ספר הפליאה/שנט
ד"ה ועתה שמע סדר התורה איך היו עריכה
ועתה שמע סדר התורה איך היו מורישים אותה מדור לדור משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע. ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים הם אלדד ומידד. ואלדד ומידד לעתניאל ועתניאל לאהוד. ואהוד לשמגר ושמגר לדבורה. ודבורה לברק וברק לגדעון. וגדעון לאבימלך. ואבימלך לתולע ותולע ליאיר ויאיר ליפתח ויפתח לאלון ואלון לעבדון ועבדון למנוח ומנוח לשמשון ושמשון לאלקנה ואלקנה לעלי ועלי לשמואל ושמואל לנתן ונתן לגד וגד לשמעיה ושמעיה לעידו ועידו לאחיה ואחיה ליהוא ויהוא לאליהו ואליהו לאלישע ואלישע למיכה ומיכה לעובדיה ועובדיה ליונה ויונה לאליועני ואליועני לזכריה וזכריה להושע והושע לעמוס ועמוס לישעיהו וישעיהו למיכה המורשתי ומיכה המורשתי ליואל ויואל לנחום ונחום לחבקוק. וחבקוק לצפניה. וצפניה לירמיהו. וירמיהו ליחזקאל. ויחזקאל לחולדה. וחולדה לחגי. וחגי לזכריה. וזכריה למלאכי, וממלאכי ואילך היו משתמשין בבת קול אבל קודם לכן בכל אלו שהזכרנו היו משתמשים ברוח הקודש עד מלאכי. וראה עתה והבן כי עמהם היתה השכינה ולא היו באים לכלל טעות אבל אתם שאין השכינה משתמשת בכם לא בב"ק ולא ברוח הקודש אם תדין בסברתך תפסיד ולא תדע אבל במקום ב"ק נשארה תורה אמיתית שהוא שקולה כב"ק וזה הבשר יהיה מלוח כי אז מסכימים עמך מן השמים ועליך אמר הכתוב בכל מקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך. ועתה שידעת סדר הרוחות הקדושות האלה אשר מהם העולם עומד. שמע כמה דרכים יפים היה להם בלימודם וכולם ע"פ אמת, ארז"ל אין מזהירין ואין עונשין מן הדין ולמדו מדכתיב וכי יפתח איש בור או כי יכרה איש בור אם על הפתיחה חייב על הכרייה לא כ"ש מכאן שאין עונשין מן דין ק"ו. ור' טרפון דמחייב קרן נזק שלם בחצר הניזק מק"ו וכן שן ורגל דיליף חדא מחברתה מק"ו מה נאמר, ועתה ר' למען אברהם יצחק ויעקב שמע דברי אלה או כי יפתח וכי יכרה הוא טעות סופר ויצאו אותם החכמים וטעו אליו ואח"כ ידעו שהוא טעות סופר וחזרו בהם או התורה אמרה האמת והם מכחישים, או שהם לא אמרו שאין עונשין מן הדין והנה לשונם ולשון התורה ותבחר בהם כי במקום שרוצה להעניש מצד הק"ו אמר לו אין עונשין מן הדין ויש מקומות שיש לו לדון ק"ו וקרא למה לי ומשיב מלתא דאתא בק"ו טרח וכתב לה קרא. ועוד היכא דאיכא לדון ק"ו מה ליה לקב"ה לטרוח ושמא נוטל שכר בטרחתו וע"כ הוא טורח. אי הכי יטריח בכ"מ דאיכא ק"ו לכותבו כדי להרבות שכרו ואעפ"כ אומר שאין עונשין מן הדין ולא די להם בזה אלא שאמרו אין מזהירין מן הדין. והכוונה הוא כך במקום דאיכא ק"ו להעניש דנין אלא שאין מענישין מלמעלה מן הדין ומעניש כשהעונש כתיב, א"כ בכ"מ שיש לדון ק"ו וכותב אותו בפירוש ועבר אדם קב"ה מענישו מן הדין. ובכ"מ שדנין ק"ו להעניש קב"ה אינו מענישו מן הדין אלא למטה ממנו, וכשמקשה ולאו ק"ו הוא ומשיב אין עונשין מן הדין אין הכוונה שאין דנין ק"ו כי לעולם דנין אלא הכי משיב ליה אי לא כתבו קרא בפי' אלא שהיה מניחו בדין ק"ו לא היה קב"ה מענישו מן הדין מלמעלה א"כ לעולם דנין ק"ו להעניש ואין עונשין מן הדין, ולכן בכ"מ שתמצא אין עונשין מן הדין ק"ו סמי ק"ו משם, זה התירץ אמר אבי ז"ל. ולא הנחתיו לנוח כי עלתה צעקתי השמים דתנן אין העדים זוממין נהרגים כו' ר' אומר לא הרגו נהרגין הרגו אין נהרגין שנאמר כאשר זמם ולא כאשר עשה א"ל אביי ולאו ק"ו הוא, וכוונתו הוא כך א"א בשלמא דכתב רחמנא כאשר עשה אין ללמוד זמם מעשה כי אני אומר דווקא עשה ולא זמם אבל השתא דכתיב כאשר זמם נלמוד עשה מזמם השתא זמם שלא נעשה המעשה נהרגין נעשה המעשה לא כ"ש, וא"כ לא הרגו נהרגין מכאשר זמם הרגו נהרגין מחמת ק"ו מזמם, וא"ל אין עונשין מן הדין דתניא איש אשר יקח את אחותו בת אביו או בת אמו. אין לי אלא בת אביו שלא בת אמו בת אמו שלא בת אביו, בת אביו ואמו מנין ת"ל ערות אחותו גילה, עד שלא יאמר יש לי בדין אם ענש על בת אמו שלא בת אביו ובת אביו שלא בת אמו בת אביו ואמו לא כ"ש, הא למדת שאין עונשין מן הדין, עונש שמענו אזהרה מנין, ת"ל ערות אחותך בת אביך או בת אמך אין לי אלא בת אביו שלא בת אמו או בת אמו שלא בת אביו בת אביו ובת אמו מנין ת"ל ערות בת אשת אביך מולדת אביך אחותך היא, עד שלא יאמר יש לי בדין אם הזהיר על בת אביו שלא בת אמו ובת אמו שלא בת אביו בת אביו ובת אמו לא כ"ש הא למדת שאין מזהירין מן הדין, ואמרתי לו הא הכא בעדים זוממין היה לדון בדין ק"ו עשה מזמם שאין הפרש בין הרגו ללא הרגו שנהרגין ואפ"ה אמרו אין עונשין מן הדין ואיך אמרת עונשין למטה מן הדין ועל אותו העונש אין מענישין מן השמים, וא"ל הכוונה כך הוא שבכ"מ שיש לדון ק"ו ולהרוג כי הכא אין דנים ועונש בלא מיתה עונשין מק"ו. ועל אותו עונש אין עונשין מן הדין למעלה. הלא תראה שהעניש למרים מק"ו דאביה ואמרו ק"ו לשכינה י"ד יום אלא שעל אותו עונש אין עונשין מן הדין מלמעלה. ועוד אמרתי לו הא קא בעי התם אין לי דאין מזהירין ואין עונשין מן הדין אלא חייבי מיתות ב"ד כי הכא דכתיב באש ישרפו אותו ואתהן אזהרותיהם מלאו דלא תגלה שכל מיתה ועונש יש לו לאו ואזהרה שלא ענש הכתוב אלא א"כ הזהיר, חייבי מלקות מנין שאין עונשין ואין מזהירין ת"ל רשע רשע פי' כתיב בחייבי מיתות ב"ד ולא תקחו כופר נפש רוצח אשר הוא רשע למות וכתיב בחייבי מלקות והיה אם בין הכות רשע מה התם אין מזהירין ואין עונשין מן הדין אף בחייבי מלקיות אין עונשין ואין מזהירין מן הדין, חייבי גלות מנין שאין עונשין ואין מזהירין מן הדין ת"ל רוצח רוצח כתיב בחייבי מיתות ב"ד ולא תקחו כופר לנפש רוצח וכתיב בחייבי גלות שהרג את הנפש בשוגג לנוס שמה רוצח וגמרינן רוצח רוצח והא הכא אין עונשין מן הדין שפי' אין לומדין ק"ו להלקותו ואמר לי להרוג ולהלקות ולהיות גולה מק"ו אין דנין, אבל לממון ושאר דברים דנין, ואמרתי אם הדין נותן שיהרג כי הכא בעד זומם למה לא יהרג וכן אם הדין נותן שילקה או יגלה למה לא ילקה או למה לא יגלה, מאי אית למימר אם ענש הכתוב על בת אביו שלא בת אמו או בת אמו שלא בת אביו בת אביו ואמו לא כ"ש א"כ ערות אחותו גילה למה לי, אני משיב לך מילתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא, אבל לא שמעינן דאין עונשין מן הדין, אבל בכל מקום הורגין ומלקין וגולין מק"ו דא"א בשלמא בעלמא לא אמרינן מילתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא ה"נ לא נימא אלא א"א אמרינן מילתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא הכי נמי נימא כמו בעלמא, ואמר לי אימת אנו אומרים מלתא דאתיא בק"ו טרח וכתב כו' היכא דליכא לפרושי אבל היכא דאיכא לפרושי כי הכא שיש לנו לומר שבא להודיענו שאין עונשין מן הדין לא אמרינן טרח וכתב לה קרא, והכי אמרתי לך שאין עונשין מן הדין הקשה למעלה כשישראל חוטאים למטה בשום עונש דא"כ לא ישאר קיום בעולם. וכשם שאין עונשן מלמעלה כך אין עונשין מלמטה. אבל עונש ממון עונשין שהממון מן הדין הוא בא, שנאמר מצפון זהב יאתה, מ"מ הבינה שהיא מלך אינה מענשת בדין הקשה רק בדין שאינו קשה ואם תדינו ק"ו להרוג או ללקות או לגלות נמצאת שאתה דן בדין קשה לכן אין עונשין מן הדין עונש מיתה ועונש מלקות וגלות. ודע ג"כ שאם באת לדון בממון אל תעשה יותר ממי שאתה לומד ממנו, ומה שאמר מילתא דאתיא בק"ו טרח וכו' הכוונה כך שאם לא היה כותבו לא הייתי יכול לדון, שאין עונשין מן הדין, והראיה מהא דכתיב תושב ושכיר לא יאכל קדש, תושב זה קנוי קנין עולם ושכיר זה קנוי קנין שנים, ויאמר תושב ולא יאמר שכיר ואני אומר תושב לא יאכל שכיר לא כ"ש, אלו נאמר תושב ולא נאמר שכיר הייתי אומר תושב זה קנוי קנין שנים אבל קנוי קנין עולם אוכל בא שכיר ולימד על תושב עד שנושא ונותן ואומר אע"ג דכתב רחמנא תושב לא יאכל קודם והדר כתיב שכיר והייתי מקשה ישתוק משכיר וילמוד מק"ו, ומשיב הייתי אומר מילתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא, וכי לא היה לו פה להשיב ואמאי טרח, אלא הכי קאמר ליה לא היה יכול לשתוק משום שלא היה יכול ללמוד שכיר מתושב שלא יאכל תרומה שהלימוד הזה מביאו לידי עונש ואזהרה ואין עונשין מן הדין ולכן טרח וכתבו, וזה הבין מיד וזה שאומר לפנים ה"מ דמילתא דאתיא בק"ו וכו' היכא דליכא לשנויי אבל היכא דאיכא לשנויי משנינן. ודע באמת שבכ"מ שנכתב בפירוש משום דאין עונשין מן הדין הוא ולא תמצא לשנויי הא היכא דאיכא מקום לשנויי משנינן, וק"ו אם בממון דיינינן ואם בעונש ואזהרה לא דיינינן, אלא אמרינן לזה הצריך לענוש מן הדין אין עונשין מן הדין. ועתה שמע ר' הנהגות חכמים ז"ל שהיו מתנהגים בתורה אומרים ג' לשונות באין לרבות א"ת ג"ם א"ף. את לרבות וז"ש וה' פקד את שרה שאלו היה אומר וה' פקד שרה הייתי אומר שרה לבדה נפקדה כשהוא אומר את מלמד שכל העקרות נפקדו עמה, וכן הוא אומר צחוק עשה לי אלהים, כלומר שכל הנפקדות בחורות ואני זקנה ויצחקו ביניהם. וא"ת שלא בא לרבות אלא עקרה אחת כי מה ראית לומר שנפקדו כולם אלא לא נפקדה שרה אשת אברהם למטה עד שנפקדה שרה בת אברהם למעלה, ואחרי שהופקדה בת אברהם למעלה כן הדבר למטה וא"כ ע"כ את לרבות כן, בכ"מ את לרבות. מ"מ למה באו ג' לשונות לרבות בריבוי ודי בלשון א' בכ"מ שירצה לרבות ירבה במלת א"ת או בכ"מ במלת ג"ם או בכ"מ במלת א"ף. ולמה יחלק במקום אחד א"ת ובמקום אחר ג"ם ובמקום אחר א"ף. ויש להשיב בזה כי לא אפשר בענין אחר דהכא איך יאמר וה' פקד גם שרה היה נראה ששרה נפקדה למעלה ע"י הלילית ואין הריסה בעולם כמוה שאדרבא שלילית וכיוצא בה נפקדת מהרה, ואם יאמר וה' פקד אף שרה הוא שקר שבמקום אף אין פקידה והתורה אינה מדברת רק אמת מה יש לך לומר א"כ איך אמר כאן וה'. והלא בכ"מ שנאמר וה' הוא ובית דינו בזה יש לישב שאינו דומה הוא ובית דינו בלא אף כמו הוא ובית דינו עם הא"ף, אבל את מורה אמת כי א"א ראש וסוף בלא אמצע וא' ראש והת' סוף א"כ המ' שהוא באמצע בין א' לת' והנה אמת ובא לומר שע"י שרה נפקדו כולם למעלה גם למטה, מ"מ ממי הופקדו מכ"ע זהו שנאמר וה' הוא ובית דינו שאין הפקידה לעקרות אלא משם: