ספר הפליאה/ח
ד"ה ושאלו מתיבתא דרקיע למה התחילה עריכה
ושאלו מתיבתא דרקיע למה התחילה בב' והשלימה בל' יתחיל בא' וישלים בת' והשיב שהב' והל' עמם משתמשים כולם. כמו בי בו בה לי לו לה משא"כ בכל האותיות, ומלת אלהים עולה פ"ו ושאלו גם בזה מהו פ"ו, א"ל פ"ו פ"ו, א"ל ומהו פ"ו פ"ו, א"ל ה"ו ה"ו, א"ל מהו ה"ו ה"ו, א"ל כ"ב אותיות התורה שנכתבו מתורה רשומה שהיא נובלות לתורה שבכתב הנקראת ת"ת ישראל וזהו ישראל אשר בך אתפאר הרי כאן ך"ב וע"כ נתנה תורה לישראל לזכותם יען שנאצלו ממקום ישראל דומה בדומה. א"ל איך נולד מפ"ו אחד פ"ו פ"ו שנים, א"ל פ"ו הפ' מוליד ו' והו' מוליד פ' בא"ת ב"ש הרי כאן פ"ו והנעלם של פ"ו פ"ו הוא ה"ו ה"ו שהן כ"ב אותיות הנה הכל באמצעות אלהים העולה פ"ו שהוא הבינה, ונקרא אלהים בינה ר"ל ב"י נ"ה כי היה העולם עם כללו נ"ה ר"ל ב"י ה"ן ממני בגזירת עליון כי בי רשות ניתן ר"ל משה אמר הן אני ערל שפתים וכן הוא אומר הן קרבו ימיך למות בינה בן י"ה הוא הו' ומשך הו' הנקרא יהו"ה יהו"ה העולים ב"ן בנה פעמים בלא יוד ועולה ז"ן כי הי' בכח החכמה [שהי' בחכמה היתה בכחו] ועתה יצא בפועל בבינה אם הבנים לזון את בניה והז' ז' בנים והנ' נ' שערי בינה, גם בזה שאלו מהו ז"ן, א"ל ע"ט, א"ל מהו ע"ט, א"ל ז"ן, א"ל מהו ז"ן, א"ל ו"י, א"ל מהו ו"י, א"ל תביר, ור"ל אותיות זן בא"ת ב"ש הוא ע"ט ואותיות שניות של זן זין נון הוא ו"י והוא צורת תביר ור"ל אם תאהבו את ה' אלהיכם לעבדו בכל לבבכם גם אני אזון אתכם ואתן מטר ארצכם בעתו. ואם לא תשמעו אל מצות ה' אלהיכם לעבדו יצא הע"ט מלפני ויכתוב עליכם ו"י כי תפלו ביד אויביכם ותשברו וזהו תביר ואבדתם מהרה. גם שאלו מהו בינה, א"ל בי"ת יו"ד נו"ן ה"ה, א"ל היינו בינה, א"ל ו"ו י"ה, א"ל מהו ו"ו י"ה, א"ל זך וישר אתה, א"ל מהו זך ומהו אתה, א"ל אותיות שניות של בינה הם ו"ו י"ה ועולה ז"ך הם כ"ז אותיות התורה שבכתב הנקרא אתה ואתה תשמע השמים ר"ל היו באמצעות בראשית ונאצלו עם הבינה ועתה הם באמצעות הבינה, גם ישאלו מהו בינה, א"ל זי"ן סמ"ך, א"ל מהו זי"ן סמ"ך, א"ל סמ"ך הזי"ן, אמרו היינו בנים אתם לה' אלהיכם ר"ל בינה הי' והנ' סמך הה' והב' זין היא סמך הזי"ן בנים, א"ל מהו זי"ן סמך, א"ל יהו"ה אלהים וא' עליהם. ועל ידם שהם ד"ו פרצופים העולם ניזון ר"ל זי"ן סמ"ך עולה קפ"ז הק' הוא הויה ופ"ז הוא אלהים וא' עליהם. ועוד שאלו מהו אלהים הבין דרכה, א"ל דרכה של חכמה, א"ל מהו דרכה של חכמה, א"ל תורה, א"ל מהו תורה, א"ל חיים כי היא חייך ואורך ימיך ר"ל א' של אמת. וי"ה של אלהים הם אותיות הי"א וא' חיות של אמת וי"ה חיות של אלהים ומתורה רשומה הנקרא חיים. אלהים חיים אלהים בינה חיים חכמה, וגם יש לנו לדעת קב"ה קרא שם המדה הג' אלהים ובאיוב קראוהו בינה בינה במ"ק עם המלה אלהים ב' בינה לקח כללו ועשה ג' והבינה נקרא ג'. לכן יש לה עוקץ למעלה וזנב למטה לקבל ולהשפיע, הי' לקח כללו ועשה מ"ה הוא יוד הא ואו הא שגם הבינה נקרא יהו"ה וידעת שהבינה הוא אוצר הכתר והחכמה והעטרה אוצר לכולם ואנו מברכים ק' ברכות בכל יום להריק האוצרות ולמלאותם, ולקח הנ' של בינה כללו ועשה קמ"ה ק' ברכות למ"ה שהיא הבינה יו"ד ה"א וא"ו ה"א הה' לקח כללו ונעשה י' לומר שכל העשר צריכים לק' ברכות. והברכות יורדות דרך מ"ה כמ"ש איוב והחכמה מאין תמצא. ואיזה מקום בינה ומה בינה בכולם. ואמרו ב"ה שהחכמה נאצלה מכתר עליון הנקרא אי"ן והבינה מא"י שהוא כתר וחכמה, ולדבריהם היה מן הדין לומר חכמה מאין תמצא א"י מקום בינה אך הכוונה הוא כך ו"ה שהם דו פרצופים חכמה מאין תמצא ו' אי זה משך הו' שהוא יסוד עולם. א"י שהוא הכתר והחכמה האצילו הבינה ומלת זה ר"ל שגם הז' הנשארים הם של בינה הנקרא ה' ויבא זה כמו ויאמר אל האדם הן יראת ה' היא חכמה וסור מרע בינה משמע שבינה אינה אפשרות היכולת וזהו מי יתן והיה לבבם זה ר"ל מדה הנקראת מי ובמקומו יתבאר בעזה"י. וגם ברא נפתח כולו בעבור שהב' משפיע בבינה שהיא הר' והר' לבנים והא' הוא הגוזר אך נקוד אלהים נצטרך לדעת הא' של אלהים בג' נקודות והוא הנקרא סגול שלא תקח האם לעצמך ותאמר מאחר שיש לי יניקה מן האם אקחנה לעצמי כי היא עיקר אלהות לכן באו ג' נקודות תחת הא' ר"ל הבינה הא' שלקח הג' נקודות היינו הג' מדות תחתיו ולכן הג' נקודות מולידים נקודה אחת והוא חולם לומר לך לחולם אנחנו, וגם החולם לעולם מוליד ג' נקודות לומר לך אני האצלתי אתכם וסגול מלשון סגולה והל' מקבצם לומר לך שהל' מקבץ השפעתם, והנקודה שהולידה ג' נקודות למה קראוה חולם הוא משיב חלם מלשון חלום דבר שאינו נתפס רק זו הנקודה חומל וסולח, גם הוא מלשון מלח לומר לך כשם שהמלח הוא דבר קיום ומקיים כן הנקודה הנקראת חולם והוא לחם הזן והמפרנס עליונים ותחתונים, והנה אתה רואה בעיניך שכל הדברים הטובים מולידים הנקודה הנקראת חולם. הלא תראה שגם לוחם עם האויבים לעתיד לבא ובמקומו יתבאר בעזה"י. וכל זה בעבור שהוא לבן כשלג וכצמר חיור ורחמים לעולם. ולכן בהיותו עם מדותיו הם רחמים ובהסתלקו נסתלקו הרחמים. ולזה אמרה תורה והדרת פני זקן מפני הדור זקן עליון. שהוא לבן דוגמא עליונה וראה בעיניך שרבי יוסי הגלילי אמר אפי' יניק וחכים ואיסי בן יודא אמר אפילו זקן אשמאי וכוונת רבי יוסי הגלילי זקן העליון האציל החכמה וא"כ קנה חכמה וגם יניק הואיל וחכים קנה חכמה וראייתו ה' קנני ראשית דרכו מאמר החכמה ה' קנני ראשית דרכו ה' שהוא הכתר קנני שאני ראשית דרכו וגם זקן זה קנה חכמה. ואיסי בן יודא שאמר אפי' זקן אשמאי שגרם נזק באשמתו הואיל והוא לבן אתה צריך להדרו ולא בא לחלוק על ת"ק אך ת"ק סבירא לי' זקן וחכים ולא דרש לא נוטריקון ולא הפוך קנה חכמה מקנה יניק וחכים שאמר רבי יוסי ר"ל חכים בנסתרות שהיא חכמה אמיתית אהוב למעלה ואהוב למטה ואין הכוונה שלמד ספרא וספרי ותוספתא. או שיתא סדרי משנה או כולהו תלמודא. חלילה וחלילה כי זהו יסוד שאין עקרו וכחו חזק. ואמשל לך משל למה"ד לאדם שנסתם חוש ריחו שאין אכילתו מוטעם זולת הריח אך הריח עם האכילה הוא מוליד הטעם. וגם מי שלא מילא כריסו משנה ותלמוד לא יוכל לרדת בסתרי תורה כי כל הנסתרות בתלמוד נסתרו ופנו אותם מפנה לפנה. אך זה עם זה הוא יניק שקנה חכמה והוא דוגמא עליונה וכן כל חכם סתם שהזכירו חז"ל בדבריהם הוא חכם בנסתרות. ר"ל לדעת ולהשיב היכן המצות נוגעת ומה תועלתה ובמה היא רומזת וראה משארז"ל בפ' האיש מקדש. הרי את מקודשת לי ע"מ שאני חכם אם שואלין אותו דבר חכמה ומשיב מקודשת ואם לאו אינה מקודשת. וכמה עוורי השכל המתפארים בעוורון שלהם נושאים ונותנים והכל הבל כי לא יועיל דבר וטועים לומר שאם למד לישא וליתן זהו חכם. וברוך השם ששילם להם כפעלם. והשליך עיני העוורון בעיניהם ולכן אף כי עינים להם לא יראו מאמרם שארז"ל כל ששואלין אותו דבר חכמה ומשיב שלא אמרו דבר הלכה או דברי תורה ומכאן יש לנו ללמוד שאפילו למד ספרא וספרי ותוספתא וכולהו תלמודא לא יקרא חכם. כי מה תועלת לו בכל אלה אם לא ישתדל לדעת עקרם ויסודם שכל דבריהם סודות נסתרים. וגם בחולין ארז"ל אם הורה בה חכם מה חכם הוא זה אם לא ידע עיקר עניני השחיטה וענין ע' טרפות מאין להם המכה ולמה הסרכות משונות יש סרכא כשירה ויש סרכא טריפה נשחטה ונטרפה למה נזדמנה ומה טיבה ומה עניינה מלתא דלא רמיה עליה ולא ידע איך יוכל להורות. ובא וראה כמה כח ידיעת החכמה ה' בחכמה יסד ארץ ראשית חכמה יראת ה' וכתיב חכם בני ישמח לבי גם אני. אין הכוונה ללמוד פשטים מבלי טעם וריח רק שישיג החכמה הנזכרת וזהו גם אנ"י שגם השכינה הנקראת אני שמחה, ותמה אני עליך עד מתי תלך בעורון הזה עני הדעת ומרוד השכל. פקח עיניך וראה מה שאמרו לו חכמ"ו ישכילו זאת והכוונה הוא להמשיך מחכמה עלאה לחכמה תתאה וגם ארז"ל חכם מתיר את הנדר. ולא אמרו ידען או למדן עד שהעמידוהו שהוא ראוי להיות כאחד מהחכמים וזולתם כולם הדיוטים אצל הנדר. גם אמרו חכמים המה להרע ר"ל שהיו משנים הצינורות ולא היו משפיעים טובה בעולם. וגם אמרו מי כהחכם יודע פשר דבר ר"ל ה' של החכם שהיא חכמה תתאה והיא של חכמה עלאה וגם אמר הלה' תגמלו זאת עם נבל ולא חכם. שהיו מפרישין הה' מיהו"ה ובמקומו יתבאר בעז"ה, לכן אחר שנזקן אדם ונתלבן שב לדוגמא העליונה כולו לכן צריך להטיב מעשיו ולטהר ידיו ולא ימצא דבר בבגדו ר"ל עון בגופו שהגוף מלבוש הנפש שיש עבירה כוללת עבירות הרבה ובעשותה כאלו עבר על כולם. וצריך להיות רחמן בתכלית הרחמים ובמקומו ית' בע"ה. וראה כי הל' של אלהים בחולם וה' של אלהים בחירק לומר לך פעמים הוא בחולם עם העולם חומל מוחל וסולח ופעמי' הוא בחירק קרח מן המצות. רחק רחקו ממנו חרק עלימו אך חמל ומחל כשחקר ורקח ר"ל חקר בדרכה של תורה ורקח מלשון רוקח. ובא החולם בל' מבלי ו' שאין מעלת הו' כמעלת הל', גם בא הי' בין הה' והמ' ובמקום חירק לומר שהכתר בחולם והי' בחירק. ועתה בפעם הזאת פקח עינך וראה ואור קנה מקנה נתמלא אלהים בכחותיו פעמים צהר ופעמים צרה, א"ל ר' פתחתי עיני וקויתי לראות אור וראיתי חושך מהו אלהים בכחותיו ומהו צהר וצרה, א"ל אגיד לך ולא תשאל א"ל אם לא אבין אשאל. א"ל אין לדבר סוף, א"ל הרשום בכתב אמת ר"ל ירשום האמת ולא אוסיף, א"ל הכל אמת, א"ל ראש דברך אמת, א"ל ראש דברך אמת ולא סוף דברך אלא מסוף דברך ראש דברך אמת, א"ל ראש דברך צריך ביאור מסוף דברך, א"ל א"כ שמע נא נתמלא אלהים בכחותיו אל"ף למ"ד ה"ה יו"ד מ"ם כחותיו הם אותיות הנעלמים ועולים כולם רצ"ה, וחילוף רצה צרה ור"ל רצה ה' אלהינו כעמך ישראל ואל תפלתם שעה ופנה וראה את רגליהם רגל ישרה וקבל תפלתם ושבו הכחות לצהר בעולם. ואם לאו נתהפך הצהר לצרה וקם הצר הצורר הוא אחיזת המן וס"ם וכוחותיו. וכשישלוט עליהם אז הם שבים בתשובה הוא אלהים ומיחדים כוחותיו שהם י"ג אותיות. ודע כי אלהים לקח שליש האלפא ביתא. ר"ל כשתמלאהו תמצא בו ט' אותיות מהאלפא ביתא בעבור שהט' הוא תשלום כל החשבון וכן אלקים הוא תשלום כל חשבון אם לטובה ואם לרעה כי הוא הזכות. ועתה אגיד לך את שאהבה נפשך אח"ד שלשים שמונה מאות שלשים ארבעים ארבעה חמשה חמשה עשרה ששה ארבעה ארבעים שש מאות א"ל השכלת א"ל ר' עינים לי ולא יראו א"ל העבודה עלה קרום במוחך, א"ל אדה"ר גרם, א"ל ובקבלת התורה לא סר, א"ל החזירה בעגל, א"ל ומתי יוסר א"ל ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. א"ל א"כ מה אומר לך, א"ל א"כ תתבטל התורה, א"ל א"כ נצחתני, א"ל אלהים במילואו כמה אותיות הם א"ל י"ג הם, אלף למד הה יוד מם, א"ל אלף אחד, למד שלשים, ף' שמנה מאות במ"ג וכן כולם ותעלה כולם בחשבון והם ו' אלפים קכ"ו וידעת שקכ"ו ק"ו הוא קו האמצעי וכ' היא בת זוגו הנקראת כף אחת שנאמר כף אחת והם ד"ו פרצופים המנהיגים עולם השפל. וכמה שנים ינהגו הוי אומר ו' אלפים וזהו שאמר רב קטינא ו' אלפי שני הוי עלמא, והנך רואה בעינך אלהים הרמוז בבינה הוא מלך על ז' שמטות והוא היובל הגדול, גם תמנה כל האותיות והם ס"ה הוא אדנ"י בא"ד וזהו יחזרו הדברים בבינה: