ספר השרשים (רד"ק)/הקדמה
הקדמה
עריכהאמר דוד בן יוסף בן קמחי הספרדי:
כבר כתבתי בתחילת פתיחת ספר מכלול הזה, בתחילת חלק הראשון מן הספר שהוא חלק הדקדוק, סבת השתדלותי בחבור הזה. והשלמתי החלק הראשון בכל אשר יעדתי עליו בדקדוק ובשמוש הלשון, בנקוד, בחסר ויתר, לא חסר דבר כיד אלהי הטובה עלי.
ועתה אחל בחלק השני מן הספר שהוא חלק הענין ביאור תיבת או פועל הערך –
לבאר כל מלה קשה / אשר בשערי תורה נביאים וכתובים חרושה.
ואשר לא אמצא לו חבר במקרא / אביאהו מהמשנה או מהגמרא.
מלשון יוני או הגרי / כי כלם מלמדים על לשון עברי.
כי הוא הקדמון והשלם, אך נתמעט אצלנו / לאורך גלותנו.
וכן מצאנו רבותינו ז"ל שהיו למדים לשון מלשון באומרם (מגילה יח, א) "לא הוו ידעי רבנן מהו (ישעיה יד, כג): "וטאטתיה במטאטי השמד" שמעוה לאמתיה דרבי דקאמרה לההיא איתתא שקילי טאטיתא וטאטי ביתא. לא הוו ידעי רבנן מהו (תהלים נה, כג): "השלך על י"י יהבך" שמעי לההוא טייעא דקאמר לההוא גברא שקול יהביך ושדי אגמלאי". ועוד סמכו קצת המצות על לשון אחרת באמרם (ראש השנה כו, א) "מאי משמע דהאי יובל לישנא דדכרא הוא אמר רבי עקיבא כשהלכתי לערביא היו קורין לדכרא יובלא". וכן ארבעה בתים של תפילין אמרו (מנחות לד, ב) "טט בכתפי שתים פת באפריקי שתים". וכן אמרו למדין לשון מלשון כהדא דרבי חייא רבה ורבי שמעון ברבי ורבי שמעון בן חלפתא שכחין מלין מן הדין תרגומא אתאן לתגריא דערביא למלפינון.
וראיתי לבאר בחלק הענין ביאור תיבת או פועל הערך הזה נקוד קצת המלים אשר בספרי הארץ הזאת משובשים.
ואני מאשר שקדתי על הספרים המדויקים אשר הובאו מספרד ספרים הראוים לסמוך עליהם ראיתי להועיל תועלת גדולה לתלמידים בספר הזה ולהאיר מחשך עיניהם ולהסיר עקשות פיהם ולזות שפתותיהם בקריאה. וכן אזכיר נקוד משקל פֶעֶל כמו ארץ, גפן, מלך. וכן מזה המשקל שֶמַע נֶתַח צֶמַח והדומים להם. לפי שזה הוא המשקל הגדול במשקלים ולא עמדנו על נקודו כי אם לפי המסורת כפי מה שמצאנו יש בשש נקודות ויש בחמש נקודות. ואע"פ שזכרתי קצתם בחלק הדקדוק אזכירם הנה כמו שיזדמן בכל שרש ושרש שימצא בו. וכמדומה לי שאין מילה בכל המקרא שלא תלמד נקודה מזה הספר או מהחלק הראשון או מהחלק השני הזה. וכן אזכיר קצת מחלוקת בן אשר ובן נפתלי בקריאה ואנו סומכים על קריאת בן אשר. והנני משביע בשם הנכבד והנורא כל מעתיק ספר זה שלא יניח ברצונו פסוק אחד או תיבה אחת מכל מה שימצא בכל שרש ושרש, כי הרבה פסוקים הבאתי שם שיחשב המעיין או המעתיק שהם יתרים שם ולא הבאתים לצורך, ואין זה כי לא הבאתי שם פסוק כי אם לצורך או ללמד על ענינו או כנינו או קריאתו או ללמד על שמוש הלשון והמשכילים יבינו. ועתה אחל לבאר בעזרת המלמד לאדם דעת: