ספר הפליאה/שטו
ד"ה וראה עתה והבן אי"ק רומז על הכתר עריכה
וראה עתה והבן אי"ק רומז על הכתר מלמעלה למטה ורומז על העטרה מלמטה למעלה אחר שהכתר נקרא אין ועטרה נקראת אנ"י שהוא אותיות אין כענין אני ראשון ואני אחרון א"כ אי"ק רומז גם בעטרה:
בכ"ר הב' והכ' והר' מורים על חכמת אלהים בהיותם בקיבוץ בכר, ודע שהם ב' חכמות חכמת אלהים וחכמת שלמה וסימן לדבר שלמה ואמו בת שבע חכמתו:
גל"ש ג' וש' רומזים לבינה ולחסד, כי בהיות הג' רומז בבינה הש' רומז בחסד, הל' לת"ת, שהת"ת נקרא מגדל הפורח באויר שהוא באמצע קו השוה, וכשהש' הוא לבדו בלא ג' רומז בבינה ועל שיש לה ג' רגלים הוא בעבור שהבינה היא שלישית:
דמ"ת הד' רומז אל העטרה שהיא חיה רביעית מד' חיות המרכבה, ונקראת ד' כי היא דל"ת ופתח לצופים במרכבה להכניסם בפנים, גם נקראת ד' מלשון ואם ד"ל הוא כי אין לו משלו שום דבר רק מה שנותנים לו מהצדקה, והעטרה קראת את עצמה עני ואביון אני, משל לעושר אחד שהיה בין אנשים עשירים ממנו אע"פ שגם הוא עשיר, אצל העשירים הגדולים ממנו הוא ד"ל. מ' פתוחה מ' סתומה שניהם רחמים הלא תראה שמלת מ"ם בא במ' פתוחה ובמ' סתומה ובי', ואות י' באמצע מי"ם לומר לך ששני ממי"ן הללו יונקים מהי' שהוא רומז בחכמה, וע"כ קראו שם המים במ' פתוחה ובמ' סתומה ובי'. וראה והבן שמ' פתוחה מימין הי' ומ"ם סתומה משמאל הי', מים העליונים ומים התחתונים. אשר מתחת לרקיע ואשר ממעל לרקיע, ומים העליונים אינם אומרים שירה עד שאמרו התחתונים הוא שאמר מים אדירים משברי ים, ואח"כ אדיר במרום ה', ואלו שני ממי"ן רומזים לשתי מדות של רחמים האחת משפיע לראוי ולשאינו ראוי והוא מדת החסד לראוי במעשים טובים. ולשאינו ראוי נותנת לו דרך צדקה שנאמר וחנותי את אשר אחון ורחמתי את אשר ארחם, ולכן הוא פתוחה דאל"כ יחריב העולם, אבל מ' סתומה היא העטרה והיא הברכה של אברהם שמסרה ליצחק בנו ויצחק מסרה ליעקב בנו שנאמר ויתן לך את ברכת אברהם, ומזאת הברכה בירך יעקב את בניו איש אשר כברכתו בירך אותם, וזאת הברכה גם היא היתה ביד משה לברכם וממנה משקה את ישראל, והוא הנקרא בארה של מרים אשר חפרוה שרים כרוה נדיבי העם, וממנה היו דולין ושותין כל השבטים איש כפי הראוי לו. ודע והבן בני כי מי שנוטל מזאת הברכה אינו נוטל ממנה השפע הנשפע לו אלא לפי הדין וכפי הראוי לו ובשיעור ובמדה ובמדידה נותנין לו ממנה, ע"כ אמר יצחק ליעקב ויתן לך האלהים בדין ולא אמר יתן לך ה' כי אלהים נותן בדין וכך אמר ליעקב בנו אם תהיה ראוי יתן לך ואם לאו לא יתן לך, ולמה ברכו כך כדי לזכותו לחיי עוה"ב שלא יקבל עולמו בזה העולם, הלא תראה שאמר לעשו משמני הארץ יהיה מושבך בין צדיק ובין רשע ומטל השמים מעל בין צדיק ובין רשע, ולא הזכיר בברכתו שום שם וכוונתו של יצחק להתקיים בו ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו, כי כן גזרו העומדים למעלה ממנו. והת' רומז בגבורה הנקרא צפון, מצפון תפתח הרעה על כל יושבי הארץ כי הדין אינו בא אלא משם:
הנ"ך ה' ראשון של שם הוי"ה רומז לשכינה עלאה, וה' אחרון בשכינה תתאה, נ"ן דע לך אלו שני נוני"ן שא' כפוף ואחד זקוף, והזקוף רומז בבינה זהו נ' שערי בינה נבראו בעולם ונמסרו למשה חוץ מא' שנאמר ותחסרהו מעט מאלהים אל תקרי מעט אלא מ"ט, והנו"ן הכפוף רומז בעטרה לומר לך מי שאינו כופף עצמו אבל הולך בקומה זקופה יפול בדינה של גיהנם, ומי יודע איך יצא דינו. ודע בני שיש נ' אחרת והיא הפוכה כמו () והיא נ' דויהי בנסוע, ונ' ויהי העם כמתאוננים רע, ונהפכו לומר לך שאחד רומז לקשה ואחד לפחד הרפה, וכשאין ישראל עושים רצונו של מקום ומכעיסין אותו אז הפחד שופכת דין ברפה ונפרעת מן הרשעים ומכלה אותם ומאבדם כרגע. וע"כ אותה הפרשה מסומנת באותן שני נונין הפוכים כדי שיהיה אחוריהם נגד ישראל ולא פניהם כי הם ב' מדות דין שאם היו פניהם נגד ישראל לא היה נשאר משונאיהון של ישראל עד אחד, והיו הפוכים כדי שלא ידקדקו מאד בדין ושלא יקטרגו על ישראל בדין. א"ל ר' אבי אמר לי כי אלה הב' נונין רומזים לשני תנינים הגדולים שנבראו בו' ימי בראשית שנאמר ויברא אלהים את התנינים הגדולים וא' מן התנינים הוא לויתן שעתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים לעתיד לבא ולהשקותם מיין המשומר בענביו מו' ימי בראשית הם ששת ימי המעשה, וא"ל אבי שאם היו פרים ורבים לא היה מכיל אותם העולם ולא היה מספיק לפרנסתם כל דגי הים והיו מחריבין העולם וכדי שלא יפרו וירבו סירס הקב"ה את הזכר והרג את הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבא, ופי' סירס את הזכר שלא ישפיע את הדין יותר מדאי כמו הסריס שאינו משמש ואין לו זרע להריק בבת זוגו בשעה שמשמש עמה, והרגה ומלחה לצדיקים ההריגה הוא שמיום שיצאנו מן הגלות והיא גולה עמנו בגלות היא הנקרא הריגה, ומלחה היא הנקרא ברית מלח והצדיקים זוכין לה, כענין שארז"ל צדיקים יושבים ועטרותיהן בראשיהן ונהנין מזיו השכינה, א"ל בני היינו מה שאמרתי לך שהתנינים הללו הם קשים ורפים. כך כף כפופה מקבלת השפע מכף פשוטה. וראה והבן שהכ' כפופה בעטרה וך' זקופה בחכמה ומשפע החכמה מקבלת העטרה והשפע היורד יורד דרך הל' הוא הת"ת קו האמצעי מגדל הפורח באויר כי לא תמצא אות גבוה כמו הל' והיא העולה עד הכתר ומקבלת משם השפע ומריקה אותה למטה מן הזנב שלה דרך הצינורות אל הספירה שלמטה ממנה, וכשיורד השפע והל' אינו עולה יורד מאמצעית הל' וזהו הל' שהוא הת"ת הוא מדת יעקב אבינו ע"ה ונאחז במגדל הזה, וע"י מגדל הזה הו' עולה למעלה עד הכתר (ומקבלת משם השפע ומריקה אותה למטה) שנאמר אז תתענג על ה' על בוודאי והרכבתיך על במותי ארץ והאכלתיך נחלת יעקב אביך ולא נחלת אברהם ויצחק לפי שנחלת יעקב היא נחלה בלא מצרים ועולה עד הכתר ומתאחז בו ע"י קוץ הל' הנקרא מגדל הפורח באויר:
וס"ם ו' הוא הת"ת הוא שאמר ואומר לך עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר וכאשר רבו העונות נפל ממקום קדושתו מן השמים שנאמר השליך משמים ארץ תפארת ישראל היא ארץ הידוע שהיא ארץ ישראל, והס' עגולה כמו גלגל ונקרא סמך על שם סומך ה' לכל הנופלים שאם בעונותינו ירד הגלגל של ישראל קב"ה סומכן בגלות והגלגל הוא המסובב עד שיבא עת רצון ויחזור המזל למעלה ויזרח הכוכב כענין דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל ויאיר הש"י את מזלינו ואת כוכבינו ויקים ויסמוך סוכת דוד הנופלת שהיא מלכות בית דוד היא העטרה, והנה אנחנו בזה הגלות בין אדום ובין ישמעאל ואנו עומדים ביניהם בנס גדול מאת הש"י. וראה והבן שמ"ם פתוחה בחסד וסתומה בפחד וקב"ה שהיא הכתר מחזיק אותנו ביניהם בנס לא מצד זכות וזהו ם' וס' שבלוחות בנס היו עומדים, ואם הלוחות שהוא אצבע אלהים שהוא כתבם ואין הדין נותן להיות לנו גלות ורעה. זכור בני כי לא זכינו לקחת הי' זכרים רק זכינו בעשר נקבות שהראשונות היו בזכור שהם זכרים והאחרונים הוא בשמור שהם נקבות:
זע"ן הז' רומז בספירה שביעית מלמעלה למטה. והוא סוד שבת הנקרא צדיק יסוד עולם. ואחר שז' ביסוד א"כ הע' עטרה והוא ז' לבנין ולכן קראוהו באר שבע. באר שהשבע מריקים בו, ובת שבע בת הבינה שהוא אם הז' ונקראת אם שלמה. והן' זקופה הוא ז' במספר המאות, וסוד היובל שהוא נ' שנה. שהם ז' שמיטות והוא סוד נ' שערי בינה ושבת הגדול וסוד הנדר שהוא מקום חיי המלך. וע"כ אמרו רז"ל הנודר כאלו נודר בחיי המלך והנשבע כאלו נשבע במלך עצמו. שהוא שבת הוא תפארת בו' קצות והשבת שהיא הבינה מושל בכולם. והעטרה שהוא ב"ד של ע'. ודע והבן כי במרכבה יש שרים ל"ה מימין ונאחזים במרכבה ע"י אאע"ה וכולם נטו לדת ישמעאל, וכן משמאל המרכבה יש ל"ה שרים ונאחזים במרכבה ע"י יצחק אבינו וכולם נטו לדת עשו אבי אדום, ושר הגדול שבבני עשו הוא שרו של עמלק בן פילגשו של אליפז בן עשו. ולכן אמר ראשית גוים עמלק. וכולם נטו לדת אדום לדת ישה"נ. ובמקום א"ה שהם שבעים שרים היו ישראל יוצאי ירך יעקב שבעים נפש וכאשר גברו העונות הפנימיים נגרשו והחיצונים נכנסו ומשלו במרכבה ונסתלקו הנבואה והשכינה לשמי מרומים. תחת עבד כי ימלוך ושפחה כי תירש גברתה תחת עבד כי ימלוך ס"ם שרו של עשו שהוא עבד לת"ת ישראל שרו של יעקב שנאמר ורב יעבוד צעיר ושפחה כי תירש גברתה הגר השפחה לשרה גברתה. והגר היא מצרית חיצונית ושרה היא פנימית:
חפ"ף ח' היא סוד הברית מילה הנעשה בח' ימים, והפ' שמונים שהם ח' עשירית. ף' שמונה מאות, ומילה בח' והבינה הוא שמינית מלמטה למעלה והיא אם הבנים, א"כ ראה בעיניך שאם הבנים שמחה. ועוד בני דע לך כי ח' חכמה וף' פחד יצחק מדה"ד הרפ"ה ונצח מימין והוד משמאל. ונצח והוד הם הכליות. יועצות לעומת העצה יסירנה כי ה' צבאות יעץ ומי יפר. והנה פ"ה זקוף ופ"ה כפוף. כל הכופף את פיו מלאכול לשובע יצרו ולא דיבור איסור ולא לשון הרע ולא דבה רעה ולא נבלות פה ולא רכילות וכל כיוצא באלו רק עוסק בתורה ובמצות ואין לו שיחה בטילה ואינו אוכל לשובע נפשו לבעוט כענין שנאמר וישמן ישורון ויבעט אז הקב"ה זוקפו לחיי עוה"ב וזוכה פיו הכפוף בעוה"ז לשורר בעוה"ב, אשרי ילוד אשה שזכה בזה. אבל כל ההולך בעזות מצח ובגסות הרוח ואינו ירא מהשם ואינו מתבייש מהבריות ומטמא פיו בגזל ובעבירות הקב"ה משפילו עדי ארץ ומוסרו לעמוד לדין והדין נותנו לקוסטינר הוא הדומה ומסבבו מעיר לעיר וממשפחה למשפחה כי גר יהיה זרעו אוי לילוד אשה שבא לזה. ועתה בני דע לך כי לא יוכל להנצל מכל אלו רק הרודף להשיג במרכבה העליונה:
טצ"ץ הט' רומזת למדה הנקרא בטן היא כ"י וזהו שנקרא בניה העמוסים מני בטן הנשואים מני רחם, צ"ץ רומז לצדיק עליון וצדיק תחתון, הזקוף לבינה והוא המשפיע לצדיק תחתון הוא היסוד עולם, ויסוד עולם נותן לעטרה ועטרה משפעת בכל העולם. א"ל ר' מה הם הדברים האלה שאתה מרבה לדבר הלא שמענו אותם למעלה, א"ל כן דרך תורתינו הקדושה, וכפתור ג' פעמים והם לצורך וא"א שאין צורך בדברים השנויים פעמיים. אך בני באתי לומר לך שאותיות אינם נקבעים בקבע רק מתנוענעים כפי המקומות, א"ל ר' אנו באיש ואשה עסקנו ואתה נכנסת באי"ק ואמרת שרומז בכתר ושטר בלא עדים מה מועיל אין השטר מתקיימת אלא בחותמיו אני אומר שאי"ק רומז למדה אחרת, א"ל בני מלא האלף והוא אי"ק, א"ל ולמה הביאו הא' בחשבון הזה שיעלה ממנו אי"ק א"ל בעבור שי"ק אע"פ שנולדו מן הא' דומים לא' והראייה שכל אותיות פונים פנים ואחור ומולידים כיצד הב' פונה פנים ואחור ומוליד ד', והד' פונה פנים ואחור והוליד ח', וכן כל האותיות כולם וכל האות הנולד הוא כפל המוליד, אבל אי"ק אינו כן שאם תכפיל הי' מוליד כ' והנה שלא פנה רק לצד א', ואם תכפול הק' נולד הר' והנה שלא הנה רק לצד א', ואם תכפול הא' נולד הב' והנה שלא פנה רק לצד א', ואין זה הכח בכל האותיות שאם תכפול הב' מוליד הד' והב' צריך לפנות ימין ושמאל להשיג הד' וכן כולם ע"כ נתקבצו אלו מכל האותיות להרמיז בכתר, הלא תראה שכל האותיות כולם לא תמצא בחולם רק הק' והי' להרמיז מעלתם שהחולם רומז בכתר, הלא תראה שאפ"ה הא' פתוח להשפיע אל העולם ואם תרצה לדעת שהוא יד הידים וכתר הכתרים העלהו בכוחו ובלשונו הרי כולם בידו שאם לא תאמר אחד אין לך שנים ואם לא תאמר עשרה אין לך עשרים ואם לא תאמר מאה אין לך מאתיים הנה הכל בידו, א אחד י עשרה ק מאה, ועוד העלם בחשבונם [היינו אחד, עשרה, מאה,] והם כתר יד והנה יד העדים וכתר הכתרים:
בכר א"ל ר' בכ"ר מה טיבו, ב שנים, כ עשרים, ר מאתים, א"ל בכ"ר הנוטל פי שנים וע"כ בכר האמור בנחלה חסר ו' שיש לו חלק עצמו וחלק היורד אליו מן הכתר שכן שני פעמים אי"ק העלהו בלשונו ותראה מה מעלה יש לת"ת הנקרא איש ועולה כתר כתר (איש) ר"ל איש שמעטרהו בב' כתרים והם כתר תורה וכתר מלכות. וראה והבן הג' רוחניים קראוהו איש והם עטרה. ודע בני והבן שאותיות הם ך"ב ועם הכפולות הם כ"ז וכל הפרדס הם עשר והם פתוחות ע"כ בכל הך"ב אותיות תמצא עשר פתוחות והם א"ל ר' כל העשר נכללים בשם ההויה, הי' וקוצו בכתר וחכמה, הה' בבינה, והו' בשש קצוות, וה' בעטרה, והויה מתגלגל י"ב הויות. א"כ יפתחו י"ב אותיות א"ל ך"ץ אותיות כפולות והם פתוחות הרי כאן י"ב פתוחות: