ספר יראים/כ

ו"ו הרביעי
חייבי כרת ז'. הבא על אחותו. אחות אביו. ואחות אמו. ואחות אשתו. אשת אחיו לאחר מיתת אחיו. אשת אחי אביו לאחר מיתת דודו. והנדה. סימן כ
אחותו בין מן האב בין מן האם. הזהיר עליה הכתוב בפרשת אחרי מות דכל (ויקרא י"ח ט') ערות בת אביך מולדת בית או מולדת חוצה לא תגלה ערותן. ותניא במכות פ"א (ה' ב') אין לי אלא בת אביו שלא בת אמו או בת אמו שלא בת אביו, בת אביו ובת אמו מנין ת"ל ערות בת אשת אביך מולדת אביך אחותך היא לא תגלה ערותה, עד שלא יאמר יש לי בדין אם הזהיר על בת אביו שלא בת אמו ובת אמו שלא בת אביו בת אביו ובת אמו לא כש"כ הא למדת שאין מזהירין מן הדין. וענש בקדושים תהיו דכתיב ואיש אשר יקח את אחותו בת אביו או בת אמו וראה את עדותה והיא תראה את ערותו חסד הוא ונכרתו לעיני בני עמם וגו' ותניא במכות פ"א (שם) אין לי אלא בת אביו שלא בת אמו, בת אמו שלא בת אביו, בת אביו ובת אמו מנין ת"ל ערות אחותו גלה עד שלא יאמר יש לי בדין הא למדת שאין עונשין מן הדין, ואחותו נקראת אפילו נולדה מחייבי כריתות ומחייבי מיתות ב"ד, דתנן ביבמות פ' כיצד (כ"ב א') מי שיש לו אח מ"מ זוקק אשת אחיו ליבום ואחיו (הוא) לכל דבר חוץ ממי שיש לו מן השפחה ומן הנכרית. ואמרינן מ"מ לאתויי מאי לאתויי ממזר, אבל אם הוליד אביו בת מן השפחה ומן הנכרית אינה אחותו מן האב שאחד האם היא מתייחסת כדתנן בקדושין (ס"ו ב') הולד כמוה איזו זו ולד שפחה ונכרית. שפחה מנלן (שם ס"ח) דכתיב האשה וילדיה תהיה לאדניה, נכרית מנלן א"ר יוחנן משום ר"ש בן יוחאי אמר קרא כי יסיר את בנך מאחרי, בנך הבא מן הכותי קרוי בנך ואין בנך הבא מן הכותית קרוי בנך אלא בנה. היכי משתמע ליה מקרא דכתיב לעיל מניה בפ' ואתחנן לא תתחתן בתך לא תתן לבנו ובתו לא תקח לבנך כי יסיר אותן בנך הגר את חתנו מאחריו, בנך מיותר הוא דהוה מצי למכתב כי יסירנו מאחרי וכתב בנך למדרש ולמעוטי שבנך הבא מן הכותית אין קרוי בנך אלא בנה. ולפי פי' זה אתי שפיר דאמר רבינא בסמוך ש"מ בן בתך הבא הכותית קרוי בנך. ורבותי פירשו בנך הנולד מבתך קרוי בנך וארישא דקרא קאי דכתיב בתך לא תתן לבנו כי ימיר חותנך את בנך הנולד מבתך מאחרי. ולא נכון פי' דלא מיתמ' עליה אמר ר' שמעון בן בתך הבא מן הכותי קרוי בנך, דהא בבן בתך נמי קאמר. ואע"ג דהאי בשבעה גוים כתב מרבינן שאר עכו"ם לר"ש מכי יסיר סוף פ' האומר בקדושין (ס"ח ב') ומקשינן הניחא לר"ש דדריש טעמא דקרא אלא לרבנן מאי טעמייהו אמר קרא ואחרי בן תבא אליה ובעלתה והיתה לך לאשה כלל דמעיקרא ליכא הוי. וולדה כמוה מנלן אמר קרא כי תהיינה וילדו לו כל היכא דקרינן כי תהיינה פי' תפישת קדושין קרינן ביה וילדו כל היכא דלא קרינן ביה תהיינה לא קרינן וילדו לו אלא לה. ויש לשאול דביבמות פ' כיצד (כ"ג א') ישנה לסוגיא זו ואמרינן התם הניחא לר' שמעון אלא לרבא מנא להו והוזקקנו לתרץ שם מאן תנא דפליג עליה דר' יוסי ב"ר יהודא ר' שמעון היא, ואינו מתרץ כדמתרצינן הבא דנפקא לן מקראי אחריני. ועוד יש לשאול דאמרינן ובעלתה והיתה לך אלמא יפת תאר לאחר גירותיה תפסי בה קדושין אעפ"י שנתגיירה בעל כרחה ובסנהדרין פ' כ"ג (כ"א א') אמרינן דתמר בת יפת תאר היתה ולכן היתה מותרת לאמנון בן דוד שלא היתה מתיחסת אחר דוד. ואמאי הא תפשי בה קדושין ותנן בקדושין (ס"ו ב') כ"מ שיש לה קדושין הולד הולך אחר הזכר. ואין לומר שנתעברה ממנו קודם גרות דאמרינן בקדושין פ"א (כ"ב א') ואחר כן תבא אליה ובעלתה מלמד שלא ילחצנה במלחמה. פירוש שלא יבא עליה עד שיעשה לה סדר האמור בפרשה, לכן צריך לפרש שלא ילחצנה לא יבא עליה בעל כרחה אבל מדעתה מותר קודם שיהיה בה תפישת קדושין אע"פ שעדיין לא נתגיירה, ודוד מדעתה בא עליה ונתעברה לתמר הלכך היתה מותרת לאמנון. תולדה לאחותו, אם היתה אחות מן האב, אם אחותו. ואם היא אחותו מן האם, אבי אחותו. תולדה זו לא מצאתי בתלמוד ובה"ג של רב יהודאי גאון מצאתיה: