראל, שאינה בתולה לכ"ג, נבעלה באונס תחת בעלה לכהן הדיוט.
סימן מב
מצרי. הזהיר היוצר עליהם בפ' כי תצא למלחמה, דכתיב לא תתעב אדומי לא תתעב מצרי, וכתיב בנים אשר יולדו להם דור שלישי להם בקהל ה' הא דור שני לא יבא ולאו הבא מכלל עשה עשה. מיום שבא סנחריב ובלבל כל העולם הותרו מצריים לפי דברי ר"ע שנתבלבלו בין האומות דכתיב ואסיר גבולות עמים וכל דפריש מרובא פריש כדתניא בתוספתא דקדושין (פ' בתרא) א"ר יהודא מנימין גר מצרי היה חבר מתלמידי ר"ע אמר אני מצרי ראשון אשיא לבני מצרית שניה כדי שיהא בן בני ראוי לבא בקהל. א"ל ר"ע מנימין טעית כבר בא סנחריב ובלבל כל העולם כלו וכל דפריש מרובא פריש. ובתוספתא דמסכת ידים (פ"ב) ראינו שחלקו רבן גמליאל ור' יהושע על ר"ע דתניא א"ל רבן גמליאל אף גר מצוה יהא מותר א"ל למצרים נתן הקב"ה קצבה שנאמר מקץ ארבעים שנה אקבץ את מצרים מן העמים אשר נפוצו שם וישבו על אדמתם, פי' יחזרו מבלבולן לקביעותן ונאסרו. ומאחר שנחלקו ר"ג ור"י על ר"ע יש לומר שהלכה כמותם ואסורים המצריים עד דור שלישי. יש לתמוה מנין לנו להתיר מטעם בלבול והלא כל העולם כלו לאו דוקא שהרי מואב לא נתבלבל כאשר פרשתי למעלה (סימן ל"א ל"ב), וכאשר יצא מואב מן הבלבול יש להוציא אומות אחרות וי"ל שהכל לאו דוקא עד שיעיד עליו הכתוב בפירוש כאשר העיד על מואב דכתיב שאנן מואב מנעוריו ושוקט הוא על שמריו וכו'. אי נמי שכל העולם שנתבלבל ומואב. והתם במגילה שאמרו סנהדרין לאחשורוש זיל לגבי מואב דלא גלו לדחות עצמם שלא לידון ושתי אוקמוה לאחשורוש דוקא דשאנן מואב קודם בלבולו של סנחריב נכתב. למעלה בלאו דעמוני ומואבי פי' ההוא דמגילה פי' נכון. זיל לגבי עמון ומואב שאינם גולים עתה שחזרו ונתיישבו בארצם אבל אינם בגלות וכמיושבים בארצם מיושב יותר כדכתיב שאנן מואב מנעוריו ושוקט הוא על שמריו וגו' ואינו אומר שלא גלו מעולם;
ו"ו הששי
חייבי עשה ד, ב' בישראל וב' בכהגים, מצרי ואדומי בישראל, שאינה בתולה לכ"ג, נבעלה באונס תחת בעלה לכהן הדיוט.
סימן מב
מצרי. הזהיר היוצר עליהם בפ' כי תצא למלחמה, דכתיב לא תתעב אדומי לא תתעב מצרי, וכתיב בנים אשר יולדו להם דור שלישי להם בקהל ה' הא דור שני לא יבא ולאו הבא מכלל עשה עשה. מיום שבא סנחריב ובלבל כל העולם הותרו מצריים לפי דברי ר"ע שנתבלבלו בין האומות דכתיב ואסיר גבולות עמים וכל דפריש מרובא פריש כדתניא בתוספתא דקדושין (פ' בתרא) א"ר יהודא מנימין גר מצרי היה חבר מתלמידי ר"ע אמר אני מצרי ראשון אשיא לבני מצרית שניה כדי שיהא בן בני ראוי לבא בקהל. א"ל ר"ע מנימין טעית כבר בא סנחריב ובלבל כל העולם כלו וכל דפריש מרובא פריש. ובתוספתא דמסכת ידים (פ"ב) ראינו שחלקו רבן גמליאל ור' יהושע על ר"ע דתניא א"ל רבן גמליאל אף גר מצוה יהא מותר א"ל למצרים נתן הקב"ה קצבה שנאמר מקץ ארבעים שנה אקבץ את מצרים מן העמים אשר נפוצו שם וישבו על אדמתם, פי' יחזרו מבלבולן לקביעותן ונאסרו. ומאחר שנחלקו ר"ג ור"י על ר"ע יש לומר שהלכה כמותם ואסורים המצריים עד דור שלישי. יש לתמוה מנין לנו להתיר מטעם בלבול והלא כל העולם כלו לאו דוקא שהרי מואב לא נתבלבל כאשר פרשתי למעלה (סימן ל"א ל"ב), וכאשר יצא מואב מן הבלבול יש להוציא אומות אחרות וי"ל שהכל לאו דוקא עד שיעיד עליו הכתוב בפירוש כאשר העיד על מואב דכתיב שאנן מואב מנעוריו ושוקט הוא על שמריו וכו'. אי נמי שכל העולם שנתבלבל ומואב. והתם במגילה שאמרו סנהדרין לאחשורוש זיל לגבי מואב דלא גלו לדחות עצמם שלא לידון ושתי אוקמוה לאחשורוש דוקא דשאנן מואב קודם בלבולו של סנחריב נכתב. למעלה בלאו דעמוני ומואבי פי' ההוא דמגילה פי' נכון. זיל לגבי עמון ומואב שאינם גולים עתה שחזרו ונתיישבו בארצם אבל אינם בגלות וכמיושבים בארצם מיושב יותר כדכתיב שאנן מואב מנעוריו ושוקט הוא על שמריו וגו' ואינו אומר שלא גלו מעולם;