ספר הפליאה/קעח
ד"ה חזר ואמר לו הקב"ה או מי ירה אבן פנתה
עריכהחזר ואמר לו הקב"ה: או מי ירה אבן פנתה ר"ל א"ו שהם ז' ספירות ומתחילין מחסד מ"י שהיא הבינה האצילה, ואבן פנתה היא הת"ת הוא הארץ העליונה הנקרא אבן שתיה על שממנה הושתת העולם. ואימתי הושתת העולם ממנה כשהסכימה פמליא של מעלה לחדש השמטה הוא שמיטת הפחד הבא אחר שמיטת החסד ופמליא של מעלה הוא מכח החסד הנקרא כוכבי בקר. ומצד הגבורה הנקרא בשם אלהים ונקרא בני אלהים כולם שאלו ליוצר הכל לחדש עולמו הוא שנאמר ברן יחד כוכבי בקר. ויריעו כל בני אלהים אז ירה שתים עשרה אבנים הם י"ב הויות וירה אותם בכח הת"ת והוא אבן שתיה והוא הבינה נקראת אבן שתיה שממנה הושתת העולם שממנו נתיחד העולם העליון ומלואו הארץ שהיא העטרה וכל אשר בה. א"ל ר' האומר לא יתהווה דבר מלא דבר אלא מין ממינו ולדעתינו הקדושה הטהורה ונקיה שהעולם מחודש אם יבוא השואל אותנו לומר לנו העולם לא ימלט מב' פנים או שהיה חומר קדמון שממנו נתחדש העולם עליון ומלואו או לא היה שם חומר כלל אלא עלת העלות לבדו, אם נשיב לו שהיה שם חומר קדמון הרי האמננו שיש דבר קדמון זולת השם לבדו וא"כ זו כפירה בדתינו, ואם נשיב לו שלא היה שם אלא הקב"ה ברא את עולמו מעצמו א"כ חלילה עצמותו נתגשם וגם זה כפירה בדתינו, וא"כ מה נשיב לו. א"ל בני על אלו השאלות אמר קב"ה לאיוב איפה היית ביסדי ארץ הגד אם ידעת בינה. והבינה היא כח חכמה, ובינה היא מציאות העולם אבל בעלת העלות אין לומר שהיה שם חומר ולא בריאת עולם מעצמותו רק כוחותיו הם חכמה ובינה המציאו העולם מ"מ למה היה העולם בזה השיעור דווקא לא פחות ולא יותר, וגם יוסיף לשאול איך יצא בעל השיעור והוא העולם מכח בלתי בעל שיעור הוא חכמה ובינה ומה נשיב לו. א"ל בני באלו השאלות השיב הקב"ה לאיוב מי שם ממדיה כי תדע או מי נטה עליה קו ר"ל הבינה יש לה כח המדות ושיעורים וכפי השמטה שהוא הפחד עשה העולם בזה השיעור כי אין ראוי לזאת השמטה אשר עמה היצר הרע עולם יותר יפה ויותר משוער מזה השיעור, והבינה נותן לו כח לעשות כל דבר כמשפטו, א"ל ר' וגם ישאל השואל וכי אפשר להיות איכות היסודות היפך מטבעם או לאו, אם נאמר לו אפשר יחזור וישאל ד' איכות שהם לח וחם וקר ויובש. הם עצמן מאין נתהוו אם מעלול הראשון הוא חכמת אלהים והוא היה עדין עלול הראשון מאין נתחייבו לו אלו ההפכיים היש בעלת העלת דברים הפכיים כאלה, ואם נשיב לו כי הוא פשוט יאמר לנו א"כ מאין מקור התחלפות האיכות והתהפכם. א"ל בני על אלו השאלות אמר הקב"ה לאיוב על מה אדניה יסודות של העטרה הטבעו ר"ל על מה על החכמה הנקרא מ"ה כי החכמה נושא האיכות ההם ומאין תמצא, והבינה צורת החכמה ואחרי שידע שטבע היסודות ואיכותיהן הפשוטים מכח החכמה הנקרא מ"ה, א"כ יש לנו לשאול אם יצא עלת העלת מן הכח אל הפועל או לא אם נאמר לו לא יצא מכח אל הפועל א"כ יאמר אחר שאינו יוצא מי ירה אבן פנתה יסוד ופינה ליסודו של עולם לו, א"ל בני נאמר לו מי שהיא כח הבינה וכח הבינה הוא עלת העלת הוא ירה אבן מחכמה וכתר עליון אל פנתה ובאבן הזאת היא הבינה צייר המצייר כל היצורים כולם. אבל על עלת העלת אין לחשוב שום מחשבה כלל. ועל גבול העולם נאמר מי מדד בשעלו מים ושמים בזרת תיכן וכל בשליש עפר הארץ ושקל בפלס הרים וגבעות במאזניים ר"ל בשעלו במשעול הכרמים שפרושו נתיב ודרך ופינה מדה אחת יש לפועל יתברך, "עשה "שמים "לבדו ר"ת עש"ל, ושמים בזרת תיכן ר"ל הזמינו במדתו, וכל בשליש עפר הארץ שליש הוא מדה של ת"ת שהוא אות שלישי מן השם ר"ל הו' של יהו"ה רומז בת"ת והוא אות שלישי, ומלת וכל פי' ומדד וזהו שארז"ל כל אמתא במס' עירובין, סוף דבר בני זהו שאמרתי לך בעלת העלת השמר לך. ובעז"ה לפנים אגיד לך. אל"ר מהו הדיחוים האלה שאתה דוחה אותי יהי כדברך בעלת העלת לא אדבר עד בא הזמן מ"מ העמידני באצילות כי קשה עלי מאד כתר העליון הוא עלול מעלת העלות. והכתר האצילה החכמה והחכמה האצילה הבינה והבינה האצילה ההיקף מה צורך לכל אלו. א"ל עלת העלת גזר שיעשה אדם גשמי ואלולי הכוחות שלמעלה לא יעשה אדם למטה שכל כח וכח של מעלה נותן כח למטה ולכן האציל הכתר והחכמה והבינה אשר שלשתן נקראים ראש אחד. ואחר האציל החסד זהו זרוע ימין. ואחר האציל הפחד זהו זרוע שמאל ואחר האציל הת"ת זהו הלב והשדרה. ואחר האציל הנצח שזהו ירך ימין. ואחר האציל ההוד שהוא ירך שמאל ואחר האציל היסוד הוא המעור והשערות סביב לו הם כוחות חצונים המסבבים אותו לקבל מהודו והדרו. ואחר האציל העטרה הוא הפריעה שבמילה, ושערות בית השחי בימין ושמאל הם כוחות ישמעאל ועשו הנאחזים מאברהם ומיצחק הוא חסד ופחד. וביני אטמיהם תחת הירכים לעולם לחים ואין שם שערות כי אין שם אחיזה, ובבית השחי יש לחות מעט מן המעט ושערות רבות לומר שאין נותנין לכחות החיצונים רק מעט כדי פרנסתם, והאדם צריך להיות למעלה אבר רוחני נגד כל אבר שלו כי בלאו הכי האדם לא יאצל. וזהו נעשה אדם בצלמינו כדמותינו. א"ל אם השם רוצה להאציל אדם כאשר אמרת יאציליהו בעין א' בזרוע א' בירך א' ולמה האציל כל אלו הכוחות. א"ל אם יאצל זרוע אחד של ימין לא יתקיים ברבוי כי הוא רחמים ואם בזרוע שמאל הוא דין וידקדק ולא יתקיים אפי' אדם אחד, ע"כ הוכרח בשניהם ומאחר שכן הוא העולם אינו ראוי להשתמש בהם, והאצילו האחרים הם ת"ת ויסוד ונצח והוד וגם אלו ראה הקב"ה שאין העולם כדאי להשתמש בהם האציל את הנקבה. א"ל אומר אני לך דבר א' כי לא אוכל להשיג צורך האצילות וענינו. ונחזור לומר לך ענין בריאת היבשה איך נוצרה. א"ל בני אמרה הבינה יקוו המים מתחת השמים הוא ת"ת אל מקום א' ותראה היבשה כי כאשר יצאו המים הנמשכים אל הת"ת מלמעלה הם חסד ופחד שגם הפחד יש לו מים אלא שהוא מעט מן המעט וגם המים היורדים אליו דרך השדרה מכתר חכמה ובינה ויצאו מהת"ת אל דרך שני צינורות צנור אחד מצד נצח וא' מצד הוד. ובאו תיכף ונתקבצו ליסוד ואז סתמם הבינה השני צינורות אשר הגיעו אל היסוד. א"ל ר' במאי סתמם, א"ל בשני דלתין א' של אדני וא' של שד"י נשאר י"ש משדי ואנ"י מאדני צרפם והוא ישא"ני כי הבינה נושא עליונים ותחתונים בכח כתר וחכמה, והד' אחד של שדי רומז בבינה והד' של אדני רומז בעטרה ר"ל הבינה סותמת המים הבאים אליה מלרדת למטה כשהעולם אינו כדאי. בגיחו מבטן יצא ר"ל הים בהוציאו אותם כמי שיצא מרחם ר"ל כשנאצל העטרה הנקרא ים כמו שיצא מרחם כי יצא מן הכח אל הפועל, וגם בגיחו מרחם יצא כלומר כשיצאו המים ונקוו הצינור נסגר שלא יעבור החק אשר שם לו הוא הד' תמורות החול הסוגרת את מי הים. וראה והבן כי כאשר נקוו המים אל מקום א' היא העטרה נסגר עליהם הצינורות בדלתן הם שני דלתים לבל ישובו לכסות הארץ, היא העטרה שנאמר גבול שמת בל יעבורון בל ישובון לכסות הארץ. ודע והבן כי יש חול פנימי ויש חול חיצוני חול פנימי הם הדלתים חול חיצוני הוא החול. והנה דל"ת מלמעלה סוגרת בעד המים לבל ירדו על הארץ ודל"ת מלמטה לבל ישובון לכסות הארץ, וצריך אתה להבין על שארז"ל במלת תהו ובהו תוהו זהו קו ירוק שמקיף את העולם כולה והיא הבינה שהפחד נאחז ממנה. בהו אלו אבנים המפולמות משוקעות בתהום ומהם מים יוצאים בעולם, ר"ל אבנים המפולמות הם חסד ופחד משוקעות בתהום היא הבינה ומהם מים יוצאים בעולם ר"ל משפיעים בעולם הוא הת"ת הנקרא עולם, ואל יקשה לך שהפחד הוא אש, כי הכל כפי המקבלים ובעבור שהת"ת משפיע בעטרה מה שמקבל מהזרועות נקרא גם העטרה בהו, ר"ל בו השפעת הה' שהיא בינה והשפעת הו' הוא ת"ת, זהו בה"ו. א"כ האבן זאת שנאמר בו מי ירה אבן פנתה נקרא בהו. ובהו לשון ישות והדברים משתלשלים למטה. ובמאמר יקוו המים נתקבצו כל מים אשר היו על הארץ אל התהום ובקשו המים לכסות את העולם וצוה השם להיות התהום בכסותו הוא הענן שנאמר בשומי ענן לבושו, ואומר תהום כלבוש כסיתו. וסגר סביב התהום גם הערפל. וראה והבן שני דלתי"ם סגרו לבל יצף התהום את העולם, ערפל בגימ' רקיע ר"ל בגיחו מרחם יצא כאשר נמשכו המים לצאת מן התהום לכסות את העולם כמו שיוצא הולד מן הרחם להוליד כן יצא. והכוונה כענין שיצא השפע על הויות מן הרחם שהוא ת"ת ישראל אל העטרה. ואשבר עליו חוקי ואשים בריח ודלתיים ר"ל כאשר הקפתי את התהום בענן וערפל שוב פסקתי עליו גזירותי ושמתיהו פרורין ושברים עד שנתקשה ונהיה קצתו חול הים וקצתו תקנתי לו וזימנתי לו נתיבות ודרכים להמשיך בהם הוא שנאמר הנותן בים דרך ובמים עזים נתיבה. וראה שנפסקה הגזירה שגזר על התהום לסור המים ר"ל התהום הוא הבינה ולתפוש המים שלא לרדת בעטרה גזרה עליה מלמעלה, זהו שנאמר והארץ היתה תהו ובהו כלומר מייללת ומקוננת, על שנתרחקה מקוננת: