ספר הפליאה/שנד
ד"ה וראה והבן שאין החלב עם האם רק עריכה
וראה והבן שאין החלב עם האם רק מן החסד ואסור להביא בשר בחלב ע"י התעוררות שלך כי מה שהבשר הוא עם החלב למעלה הכל הוא מצד מעשה ישראל שאינו כתיקונו, ועל שהאכילת בשר בחלב הוא התעוררות ממש להוריד הפח"ד בת"ת ע"כ הזהירך הכתוב ואמר גדי ואמו שלא תגרום לרקד הגדי באם כענין ושעירים ירקדו שם, וא"כ נראה עתה שכשם שאין לחבר הגדי בחלב היורד באם. כך אין לחבר כל בשר בחלב שע"י זה יתחבר הגדי עם האם וירקד שם ולכן אפקיה בשר בחלב בלשון גד"י וא"ם והכי קאמר קרא אם תבשל בשר הפרה בחלב אמה הפרה יכנוס הגדי לרקד בפרה וכיון שזו היא הסיבה א"כ כל בשר בחלב אל תבשל ובלבד שיהיה לו שם בשר ושם חלב. וא"כ אמו היא המזהרת ברחל. ובכל מין בשר שלא לבשלן יחד פן יכנוס הטומאה בפנים ולכן בא בק"ו שילמוד הקל מן החומר ויהיה גם הוא חמור ואין לאם כח להתיר בבשר אחר שעי"ז תשרף והטומאות ירוצו בה וגם אין אזהרה גם בטמאים שאין טומאה נכנס בחלב ואם יכנוס אינו עושה רושם למעלה. שהטומאה הוא חיצון ואינו מזיק בסדר טהרות רק הבשר שהוא בפנים ומתערבים עם החלב הוא גורם שיכנוס הטומאה באם וע"כ הזהירו חז"ל אזהרות הרחקות גדולות ואין לשנות דבר מדבריהם. ושלא לעבור עליהם פן יגרום ח"ו טומאה ויתדבק בטמאים, ובעבור שהעוף רומז במלאך והמלאך מורה דין שכן מלא"ך בגימטריא האלהי"ם ע"כ אסרו חז"ל ואמרו שהוא מן התורה ועשו גדר שלא להעלותו בשולחן עם גבינה, ור"י סובר הואיל והעוף רומז גם בחסד כענין והעוף יעופף א"כ אין לו דין בשר כלל ואין שום גזירה נתפס עליו רק הכל הוא בבשר שהאכילה והנאה והבישול הוא מן התורה ושלא לעלות על שולחן עם הגבינה הוא הגדר. וצדקו דברי האומר שהוא אסור שהרי הוא ספק הכנסת טומאה ומי יביאנו בספק. וידעתי ר' שיש לך קושיא שא"כ הדבר לא נבשל הבשר גם במים שכן במה שרומזים הבשר וחלב רומזים גם המים והבשר ויש לך לדעת שאין לך בכאן לומר דין זה שהרי החלב הוא לבן ביותר ודוחה כל פגע רע וע"כ צריך לדחותו גם אתה שלא לעוררו אבל המים מהם חיים כולם ואם תרחק המים מן הבשר לא הנחת לו חיים. ומה דאפקיה בלשון בישול שהבישול הוא המביא חום אשר הוא הדין לכן הבישול והאכילה שווים ומאחר שגורמים הטומאה אסורה בהנאה ואין כאן מקומו ובמקומו אבארהו. ותראה גבורת אבי ז"ל בע"ה כי כאן נגרר אגב ברייתא דרב אשי: