ספר הפליאה/שפב
ד"ה ועתה ראה ר' שכאן לא היה השחתה
עריכהועתה ראה ר' שכאן לא היה השחתה ע"כ ירד עליהם במדת הויה ולא ירד במדת אלהים בעבור שלא היה ירידתו רק לשלם הוא בעצמו מדה כנגד מדה. אבל בדור המבול השחיתו דרכי הבריאה והגנאי כפול בפועל והשר המנהיג אותם מאסם וגם השם הגדול לא ריחם עליהם כלל כי לא היתה מחשבתם לקציצה ולהריסה אם רב ואם מעט רק הטילו גנאי למעלה כי לא ידע אל מה עשו זהו כי השחית כל בשר את דרכו וע"כ הנני משחיתם את הארץ. ודע ר' כי מעשה העגל הוא כמעשה אדה"ר ודור הפלגה ואע"פ שיש הפרש בין זה לזה מ"מ קרובים הם כי ישראל שהיו במדבר לא השיגו רק בקול היא העטרה והוא היד הגדולה שהשיגו על הים שנאמר וירא ישראל את היד הגדולה והיא הרומזת לעטרה ואע"פ שמשה השיג למעלה מהם הם לא השיגו אלא באותו הקול, וכאשר נסעו במדבר מקום חרב ושמם עלה במחשבתם כי השר ההוא טוב להם ללכת לפניהם במקום החרב כי שם גבורתו והוא הלוחם והוא בעל המלחמות והחרבן והוא המחריב והוא בעל דרכי המדברות וא"כ זה נקח לנו ויורנו דרך מקום המדבר שהוא מקום חרב ושמם, ואמרו כיון ששמו שור מטעם שיונק משור הגדול החזק והאמיץ וא"כ יש לנו לעשות צורת שור כשם בעל הצורה ההוא וחשבו כי בהיותו לפניהם יתנו גם כוונתם לה' ויעשו זבחים ויעלו עולות לשם הנכבד שהוא בעל הצורה ואז יערה רוח ממרום על הצורה, והנה כוונתם גם לשם הנכבד באמרם חג לה' מחר וחשבו להיות העבודה והזבחים לה' המיוחד שיצא ממנו רצון אל בעל הצורה להערות רוח אל הצורה וז"ש חג לה' ולא אמרו חג לעגל מחר ולעולם לא שכחו השם הגדול אשר מלת לה' רומז אליו כי הוא בקרבו של שם שר המנהיג כענין כי שמי בקרבו והוא שהוציאם ממצרים כענין שנאמר אשר הוצאת בכחך הגדול ולא אמר בשום מקום שהעגל הוציאני ממצרים בעבור שמודים בשם שאמר אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים כי השם הגדול הוא שהוציאם ממצרים, ואל יקשה לך ממה שאמר אשר העלוך כי כיוונו ביד הגדולה אשר הוא החריבה הים ועברו בתוכו, וא"כ במחשבתם לעולם גם שניהם התפארת והעטרה וקרבנותיהם יוכיחו שהקריבו פרים הרומזים במדה"ד וכוונתם במקום הדין ועשאום שלמים להשלים הדין עם הרחמים שלא תהיה מדה"ד שטוחה לפניהם והנה כוונתם לטובה, האמת קצתם חשבו לרעה וכיוונו לקצץ בנטיעות ולא שתו לבם רק לזאת, והוא הע"ז שעשו בעלי המחשבה רעה שלקחו להם חיה אחת מארבע חיות המרכבה והוא השור היא העטרה ומה שעשאו מזהב כי מרמז במה שהשור רומז כי הזהב מן השור הנקרא צפון והוא בא מצפון, מצפון זהב יאתה, הוא שנאמר בשמאלה עושר וכבוד שהשור הוא הצד שמאל. ודע ר' באמת שכך אמר לי אבי ז"ל שאם היה מחשבה אחת לכולם לא היו נענשין עונש הריגה לחלק אבל בעבור בעלי המחשבה הרעה הפגומה פגעה בהם השור שהוא מדה"ד ונפלו חלק מהם בחרב ולא כולם מפני שלא השוו במחשבה אחת כי יש מהם שכיוונו לטובה, ואין להקשות א"כ למה אמר הב"ה הניחה לי ואכלה אותם כרגע כי הדבר הוא בעבור שגרמו שזולתם לא חשבו אלו דברים ועל שהיה מהם לטובה לעורר כח הגבורה ומהם קצצו בנטיעות ויש מהם שחשבו לע"ז ממש שהניחו השור הפנימי ולקחו השור שכנגדו והוא השור שבמרכבת יחזקאל ע"כ בדקום משה רבינו כסוטות. ודע ר' שזה אמר לי אבי ז"ל בעבור שלא חטאו כולם לא נאסר להם הבשר לגמרי ואף בארץ ישראל ולדורות לגמרי כמו שנאסר לאדם הראשון לגמרי שעליו נאמר ואכלת את עשב השדה. ומ"מ דע שנאסר להם בשר תאוה מפחד חטאם וע"כ נצטוו להביא בהמתם אל פתח אוהל מועד לשוחטם ולהקריבם שלמים עד שיכלה הדור ההוא, וענין הנחירה במקומו אבארהו בעז"ה: