ספר הפליאה/לב
ד"ה פעם אחת הייתי יושב עם גדולי ישיבה עריכה
פעם אחת הייתי יושב עם גדולי ישיבה ושמעתי שאחד אומר לחבירו מפני מה הלכה כיש אומרים בעבור שהם אזלי בחכמה עלאה ומעיינין ויורדין בעיון ובקבלה ממדה הנקראת י"ש היא חכמת אלהים, ושאל א' א"כ בנחלות למה התחיל התנא ביש נוחלין והשיב לפי שעוה"ב מקבל מי"ש שזה אב וזה בן והכוונה יש נוחלין ומנחילין כשזכה הצדיק ויצא ממנו בן צדיק והוא בנו בכח כמו שנוחל זה המדה הנקראת יש כן בנו הבא מכחו כי אחר שענף והשורש א' א"כ דוגמא עליונה הם ואין חילוק ביניהם. נוחלין ולא מנחילין כשזה הצדיק יוצא ממנו בן פריץ אשר איננו מכחו א"כ זה צדיק וזה רשע שהרשע הזה בן צדיק הוא ואינו כשורש האילן ולכן האב נוחל המדה הנקראת יש ולא הבן. יש מנחילין ולא נוחלין זהו בן שהוא צדיק ונולד מרשע ואין זה בן הרשע בכח רק בן צדיק הוא ובא ושכן באהל רשע כדי להשיב הרשע מפשעיו ולכן נתעוררו לומר אינו דומה ת"ח בן ע"ה לת"ח בן ת"ח שת"ח בן ע"ה קיש קיש קריא שיש לו שם כיון שרואים האב רשע והבן צדיק כענין נח שנמצא בדור רשעים שהיה לו קול וזהו מנחיל ואינו נוחל ר"ל הבן נוחל מדת י"ש ולא האב. ויש לא נוחלין ולא מנחילין זהו רשע בן רשע ונעשו חיצונים ואין להם חלק לעוה"ב רק טמאים הם וטמא טמא יקרא ולכן אין להם חלק בנחלה מן האילן הקדוש רק טמאים הם ולכן קרבו הקרוב יותר הדומה לענין נחלה ובמקומו אבארהו בעז"ה: