ספר הפליאה/שצה
ד"ה זה ספר תולדות האדם א"ל בני
עריכהזה ספר תולדות האדם. א"ל בני ברוך השם שזיכך ופתחת פיך ולא הנחתני לנוח והנה בא שם בא נח שהוא ספר העולה גימ' ש"ם, ומלת זה הוא נח אביו וצדיק יסוד עולם. וראה והבן בני זה הרומז בנח וספר הרומז בשם. שהוא שם י"ב שזה עולה י"ב ובא לומר לנו שהבן והאב אחיזה אחת להם תולדות אדם אצילות הת"ת הנקרא אדם ומלת תולדת חסר ו' קרי ביה תולדות ביום ברוא הוא יום שהב' כלול עמו והוא הת"ת ברא אלהים אדם האציל הבינה זה היום וקראו אדם בדמות אלהים עשה אותו להיות עובר הדין גם דרך שם זכר ונקבה בראם להיות הזכר רחמים והנקבה דין, בראם האצילם, ויברך אתם חסר ו' החייה המתים ונעשו תמים מהופכים עם כח הא' שעליהם, ויקרא את שמם אדם כשהם כלולים הזמין חיותם מן הא' להיותם אדם ואם אינם כלולים ד"ם, ביום הבראם ב' יום הד"ו פרצופים ה' בראם ברחמים. ועתה בני בא העת אשר קויתי ואזור כגבור חלציך ואשאלך והודיעני שור שהקריב אדם הראשון זכר היה או נקבה, א"ל נקבה, א"ל ואמאי לא קראו אותה פרה, א"ל על שקירב הנקבה היא הפרה אל הזכר קראוהו שור, א"ל ואמאי קרן אחת היה לו במצחו, א"ל ר' זהו ויקרא את שמם אדם ויברך אותם, א"ל א"כ תראה לי בעולם השפל שור של קרן אחד כי א"א שאין דוגמתה למטה, א"ל אחד היה בעולם והקריבו, א"ל בני א"כ הכחיד מין אחד מעולם, א"ל ר' שור של ב' קרנים הוו ועקר א' והקריב השני במצחו ואותו שעקר היכן עשאו, א"ל לקחו קין מידו, א"ל אמור לי קין יש לו קרן אחד ועמו נוגח או לא, וא"ל מועד הוא ואינו רשאי לנגוח, א"ל מאי האי דת"ר או בן יגח או בת יגח לחייב הקטנים כגדולים והלא דין הוא הואיל וחייב אדם באדם וחייב שור באדם מה כשחייב אדם באדם לא חלקת בין גדולים לקטנים אף שור באדם לא תחלוק בין גדולים לקטנים ואם כדבריך לא דין הוא אם אמרת באדם דבן דעת הוא תאמר בשור דלא בן דעת הוא, אלא הכוונה הוא אם השור נכנס והפסיק הרחמים מן הבן דרך אמצעית או מן הבת דרך ההוד אינו ברצונו להחריב אלא מוציאים אותו משם. ועוד שור שהיה מתחכך בכותל ונפל על האדם נתכוין להרוג את הבהמה והרג את האדם לנכרי והרג את ישראל לנפלים והרג בן קיימא פטור ואמרו נתכוין להרוג את הבהמה והרג את האדם פטור הא נתכוין להרוג את זה והרג את זה חייב מתני' דלא כר"ש דתניא ר"ש אומר נתכוין להרוג את זה והרג את זה פטור מ"ט דר"ש דאמר קרא השור יסקל וגם בעליו יומת כמיתת הבעלים כך מיתת השור, מה מיתת הבעלים עד שיתכוין ליה אף מיתת השור עד שיתכוין ליה, ובעלים גופייהו מנלן דאמר קרא וארב לו עד שיתכוין לו, ורבנן האי וארב מאי עבדי ליה אמרי דבי רבי ינאי פרט לזורק אבן לגו היכי דמי אילימא דאיכא ט' גוים וחד ישראל ביניהם ותיפוק ליה דהא רובא גוים נינהו, אילימא פלגא ופלגא ספק נפשות להקל, ל"צ דאיכא ט' ישראל וחד גוי אע"פ דרובא ישראל הוא כיון דאיכא חד גוי ביניהם הו"ל קבוע וכל קבוע כמחצה על מחצה הוא, ומה נראה לך קשים דבריהם או לא, א"ל רבי קשים דבריהם כחומץ לשינים וכעשן לעינים כי ר"ש שאומר כמיתת הבעלים כך מיתת השור מה בעלים בכוונה אף שור בכוונה אדרבא אימא מה שור אף שלא בכוונה אף בעלים אפילו שלא בכוונה ומאי תאמר וארב למאי אתי אצטריך לזורק אבן לגו, א"ל בני אתה אומר שלך ניתן המשקל ולמה לא תשקול גם אתה הנה מהו הדין ילמוד הטפל מהעיקר או עיקר מן הטפל א"כ ע"כ הוא שילמוד בהמה מאדם, א"ל ר' שפיר קאמרת ואפ"ה קשה כי נאמר מה אדם שלא במתכוין אף בהמה שלא במתכוין וא"ת מאי אתי וארב אצטריך לזורק אבן לגו, א"ל האי זורק אבן לגו ה"ד אילימא דלא ידע שיש שם גוי האיך תאמר כל קבוע וכו' הא לא ידע, וכי אמרינן כל קבוע כמחצה וכו' דווקא שידע מקום קבוע של דבר ואי דידע שיש שם גוי זיל בתר רובא כבסנהדרין מי לא תנן סנהדרין היו יושבין כחצי גורן עגולה והמחייבים רבים וקבועים והמזכים מועטים וקבועים והא הכא דקביעי ולא אמרינן כל קבוע כמחצה על מחצה ואזיל בתר רובא ה"נ ל"ש וזיל בתר רובא א"כ כר"ש אצטריך, אלא רבי שמור בלבך להבהילני ואל תבהלני כי כמה פעמים אמרתי לך שמה שאמרת ומה שתאמר עד סוף את הכל אני יודע, א"ל בני המתן והלואי יהיה כדבריך מ"מ אמור מה שיש לך לומר, א"ל אומר ותקשיב היכא אמרינן כל קבוע כמחצה על מחצה דמי היכא שנתברר מקום האיסור ומקום ההיתר כענין ט' חנויות שנתברר לו ט' חנויות מוכרות בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר נבילה ואמר איני יודע איזה מהם לקח על ספק הידיעה אמרינן כל קבוע כמחצה על מחצה דמי, וכן הדבר בט' גוים וא' ישראל שנפל גל עליהם בשבת דאע"ג דרובא גוים נינהו אמרינן דלמא ישראל הוא ומצילין דכל קבוע כמחצה דמי, וכן הזורק אבן לגו כגון שידע עמידת הגוי ועמידת ישראל אלא לא ידע היכן נפל האבן בזה אמרינן כל קבוע כמחצה, וכן ט' צבורין של מצה ואחת של חמץ ובא עכבר ולקח א' וודאי שידע מקום עמידת החמץ ומקום עמידת המצה אלא דלא ידע אי חמץ לקח אמרינן כל קבוע וכו', ואלו סנהדרין אע"ג שהם קבועין אנו רואין ויודעין ומכירין שאלו המחייבין ואלו פוטרין ואין שם ספק ידיעה שתאמר עליו איני יודע שהרי אנו יודעין שאם תאמר אפי' אינו יודע מקום עמידת זה ומקום עמידת זה או שידע ואין שם ספק ידיעה אני אומר ג"כ כל קבוע וכו' אני אוסר כל החיטים שבעולם דהא נחל איתן הנזרע שם אסורה בהנאה ולוקחין זרע ולא ידעינן אי משם אי משאר העולם וא"כ נאמר כל קבוע כמחצה וכו' ואסור ויהיה הכל אסור אלא ע"כ הוא לומר בעבור שלא ידעינן היכן הוא נחל האיתן לא אמרינן כל קבוע וכו', ומשום שלא נאמר זיל בתר רובא אתא וארב לו לומר כל קבוע כמחצה ולעולם אמור כשם שהבעלים שלא בכוונה כך השור אף שלא בכוונה שאם היה השור מלומד להתחכך בכותל כדי להרוג את האדם נחייביה אף שלא בכוונה. א"ל בני עד עתה סבלתי ומכאן ואילך לא אסבול כי אדרבא ע"ז לא אצטריך קרא רק לומר לנו מה הבעל עד שיתכווין אף השור עד שיתכווין וט' ישראל וא' גוי אע"ג דלא ידע זיל בתר רובא כי מנלך לומר כל קבוע כמחצה וכו' בכולם אמרת שומו שמים על זאת וכאן אינך אומר שומו שמים זה הדין היכן נמצא להם לבטל הרוב ולהורידו ולעלות המיעוט. שהרי אני רואה רוב ומיעוט ועוד אמור לי התוכל לדעת מנין הקבוע וסודו וכל דפריש מרובה פריש מאי ראית האי קבוע ומאי ראית לומר דמרובה פריש אימא מהמיעוט קא פריש, א"ל ר' סוד הקבוע איני יודע התוכל אתה לדבר בו והלא עמוק עמוק הוא מי ימצאנו, א"ל א"כ נחזור לעניננו, א"ל ר' אמור ואח"כ גם אני אומר, א"ל בני במופלא ממך אל תדרוש הכל הוא בניצוץ הוא הנפש שאין נפש הבהמה פחותה כי לוחות ושברי לוחות מונחים בארון ואם זה הניצוץ הוא מבעלי התורה והרגו הבהמה אע"פ שהרג בהמה חייב אבל אם כיון להרוג את הבהמה וניצלה ונזדמן אדם ונהרג הואיל ולא כוונה הבהמה להרגו והשם זימנה א"כ וודאי יש לנו לומר שזה ההרוג הרג ממשפחה של בהמה והוא גואל הדם וזימנו הקב"ה דם קרובו ואף הוא דם בהמה ואין לה דין ומשפט, וזה הכל מודים. אבל אם נתכווין להרוג את זה והרג את זה פליגי, רבנן אומרים חייב כי לא דמי כי זה השור רוצח הוא וממ"נ רצה להרוג אדם וארב לו אצטריך לקבוע, ורש"א דזה וזה שווים דגואל הדם הוא והקב"ה הזמינו והביאו לידו ופטור ואדרבא שלא תבא לשום הפרש אתא לו לומר דווקא כשכיון הוי רוצח וחייב אבל בשלא כיון לא. וט' ישראל ואחד גוי שם ג"כ לא כיון דהא איתא שם גוי א"כ בין ברוב ובין במיעוט בשלא כיון פטור, א"ל ר' יפה אמרת מ"מ צריכין לתת סיבות וטעם לדברים כי בלא סיבות מי יאמין להם, א"ל בני אין לך עסק בנסתרות, א"ל ר' אין לך דין ומשפט שיתקיים מהסברות ומ"מ אמור לי. א"ל הלא אמרתי לך. א"ל נחזור לענינינו ועוד יש זמן: