ספר הפליאה/קצו
ד"ה עתה בני פתח אזניך ושמע העניינים עריכה
עתה בני פתח אזניך ושמע העניינים הנעשים בזמנים האלו. דע לך כי שמתי בדעתי והעלתי בשכלי לראות ולהבין מה עושה הקב"ה בד' תקופות האלו, ומה עשיתי ירדתי בים לצוד דגים לאכול ולהאכיל ובעת שהשלכתי הרשת בים שמעתי בילבול גדול יורד מן השמים ואשא עיני ואראה והנה נחש שחור ועיניו אדומים ולפידי אש יוצאים מפיו ושמעתי שהיה מחזיק חלק ששי מן העולם ונחשים אחרים נאחזים מזנבו אין מנין ואין מספר למנותם ולסופרם. וכולם יורדים להכנס בים ואז נפלה עלי חרדה גדולה ורציתי לברוח בהחבא כי לא נותרה בי נשמה ואקרא בקול גדול ואומר אשא עיני אל ההרים מאין יבא עזרי. עזרי מעם ד' עושה שמים וארץ. ומיד בא אלי זקן אחד הוא אליהו ז"ל ולא הכרתיו מרוב פחדתי ואמרתי אדוני ימים ידברו ואתה זקן. אמור לי אם ראית מראה כזה לעולם. או אם שמעת מזקינים ממך, ואמר לי יפול מצדך אלף ורבבה מימינך אליך לא יגש רק בעיניך תביט ושלומת רשעים תראה ולא הספיק לצאת מפיו מלת תראה בשלימות ושמעתי הברה אחת וקול ברקים הרבה מאד, ואשא עיני וראיתי והנה עוף אחד ירד ושערתי שהיה גדול מנחש כפליים ופתח העוף את פיו ובלע את הנחש ולא נודע כי בא אל קרבו בההוא שעתא אמר לי הזקן משוך רשתך ומשכתיו והוצאתי ז' דגים טובים ובריאים ואמר לי השליכם בים ואשליכם ומיד נחה הים כי היתה נבוכה מצל הנחש שהיה נראה שירד בים ושערתי ודקדקתי והיה אז זמן תקופה. א"ל ר' אמת כי בד' תקופות בהם נעשה עניינים רבים מכל מקום במעשה שספרת לי אינו יורד בשכלי אם לא תבאר לי כל מלה ומלה א"ל בני ירדתי בים היא העטרה, לצוד דגים הם ז' ימים של בינה הנקרא ים, ומלת דגים מורה כך ד"ג י"ם, ד"ג הוא גימ' שבע ור"ל שבעה בני הבינה, רציתי להורידם בעטרה ולהשליכם בים, לאכול ולהאכיל ר"ל כי אחר שירדו הז' ימים ויתחברו כולם טב לי וטב לכל העולם זהו לאכול ולהאכיל, ובעת שהשלכתי הרשת לים ר"ל בעת שחשבתי המחשבה הזאת ורציתי לעשות התבודדות בענין התקופה ושמעתי בלבול גדול יורד מן השמים ר"ל שהשעה זו היתה עת זעם ומדת הדין היה יורד דרך הת"ת לבא אל הים היא העטרה, והנה נחש שחור ועיניו אדומים ולפידי אש יוצאים מפיו ר"ל הנחש הוא הפחד קשה, וכשהתחיל לרדת נעשו עיניו אדומים הם הוד ועטרה עיני הפחד ומפיו לפידי אש יוצאים הוא העטרה פה הפחד, וכשראיתי אלו המדות שהפח"ד יורד עליהם כי נתמלא רוגז ושערתי שהיה מחזיק החלק הששי מן העולם כי הפחד הוא ששי ממטה למעלה, ונחשים אחרים נאחזים מזנבו ר"ל ס"ם תנ"י ניעו"ר לילית וחברתם אין מספר, ואז נפלה עלי חרדה גדולה כי אמרתי כבר בא כלייה לעולם, והתחלתי לברוח בהחבא ר"ל במדת הרחמים הוא החסד שנחבא אז מן הדין, ולא הנחתי לרדת כי לא נותרה בי נשמה ר"ל ידעתי שאם אלו ירדו בים היא העטרה לא נותר בי נשמה במדה הנקראת בי היא העטרה, ואשא בקול גדול ר"ל רציתי להעלות הקול היא העטרה אל החסד הנקרא גדול ואומר אשא עיני אל ההרים מאין יבא עזרי, ר"ל אעלה העטרה וההוד שגם אלו נקראים עינים, אל ההרים הם חס"ד ופח"ד, שלא יהיה הפחד לבדו ויחריב. ומאין יבוא עזרי מאין שהוא הכתר יבא העזר להשלימם, ואז עזרי מעם ד' עושה שמים וארץ ר"ל עזרי מעם הבינה עושה שמים וארץ הם הת"ת והעטרה. ואמר לי אליהו ז"ל יפול מצדך אלף ורבבה מימינך ר"ל אעפ"י שנתעוררו הדינים לרדת מצד הרשעים אליך לא יגש ר"ל לא יספיקו לרדת בים שאתה חושב אליה היא העטרה, רק בעיניך תביט ר"ל תביט ותעיין להוריד הרחמים אל ההוד והעטרה, ואז שלומת רשעים ר"ל אלו הרשעים סם ולילית בת זוגו ותנ"י ניעור שושבינו וחיילותם אשר רדפו אחר מדה"ד לנקום תראה אתה שיבלעו בנרתיקם ולא יהיה להם כח להזיק, ולא הספיק לצאת מפיו מלת תראה ושמעתי קול הברה אחת וקולות וברקים הרבה מאד ר"ל מהירות הרחמים לרדת, ואשא עיני וראיתי עוף אחד יורד ושערתי שהוא כפליים מן הנחש ר"ל העוף הוא החסד הוא כפליים למעלה ממנו במדרגה ופתח העוף את פיו ובלע את הנחש ולא נודע כי בא אל קרבו ר"ל ירדו הרחמים וכבו את האש זהו הבליעה. בההוא שעתא א"ל הזקן הוא אליהו ז"ל משוך רשתך ר"ל השלם מחשבתך להוריד הז' ימים העליונים להיות אחד ומשכתי והוצאתי ז' דגים טובים, ר"ל השלמתי מחשבתי והוצאתי ז' דגים טובים ר"ל נתעוררו כולם להשפיע בשלימות, ומלת טובים ר"ל להשפיע אור כענין וירא אלהים את האור כי טוב, ויאמר לי השליכם בים ואשליכם ר"ל תוריד השפע בים היא העטרה ואשליכם ומיד נחה הים כי היתה נבוכה ר"ל בהיותה בלא רחמים היא נבוכה מצד הדין היורד אליה מעט מעט זהו מצל הנחש. ואמר לי הזקן זהו אליהו ז"ל לא בכל יום נעשה הענינים האלו אלא בזמן שישראל חייבים ואמר לי אינם חייבים אלא מצד בטול התורה כי הכל תלוי בזה ואמר לי זכאי אתה לפני השם שמראה לך הענינים האלו. א"ל ר' ידעתי שזכאי אתה באמת וגדול אתה לפני השם הוא השכוי והוא התרנגול הוא היסוד וצדיק יסוד עולם ואתה שלו ושקט שם שכן שכוי בגימ' של"ו לומר לך שכל החונה שם שלו ושקט: