ספר הפליאה/רלב
ד"ה וראה והבן שהשלושים ושתיים נתיבות עריכה
וראה והבן שהל"ב נתיבות המפוזרים כולם כלולים בגוף אחד ויש מקומות שכולם יורדין במקום אחד והם ל"ב שינים בפה שהם נתיבות למוצאי האותיות, וכן הל"ב פרקים באצבעות הידים וכן באצבעות הרגלים. וכנגדן מלכי כנען שהרג יהושע כי היו ניזונים מבפנים ע"י הצינורות היורדים בעטרה וכשנשלם עונם הרגם יהושע הנאחז מן הירח היא העטרה כן ההריגה למעלה שהעטרה גזרה שלא לתת להם חלק ונחלה מא"י ר"ל ממנה. וכנגדן ל"ב כוכבים הנאחזים מן הכבוד הראשון והשני וכנגדן שלשים מלכי בית דוד ומלך המשיח ומלכות ה' יתברך. וכשם שכל העולם מתכסה בל"ב נתיבות כן כל חי מתנהג בל"ב (ואלו הן) הקנה, הריאה, הכבד, המרה, חלולי הלב, תורבץ, הוושט והקיבה, הכרס והמסס ובית הכוסות והדקין וב' קרומות של מוח מעיים והמעי האחרון וזפק וגגו של זפק וקורקבן וקליפות הקורקבן הטחול והכליות והביצים והאמה של שתן ושל זרע והמוח וחצר הכבד וכיס הלב ושני עורות לוושט ושני עורות יש לריאה הוצא מהם גגו של זפק ומעי האחרון הרי ל"ב, ואחר שכל פרטי החקיקות היו רשומות בחכמה ומציאות החכמה בכח כתר עליון הויה א' ושמה י"ה ובה כח כל הויות הנקראים יו"ד ה"א וא"ו ה"א, דע שמאותן הויות נמצא גם מעלת העטרה הנקראת צבאות שפירושו אות בצבא שלו כי בה יראו כל המראות הצובאות וכל האספקלריאות, וכאשר הגיע בעטרה שהיא מראות הצובאות כח העליונות היא שולחת ומשפעת למטה. ונקרא אספקלריאות מלשון ספיר. ודע והבן כי אהיה הויה אדני נקראים ג' ספרים ומהם המציא כל המציאות בספר וספר וספור שהם שלש אותיות של שם המפורש שהוא יו"ד ה"א וא"ו ובכללם הה' אחרונה שבשם בן ד' כי הוא עלול להם. ודע שתחלת כל הנמצאים נמשך מהשם יתברך משך השפע והי' נמשך והולך עד קצה הידוע ומתוך התנועה נתחדש להשפיע חום, ומן החום התלהבות ומן התלהבות ניצוץ ומן הניצוץ אש. והנה האש הי' נמשך ונתגלגל עד שנתגלגל בעגולו ומתוך העגול נתקשה ונהיה שמים אשר הקב"ה נקרא על שמם שנאמר ואתה תשמע השמים, וזהו שארז"ל לעולם יהא אדם ירא שמים וכל מעשיך יהיה לשם שמים, וזהו שאמר עוטה אור כשלמה נוטה שמים כיריעה, והנה חקק בספירת השמים נתיבות וחקיקות ושבילים וכל צבא הנבראים, והשמים ההם הם רקיע כעין קרח הנורא והם אטומים כדמות היו"ד שהיא אטומה והיא גולם בלי צורה, והנה רוח ה' מפרק הרים ומשבר סלעים וברוח ההוא שהוא רוח כתר עליון ועלת העלות בצורת יאורים בקע וכל יקר ראתה עינו כי כאשר נחקקה החכמה בגולם היו"ד המקיף לכל הנמצאים חקיקות צורת האותיות שהם אותיות של תורה הם גשמי החלקים אשר נחצבו מן החלמיש צור שהוא הסלע הם האותיות וחללי נתיב חקיקתן נקראו נתיבות, והנה כל אות ואות נחקקו בה כל האותיות וזהו שאמר אברהם אבינו בספר יצירה שלו אלף עם כולם וכולם עם אלף ואז מן הנתיבות נבעו ג' מאות ושבעים ושמונה מיני אורות שנאמר בצורת יאורים בקע וכל יקר ראתה עינו ומספר המאורות כמספר חשמ"ל, ופירוש יאורים הם י' אורים הם הספירות, והנה היאורים ההם היו רצים ושבים כמרוצת הכסף באש ולפיכך הוקבע להם מקום שנאמר מבכי נהרות חבש ותעלומה יוציא אור, ופי' נהרות מלשון ונהורא עמיה שרא ומתוך שעצרן וחבשן בכל תעלומות הוציאם לאור הם סתרי כת"ר וחכמ"ה, והחכמה מאין תמצא ר"ל מכתר עליון שאינו מושג מהותו, משם נמצא החכמה וזה יציאת יש מאין. ואיזה מקום בינה ר"ל כתר וחכמה הם סיבת מציאת הבינה שא' רמז לכתר וי' לחכמה לא ידע אנוש ערכה פי' אם בא אנוש בשר ודם לחקור ולידע מהות החכמה איך היא ערכה בכתר עליון הנקרא אי"ן לא ידע לשום לה ערך לפי שבאי"ן לא נתפש שום הבדל ולא שום הוי"ה, וגם אם בא שום בריה לחקור על מציאת החכמה איך היא בארץ עטרת החיים כ"ע לא יוכל להגיע לאמיתת מציאותו כי ארץ חיים מיוחס לכתר עליון: