ספר הפליאה/שיט
ד"ה ועתה בני כתבם וחלקם לשלישית עריכה
ועתה בני כתבם וחלקם לשלישית כזה קח השלישית הראשון שהוא אי"ק בכ"ר גל"ש והעלהו במ"ק ועולה ח"י, קח השלישות השני והוא דמ"ת הנ"ך וס"ם והעלהו במ"ק והוא יו"ד ה"א וא"ו ה"א, הנה קח השלישית השלישי שהוא זע"ן חפ"ף טצ"ץ ועולה ע"ב והנה אומר חי יהו"ה המתגלגל בצרופי ע"ב, הראית בני מהגלגול הא' של אי"ש אשר נתן לו מתנה מן הכתר, א"ל ראיתי מ"מ אמור לי כל ענין היוצא מאיש זה, א"ל בני אין מספר לגדודיו אבל אומר לך מה ראיתי, פעם א' הייתי מהלך בדרך ופתאום שמעתי קול רנה מרנן הוקר רגליך מבית רעך ותיכף שמעתי ואומר אבא ביתך אשתחוה אל היכל קדשיך ומיד שמעתי קול אחר ואומר בנה בניתי בית זבול לך מכון לשבתך עולמים קול אחר קול ופניתי כה וכה וראיתי שני בני אדם תופשים כינור אחד וחולקים מחלוקת גדול זה אומר שלי הוא וזה אומר שלי הוא ועיינתי בהם והנה אחד מהם היה צורתו צורת נחש ועורו עור נחש ועיניו בוערת כאש. והאחד יפה עינים וטוב רואי ועיינתי בכינור והיה בו ח' נימין. עודם במחלוקתם בא אדם אחד ולקחו מהם והתחיל לנגן ניגון אשר לא נמצא כמוהו והאנשים ההם עומדים ורואים ושומעים ניגונו ואשא קולי ואומר אל אלהי הרוחות הודיעני את החזון הזה, ואשא עיני ואראה והנה אדם בא לנגדי וקרא להם שובו לכם לאהליכם והנה שב האדם יפה עינים לעוף והאחד לנחש. ויקח העוף את הנחש בפיו והתחיל לעוף לרום שמים וקול רנתם הולכת ואומרת בנה בניתי בית זבול לך מכון לשבתך עולמים. והג' אשר בידו הכינור עומד בארץ ומנגן ואינו זז ממקומו. והקורא שובו לכם לאהליכם הלך ונתחבר עם בעל הכינור והתחילו שניהם לנגן בכינור ולומר בית אהרן ברכו את ה' בית הלוי ברכו את ה' יראי ה' ברכו את ה' ברוך ה' מציון שוכן ירושלים הללויה, ואמרתי גם אני אשא עיני אל ההרים מאין יבא עזרי עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ ולא זזתי משם עד שראיתי הולכים אותם דרך הליכה בארץ בלא שינוי ומנגנים ואומרים בהליכתם והסיר ד' ממך כל חולי וכל מדוי מצרים הרעים אשר ידעת לא ישימם בך ונתנם בכל שונאיך, וכשנעלמו מן העין אז דאגתי דאגה גדולה מאד על שלא ידעתי סודות המראות האלה ואמרתי בלבי מה לי חיים אחרי שלא אשיגם וזה אומר לך בני כי חזרתי לביתי עצוב ודאוג ואמרתי אלך ואגיד לגדולים ממני ואם באולי אירע להם החזיונות האלה ויגידו לי כי ימים ידברו, מצאתי חברה גדולה מלאים חכמה ובינה וספרתי להם ולא ענו לי ואמרתי להם שימו לבבכם לדעת ולהבין כי לא יועילו לכם כל ממוני העולם בחסרון ידיעות החזיונות האלה, והתחיל א' לשחק עם חבירו ואמרתי בלבי בוודאי השיגו ואמרתי להם עכ"פ מוכרחים אתם להשיב לי על מה צחקתם כי לא ימנע זאת משני סבות או ידעתם והשגתם ומרוב שמחתכם אתם שוחקים, או אותי ואת דברי אתם צוחקים, ואמרו לי חייך לא ידענו ולא השגנו ולא שמענו בלתי היום והשחוק ששחקנו בעבור שאתה רודף דבר אשר לא תוכל להשיגו כי נעלם הדבר מאד ואמרו לי השמר פן תאבד ותטרף ואמרתי להם שבו לכם פה עם החומר הגס והעב שבכם אבל אני בעז"ה יוצרי לא יניחני שלא יגיד לי כי אוהב אותי ואהבה מקלקלת השורה, וכשמעם דברי ענו ואמרו לי שב בינינו שב, ואמרתי לא אשב ולא אנוח ולא אשקוט עד שאדע כל מה שראיתי ואמרו לי א"כ לך לשלום, הנחתים והלכתי למקום אחר אשר לא נראה שם ילוד אשה וישבתי שם ז' ימים לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי עטוף בטליתי ותפילין בראשי ושינה לא ישנתי אפי' כשינת הסוס ויהי ביום הז' ואשא עיני ואומר עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה ומיד ראיתי ב' אנשים באים אלי ואמרתי יום בשורה הוא ובאו ואמרו לי ברוך אתה לה' ואמרתי ברוכים אתם הבאים וברוכים אתם בצאתכם, ואמרו לי לישב ולא רציתי לשבת והפצרני וישבתי וישבו גם הם עמי. וכשישבנו ראיתי אחד מהם הוציא מיני מאכלים ומשים לפנינו ואמרתי אוי לי כי לא מבשרים הם, ואמרתי סברתי שבאתם להוציאני מדאגתי ומיגוני ולא סברתי שבאתם להאכילני כי בעז"ה אכלתי כל טוב ואיני צריך מכם דבר, וענה אחד מהם ואמר לי בני אם חלום ראית ספר נא לנו ואמרתי להם חלילה לי זה אבל בהקיץ ראיתי מה שראיתי, ענה השני ואמר ספר נא לי מה ראית, ענה הג' ואמר מיד תנו לי רשות ואני אומר לכם מה שראה כי אני הייתי שם וראיתי מה שראה ושמעתי מה ששמע מיד עלפה נפשי והלך דמי ממני ואמרו לי בראותם שאני מוכן למות ולצאת מן העולם אמרו לי לא תירא ולא תחת כי השם עמך זכאה את קמיה קוב"ה והראה לך מה שלא ראה אדם ילוד אשה מחורבן הבית ואילך, וספר נא לנו כל מה שראית כי לא נעלמה חזיונך ממנו ומיד נתחזקתי ועמדתי על רגלי וספרתי להם כל דבר וענה האחד שאמר אני הייתי שם, וא"ל קול האומר הוקר רגליך מבית רעך קול הדין קשה וצועק ואומר לחסד הוקר רגליך מבית רעך הוא בית הנקרא עטרה ב"ד הרפה כי הוא תובע דין ברשעים כענין תן לי הנפש החוטאת, והקול שאמר אבא ביתך הוא קול החסד ואמר אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך כלומר אמשוך ואביא מים לכבות רוגזך וכעסך ואשך כי הרשעים לא ניתנו בידך קודם עמדם בדין כי החסד מטה לרחמים כענין ברוגז רחם תזכור ר"ל תשפיע. והקול שאמר בנה בניתי בית זבול לך מכון לשבתך עולמים הוא מאמר של הבינה לתפארת ישראל ואמר בנה בניתי בית זבול לך מכון לשבתך עולמים כלומר אל הכתר והחכמה בנה הוא בינה ובניתי בית זבול לך וכו' ר"ל עד סוף כל השמטות, והבית נבנה מכח ג' אותיות שנתנו אל התפארת והם אל"ף יו"ד שי"ן ונעשה איש ואמרה הבינה והחליף אותיות אי"ש בא"ת ב"ש והי' לא חלף ונבנה בי"ת, ואיש כי יבנה בי"ת. וראה והבן מה נעשה כי היו"ד שהיא החכמה לא נתחלף עד שנבנה הבית ואחר שנבנה הבית הוחלף היו"ד במ"ם ואמר כי בת"ם לבבך ונקיון כפי עשית זאת, כי אי"ש תתחל"ף בת"ם והנה בונה הבית לקחו ובני אדם שראית שתופשים הכנור הם נצח והוד והכינור הוא ת"ת ורוח צפוני שהוא בחצי הלילה מכהו ומנגן מאליו, ר"ל מעוררו לרדת במטתו היא כ"י שלא להחריב העולם בתוקפה. ומה ששמעת שזה אומר שלי הוא וזה אומר שלי הוא כלומר חולקים בדבר והכונה שהנצח מקבל שפע מהכינור וכן ההוד כי שניהם אוהבים הניגון היורד מהכינור. ומה שהראה לך שהיה האחד דומה לנחש הוא ההוד הנאצל מהפחד הנקרא גיחון וחוילה מלשון חויא ועל גחונך תלך ודרך ההוד יורד הניגון של פחד, והאדם שהוא יפה עינים הוא הנצח שדרך שם יורד ניגון בחסד, ועל ניגון התפארת היו חולקים ובא אדם א' ולקחו הוא היסוד שיורד הכינור דרך שם בעטרה ומה שהתחיל לנגן ניגון אשר לא נברא ולא נהיה כמוהו שאין דומה ניגון היורד במטה מן הת"ת כניגון היורד מן הפחד. ומה שאמר האנשים ההם עומדים ושומעים נגינתם ר"ל בראות הנצח והוד שהשפע יורד דרך היסוד משלימין ביניהם. והאדם שבא לנגדך ואמר שובו לכם לאהליכם הוא תפארת ישראל והאדם יפה העינים ששב לעוף הוא הנצח ויורד אליו שפע מן החסד. והא' ששב לנחש התחיל דין לרדת אליו מן הפחד ומיד לקחו העוף בפיו כבש הדין ולא הניחו לרדת בכנסת ישראל ואז השלימו שניהם והתחילו מרננים ואומרים בנה בניתי בית זבול לך מכון לשבתך עולמים, כלומר לך נאה ונכון הבית להשפיע אליו ולברכו. ומה שאמר והג' אשר בידו הכינור עומד בארץ ומנגן הוא היסוד בארץ היא העטרה, ומה שאמר הקורא שובו לכם לאהליכם הלך ונתחבר עם בעל הכינור הוא הת"ת שירד ונתחבר עם היסוד בעטרה, ומה שאומר שהיו שניהם מנגנים ואומרים בית אהרן ברכו את ה' ר"ל אחר שנתוועדו שלשתן יורד השפע מן החסד הכהן הוא נקרא בית אהרן ואמרו ברכו לשון רבים בעבור שהבית מתברך מן החסד ומן הנצח. שבו ואמרו בית הלוי ברכו את ה' הכוונה שהכל יורדים אל הבית הזה, ואמר שגם הפחד וההוד אז מלאים ברכה שאמר להם ברכו את ה' לברך את השם. שב ואמר יראי ה' ברכו את ה' הם הספירות כולם שלמעלה מת"ת ונקראו יראי ה' כענין יראת ה' היא חכמה שפרושו יראת ה' שהיא הבינה הוא חכמה כלומר יראת הבינה חכמה כן יראת ת"ת הם הספירות שלמעלה הימנה, ואמרו ברכו את ה' א"ת שהיא של ה' להתברך על ידי ה'. ומה שאמר אשא עיני אל ההרים מאין יבא עזרי כוונתו להוריד השפע מן האי"ן שהוא הכתר אל הארץ היא כנסת ישראל ואז התחילו ללכת ולסבב הארץ באופן שלא ישאר שום כח מכוחות הטומאה בארץ וזה שאמר והסיר ה' ממך כל חולי וכל מדוי מצרים הרעים אשר ידעת לא ישימם בך, ואז הנימין שבכינור הם עשרה ומראין ניגון הי"ב נימין בניגון י"ב מינים כי אז יהו"ה שהוא כלל כל העשר בעטרה והוא מנגן מאליו בי"ב נימין ובי"ב הויו"ת, ולא עיינתי לראות הנימין שבכינור ואמרו במתיבתא דרקיע קמי קוב"ה שנימין האלו הם מהדקין של אילו של יצחק שהיה כולו עולה ואינו יורד משם נימא שחורה כן כל השפעה היורדת מן העשר בזמן שהכינור במטה כולם נימין לבינים ויפים כנימין של האיל, ומה שאמרו לך ברוך אתה לה' כדי שתוריד ברכה לה' היא הבינה לברך את בניה, וכשומעי דבריו מיד ואקוד ואשתחוה לה' אלהי ישראל והמשכתי בהשתחויה שפע וברכה לה' היא הבינה והאכילה שהביאו לאכול אכלוהו הם והלכו להם. והנה אליהו הנביא ז"ל בא וראיתיו ושמחתי שמחה גדולה ובא ואמר לי זכאה את קמיה קוב"ה ובאתי אליך לשאול ממך מהו בין איש לאשה, ואמרתי לו במתיבתא דרקיע מה אמרו על ההפרש שבין איש לאשה ואמר לי אמור אתה ואמרתי לו שנים וחצי אמר לי שנים וחצי מה טיבן ואמרתי לו דוד עלאה אף כי הוא עלאה אין ממשלתו רק ת"ק שנה בשמיטה אחת, וא"ל לאו הכי אתמר אלא הכי, דוד תתאה אף כי הוא תתאה ממשלתו בשמטה אחת ת"ק שנה מ"מ הא נמי הכי הוא אלא דלא אתמר ואמרתי לו ולא שאלו שם מפני מה ניתוספו באיש יותר מבאשה שנים וחצי, א"ל אמור לי אתה ואמרתי לו אמור אם נשאלו, א"ל אמור כי בוודאי נשאל, א"ל בעבור שדרכו של איש לחזור מחרן לחרן הלא תראה ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה הוא חרן שלמעלה מחרן, ועוד ירד מחרן א"ל זה נאמר, א"ל ר' ואיך שנים וחצי מורין ת"ק שנה וגם חרן חר"ן, א"ל אשלים דברי מקודם וראיתי מתניו של אליהו ז"ל איזור גדול אזור במתניו, וא"ל אדוני מאין בא לך האיזור הזה, וא"ל האיזור הזה הוא מעור של אילו של יצחק, וא"ל אדוני הוא עולה כליל ואדוני מתקנא בחטאים ואין דרך העור ההוא הבא מהאיל להתקנאות, וא"ל האיל ההוא שחטו א"א ע"ה והוא החסד והשיבו לרחמים ובתו של אברהם אשר אני נאחז ממנו היא קשה כמדתה ולפעמים האיל ההוא אינו עומד לעולם כבוש וכשהוא בחזקו אני אזור ממנו להתקנאות מן האויבים אשר הם חוטאים, ואז אמר לי אשריך ואשרי יולדתך ושוב לביתך, וא"ל ר' אמור לי מהו ת"ק שנה שאמר משנים וחצי, א"ל שנים וחצי עולה ת"ק ודו"ד, וגם שנים וחצי עולה חרן חרן, והבינה נקראת חרן והעטרה נקראת חרן ויעקב עולה לכאן ויורד לכאן, סוף סוף בחזירתי בביתי אמרתי אלך אל החבורה אשר הלכתי ושאלתי ודחוני ולא חכו לדברי לראות מה מעשיהם והלכתי ומצאתי אותם יושבים והם נושאים ונותנים בפסוק כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגיך כי יפול הנופל ממנו והיו נושאים ונותנים בקולות וברקים כדין התורה ויהי קולות וברקים על ההר והכירוני וא"ל שב ושאלוני אם השגתי במה שרדפתי, ואמרתי להם רבותי כמה קשה דבר להפסיק אדם מלימודו מ"מ אחר שהפסקתם אשאלכם על מה שאתם עוסקים ואמרתי להם במה הזהיר הקב"ה בזה הפסוק ואמרו לי בקול גדול ובמהירות גדול צותה התורה לעשות מעקה לגגו שלא יפול האדם ואמרתי להם דברי חכמים בנחת נשמעים אם כדבריכם יכתוב ועשית מעקה לגגיך שלא יפול. ועוד אם הנופל חייב יניחנו לנפול ואם בעל הגג אינו חייב שיתגלגל אליו הרעה בוודאי לא יפול כי מגלגלין חוב ע"י חייב אבל מי שאינו חייב לא יתגלגל הרעה בביתו ואם זה חייב מיתה וזה חייב שיתגלגל הרעה בביתו אדרבא לא יעשה מעקה ויבא ויפול ואין עול בדבר. ואם שניהם נקיים מעון פשיטא כי לא יפול כי אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא והכל יוצא מלפניו בצדק ומשפט, ודע בני שנשארו כסומים בארובה ושתקו ולא ענו עוד ואמרו לי למען קדוש ישראל אמור לנו מה ידעת בזה הפסוק ואמרתי להם שמעו לכם דברי כי הם הלכה למשה מסיני, ודעו שהוא מאמר הבינה לת"ת ישראל כי ת"ת נקרא כי, ואמר לו כי תבנה בית חדש כענין ויבן את הצלע כלומר האציל העטרה הנקראת בית אז ועשית מעקה לגגיך ר"ל הבית נקרא גג כי הגג הוא בבית ואמר לעשות מעקה סביב כמו חומה שלא יכנסו מכוחות מערכת הטומאה בפנים, ולמה כי יפול הנופל ממנו כלומר הנופל ממנו יפול ואין לו תקנה כי בראותו כוחות מעורבות יטעה ויבחר היותר טוב לעצמו כענין אדה"ר שנפל מזה הגג ודור הפלגה ואחר, וכל הנופל מזה הגג יפול, ואזהרת המורא באדם הגשמי לעשות מעקה הוא הכל לזכר שלא יבא לידי פירוד ושלא יגרום הכנסת החיצונים בפנים כפי חלקו של גורם, וקמו כולם ונשקוני על ראשי וברכוני. א"ל ר' ולא אמרו לך דבר א"ל לא, א"ל א"כ בטוב אמרת שתקו ולא ענו, עוד הם לא ענו אבל אני אענה מאחר שהת"ת מסבב הגג כחומה שלא יבא האדם לידון בעצמו שני רשויות א"כ אדה"ר מהיכן לו לעשות רשות לעצמו, א"ל וי לההוא שעתא שנתחברתי עמך כי השטן מגרך עלי, מ"מ אינו דומה הכרם הגדור כמו הפרוץ ואם על הגדור כך על הפרוץ לא כ"ש ואלולי שהוא גדור אין תורה בישראל ולכן צותה התורה לעשות מעקה שלא ירבו הנופלים, מ"מ אף עם המעקה נופלים אלא שהם מעט מן המעט, ראה והבן מה בית בנה הת"ת הנקרא איש ונקראים אדם וחוה, אדם הת"ת, חוה העטרה, ראית דבר גדול באלו השמות נתחברו שניהם ונולד אדנ"י, א"ל תוציא הא' שא' חסר, א"ל א"כ ישאר דנ"י, א"ל ולמה לא נקראת אחוה להשלים אדנ"י כשתחבר עם אדם, א"ל בני היא הביאה העולם בדין והיא שבה להיות דין. וע"כ נחסר הא' שלא להיות א"י בראש ובסוף ובאמצע דן, אבל עתה שהוא דנ"י צריכה לדיי"ן את כל העולם ולהיותה ראש סנהדרין, וראה והבן אדם וחוה העולה דנ"י אם תמלאהו דל"ת נו"ן יו"ד ותקח אותיות שניות והוא וו"ל וכאשר תהפכהו הוא לוו אז הוא טוב לפתיחת הלב בי' לחדש בהיות הזכרתו עם ח' אחרים והם הה"ע יז"ל מב"ה הר"י הק"ם לא"ו כל"י לו"ו פה"ל, ואם יקראהו וו"ל יטיל אימה על בני אדם ובלבד שיקרא עם אחרים והם לכ"ב וו"ל יל"ה סא"ל ער"י עש"ל. ועוד חוה י"ט היא העטרה הרומזת י"ט שני המחזור עליה, וכן גלגל הלבנה ממנה יונקת, כשעלה משה לרקיע שמע לקב"ה דקא קרא חוה א"ל רבונא דכולא עלמא האי חוה מאי הוא, א"ל אם כל חי, א"ל רבונא דעלמא א"כ תקראנה חיה, א"ל חוה במ"ק אם כל חי, א"ל קב"ה למשה תרצה לדעת הת"ת בחו"ה שהוא באדם הנקרא ישראל הוא הת"ת, א"ל הלואי, א"ל הביט הה' בא' הוא ט', הביט הו' בא' ונעשה ז', הביט הה' בא' ונעשה ו', הרי כאן ט' ז' ו' עולים ך"ב זהו ישראל אשר בך אתפאר הם ך"ב אותיות, א"ל רבונא דעלמא בך"ב אותיות מתפאר הת"ת בכ"ז אותיות אינו מתפאר, א"ל לכן נקראת שמה חוה שמתפארת אף בך"ז ואיך צרף הסוף עם הראש ואמצע עם הראש הרי כאן ך"ז ר"ל צרף הסוף עם הראש הה' עם הח' הרי כאן י"ג, צרף ו' עם ח' הרי כאן י"ד צרפם והם כ"ז. והנה הת"ת אמרה לה אנכי יהו"ה, שכ"ז הוא כ"ו וא', וחוה מתפארת בהם. ועוד תרבע הה' והוא כ"ה ויפנה הו' פנים ואחור הוא כ"ה, צרפם והוא ן' ומאחר שמתפארת בך"ז אותיות מתפארת בנ' שערי בינה ר"ל הה' של חוה עולה כ"ה בריבוע, וה"ו שבאמצע חוה פנים ואחור אחור שלו הוא ה' הרי י"א, פנים שלו הוא ח' הרי י"ד, ובין הכל הרי ן'. עוד דע לך משה שהו' שבאמצע עולה בכללו אהי"ה נשארים ח"ה ואומר אחד ר"ל בהסתלק הו' לאהי"ה ה' וח' של חוה הנשארים עולים אחד, ועוד כשיורד הו' מאהיה ויורד בח' וה' ונעשה חוה אז ח' מצטייר ד"ו, וה' מצטייר ד"י, ואומר דודי ירד לגנו. ועוד בהסתלק הו' נשאר ה"ח אביון והח' מוכיח עליו כי אם תרבע הח' הוא ס"ד בגי' אביון עם המלה קרי בי' אבין, ואם תרצה לדעת התחברות חוה עם אדם מה מעלה לוקחת כתוב שניהם זה על גבי זה כזה:
- - אדם - -:
- - חוה - -:
ראה עתה בני מה הראה לו למשה מ"ה מצטיירים י"ד כ"ו זהו י"ד יהו"ה, ח"א מצטיירים כ"ו שהח' מצטייר ד"ו ות' מנוחתו הרי י"ד שהת' במקום ד' באותיות אי"ק, יה"ו ו"ד שבאמצע אין להם ציור נתחבר הד' עם הא' ונעשה ה' שהוא יד, נתחבר הו' עם הח' ונעשה יד הרי כאן ד' ידות, זהו שתי ידות לקרש אחד ושתי ידות לקרש אחד לחבר את האוהל להיות אחד זהו אדם וחוה. א"ל ר' ויצטרף הד' עם המ', א"ל הכי הוא ד' עם מ' הוא עולה יו"ד ה"א ו"ו ה"א, ו' עם ה' הוא י"א, ור"ל יהו"ה הוא שם העצם ורומז מא' ועד י' שהם י' ספירות. ראה והבן מה שמות נקראו לד"ו פרצופים, א"ל אומר אני לך מה שאמר אבי ז"ל כתוב אדם וחוה בא"ת ב"ש זה על גבי זה כזה:
- - תס - -:
- - קף - -:
- - יצ - -:
צרוף ת' עם ס' והוא תנ"י, צרוף ק' עם פ' והוא קוף מלא, צרוף י' עם צ' והוא ק' חסר הנעלם שלו, והק' בלא פ' רומז ביסוד, הק' עם הף' הוא רומז בתפארת, ואומרים לחוה תני כי אנו תורה שבכתב ואת תורה שבע"פ ויש לך לשנות וזהו כשהאדם עם חוה אז לומדים במתיבתא דרקיע תורה שבכתב ותורה שבע"פ, ומיד יתן ה' את אויביך הקמים עליך נגפים לפניך, ומיד ויתן לך האלהים מטל השמים ומשמני הארץ, מלא תק"י היינו תי"ו קו"ף יו"ד קח אותיות שניות ועולים ך"ב, אשר ב"ך אתפאר. ועוד מלא סמ"ך פ"ה צדי' ועולים אותיות שניות מ"ט שערי בינה, הנה מתפארת חוה בכ"ב אותיות גם במ"ט שערי בינה ונקראים מל"ך ומלכ"ה. א"ל בני נקרא מלך על שם שהוא מלך בו' קצוות, א"ל ר' ולמה רמזוהו באלפא ביתא בהפך והלא צריך להיות מלך והוא מהופך ך' ל' מ'. א"ל בני תקראוהו עתה שהוא מהופך היכן מביט המלך, א"ל באלף, ור"ל לף שהוא מלך הוא סומך אל האלף שהוא מלך מלכי המלכים, א"ל בני נקרא איש ונקרא חתן ונקרא מלך, חתן פתוח, ומלך סגול, ואיש בחירק, הכל יש בהם ענין, חתן משה אינו פתוח, וחתן פתוח ואותיות דומים שוה בשוה, א"ל ר' אני משיב לך בזה כשהוא חתן הוא משפיע ע"כ הוא פתוח כשהוא מלך הכל משפיעים לו ומקבץ סגולה ע"כ הוא בסגול, כשהוא איש הוא בעל מלחמה ע"כ הוא חירק מלשון חרק עלימו שינמו: